עובדה או אגדה

גיל קדרון - עובדה:

לארי בראון הוא מאמן מצוין. מה מצוין? מהטובים אי פעם. אבל, כמו שקרה לו בכל קבוצה, הוא המאיס את עצמו מהר מאוד על כל הגורמים בדטרויט. והג'נרל מנג'ר ג'ו דומארס והבעלים ביל דיווידסון הם אנשים מאוד סבלניים, שכל מאמן היה שמח לעבוד בשבילם. אבל הג'וק של בראון קורא לו לעזוב את הכל ולעבור לתחנה הבאה.

קשה לי לראות אותו חוזר, ולמען האמת, למרות העובדה שהפיסטונס הגיעו למשחק השביעי של גמר ה-NBA, לקבוצה עדיף שילך. השחקנים הותיקים כבר לא סובלים אותו, דרקו מיליצ'יץ' לא יקבל דקות משחק כל עוד הוא המאמן, וקרלוס דלפינו מתעב אותו. פליפ סונדרס הוא מאמן נפלא ששחקנים אוהבים, ובהנחה שהוא יצליח להתאים את סגנון האימון שלו, שהוא יותר התקפי וחופשי, הקבוצה תרוויח בטווח הארוך. בראון כבר גמר את הסוס, והשטיקים שלו שקופים ופתטיים.

דן לזר - אגדה:

לארי בראון לא נכשל בדטרויט, ואין סיבה לפטר אותו כרגע. נכון, הוא לא בריא, אבל אם ההחלטה קשורה רק לפן הזה, אז בדטרויט צריכים לקבל את החלטתו של הקואץ'. אם הוא אומר שהוא מספיק "בכושר", צריך לתת לו לאמן. נכון, הוא פזל לעבר משרות אחרות. אבל מי לא פוזל לעבר משרות אחרות? כולם מחפשים אתגר, כסף, הגשמה עצמית ומי יודע מה עוד. זה עולם עסקי ובסוף צריך לבחור. אם בראון יבחר בדטרויט, הקבוצה צריכה לתת לו להמשיך לרוץ. מצד שני, מי יודע: אם היא תחליט לתת לו ללכת, ותעשה את זה מספיק מהר, אולי עוד נספיק לראות אותו כעוזר מאמן של אחיו במכביה?

אודי הירש - עובדה:

אם להסתמך על הדיווחים בארצות הברית, בראון לא רוצה להמשיך בדטרויט, אולי עקב מחלתו, אולי בגלל תאוות הנדודים הבלתי נשלטת שלו. הוא רק מחכה למכתב הפיטורים, שיחייב את הפיסטונס לשלם לו את מלוא סכום החוזה. דטרויט כבר פיטרה מאמן מצליח, ריק קרלייל, וסביר שאין ראשיה רוצים להצטייר כמכסחי מאמנים סדרתיים.

למרות זאת, על הפיסטונס לגאול את בראון מייסוריו ולבחור בפליפ סונדרס כמחליפו. למרות האליפות והסגנות, אדי השליליות שהעלה בראון בדטרויט כבר הופכים רעילים. סונדרס הוא מאמן מצוין, עם ידע עצום ושק תרגילים עמוק במיוחד. מי יודע, אולי הוא אפילו ייתן לדרקו מיליצ'יץ' לשחק.

עומר קהת - אגדה:

משתי סיבות עיקריות. סיבה ראשונה והכי חשובה, הישגים. פעמיים ברציפות גמר הפלייאוף כולל אליפות אחת ומרחק שלשה של רוברט הורי מהשנייה. עם תוצאות שכאלו קשה להתווכח. סיבה שניה, ישנם מספר מאמנים טובים מחוסרי עבודה כרגע, ודטרויט מהווה פיתוי לכל אחד מהם. גם אם בראון יודיע בעוד שבוע שהוא מתפטר, לפיסטונס לא תהיה בעיה למצוא מאמן איכותי בזמן קצר. נכון שהרומן של בראון והפיסטונס לא היה כולו ורוד, אבל פיטורים היא לא הדרך הנכונה לפעול במצב הנוכחי.

גיל קדרון - אגדה:

נכון, הקאבס חיפשו שוטינג גארד שיכול לצלוף מבחוץ, אבל יוז שחקן טוב בהרבה ממייקל רד ומגוון (וצעיר) מריי אלן. לכן אין ספק שהוא עדיף על שניהם. השאלה היחידה לגביו היא בריאותו, שכן הוא נוטה להיפצע כל עונה לכ-20 משחקים. יוז יביא ללברון עוד שחקן שיכול להוליך כדור, לקחת ריבאונדים, לנהל משחק ולפרק את ההגנה בחדירות. גם קו אחורי שכולל שני שחקנים שהמומחיות ההגנתית שלהם היא לחטוף כדורים יעשה הרבה בעיות ליריבות. בוושינגטון היתה לו נטייה לזריקות קשות ובאחוזים נמוכים, אולם הוא יגלה במהרה שהחיים עם לברון, סופרסטאר שיסדר לך קליעות נוחות, שונים בתכלית מהחיים עם גילברט ארינס האנוכי והמתסכל. לדעתי, מכל השוטינג גארדס שהיו שחקנים חופשיים, דווקא ג'ו ג'ונסון היה המתאים ביותר לקאבלירס, אבל יוז עדיף מרד ואלן.


דן לזר - אגדה:

לארי יוז שחקן נהדר, שחקן מגוון שהפתיע פרשנים רבים ביכולות שלו, גם ההגנתיות אך גם ההתקפיות. גם לברון עשוי להפתיע ביכולת שלו לשנות גישה, אם צריך, ולהתאים עצמו לסגנונות אחרים ולשיטות משחק אחרות. וזו חלק מן היכולת של שחקן להשתדרג ולהביא את עצמו למעמד של "אחד הגדולים". ובכל מקרה, אפשר להגיד ששחקן כמו יוז לא מתאים לקבוצה כמו קליבלנד רק אם מביטים עליה כעל מועמדת לאליפות. קליבלנד בונה את עצמה ולא הוכיחה, עדיין, יכולת להתעלות על עצמה. וכשיש לך שחקן חופשי בקליבר של יוז, ואתה יכול להחתים אותו, אתה עושה את זה.

אודי הירש - עובדה:

התשובה לשאלה נעוצה בזהות הרכז של הקאבס. אם לשחקן הנבחר בעמדה מספר 1 לא תהיה ידית משומנת במיוחד, היריבות ייכנסו לבונקר ויחסמו את חבורת הלברונים שיסתערו על הסל. יוז, למרות התפקיד השונה, מזכיר את לברון באוריינטציה שלו - קודם כל חדירה ורק אחר כך קליעה - קליעה שנופלת באחוזים לא גבוהים במיוחד. ספוט אפ שוטר סטייל מייקל רד היה הבחירה האידיאלית, אבל הקליעה היא אומנות נעלמה, ויוז היה הטוב מבין השחקנים שנשארו בחוץ. עכשיו הוא זקוק לשאראס, כדי שיעלים את מגרעותיו.

עומר קהת - אגדה:

לארי מושלם כרגע בשביל קליבלנד, והנה למה: הוא אתלט מדהים שיתאים את עצמו למשחק המהיר של לברון, הוא לא מחפש את הסל, הוא שחקן הגנה קבוצתי וגם יש לו יכולת מצויינת של אחד-על-אחד. קליבלנד אמנם צריכה איום מרחוק שיפתח את הצבע עבור לברון, אבל מה שיוז לא ייתן להם בקליעה משלוש, הוא יחזיר בהמון אנרגיה, קליעה טובה מחצי מרחק ועוד שלל מתפרצות ונקודות בהתקפת מעבר הודות להגנה שלו.

גיל קדרון - עובדה:

כשיש לך אופציה לשחק עם לברון ג'יימס ועם החבר הכי טוב שלך (הסנטר הליטאי זידרונאס אילגאוסקאס) ולקבל תוך כדי 10 מיליון דולר לשלוש שנים ואת תפקיד הרכז הפותח - לא צריכות להיות לך התלבטויות. אני רק מחכה למתפרצת הראשונה שאותה יוביל שאראס, כשבצד אחד יש לו את ג'יימס, ובצד השני את יוז. תענוג לעיניים.

דן לזר - עובדה:

שאראס צריך לבחור בקבוצה שתיתן לו הכי הרבה דקות משחק. לא בטוח שבוסטון רצתה להבטיח לו את זה, ועוד פחות בטוח שמילווקי או אינדיאנה יכולות להבטיח לו דבר כזה. קליבלנד הוא המקום שבו שאראס יראה הכי הרבה דקות (וכנראה שגם הכי הרבה כסף). פרמטר שני, שאינו פחות חשוב: החשיפה לצד לברון תהיה מקסימלית, ואם שאראס מאמין בעצמו (ואני מאמין בו) אז שנה לצד סנסציית הרייטינג תעשה לו רק טוב. וחוץ מזה, אילגאוסקאס תמיד יהיה שם ואפשר יהיה להאשים אותו שהוא לא שומר מספיק טוב, ובגלל זה קליבלנד שוב קיבלה 115 נקודות. החיבור בין שאראס לקליבלנד נראה טוב, ולמרות שגם אם הוא יחתום בכל מקום אחר זה לא יהיה אסון גדול, קליבלנד נראית כמו בחירה טובה.

אודי הירש - עובדה:

להריץ את לברון למתפרצת, לעמוד חופשי על קשת השלוש בזמן שלברון ויוז חודרים לסל, לנצל את השמירה הכפולה על ג'יימס ואילגאוסקאס. קליבלנד רוצה את שאראס והיא גם צריכה אותו. מדובר בזיווג האידיאלי.

עומר קהת - עובדה:

אני קובע עובדה, אבל עם הסתייגות, וזאת רק משום שאמנם קליבלנד מתאימה לשאראס, אבל יש קבוצות אחרות רבות שמתאימות לו גם כן. אז למה הקאבס בכל זאת? קודם כל כי לברון שם, והוא צריך עוד ווינר לידו. מעבר לזה, שאראס הוא אחד המוסרים הטובים כיום בעולם – לא באירופה, אלא בעולם - ויחד איתו לברון ויוז יכולים כבר עכשיו לתכנן מהלכי אלי-אופ רבים וטובים. עם קו אחורי של שאראס, יוז וקינג ג'יימס, קליבלנד תהיה הפיניקס של המזרח בשנה הבאה, רק שבמקום השלשות, היא תתבסס הרבה יותר על הגנת חצי מגרש, מלכודות, אתלטיות והמון המון בלאגן. היתרון הנוסף של קליבלנד הוא הסנטר הליטאי אילגאוסקאס, שיעזור לשאראס להשתלב יותר בקלות בקבוצה.

גיל קדרון - עובדה:

רד הוא שוטינג גארד שיש לו בעיקר שתי מעלות - קליעה מצויינת מבחוץ ושחרור מהיר של הכדור. בקיצור, מדובר בג'אמפ שוטר. אל תטעו, רד שחקן חביב וימשיך להיבחר לאולסטאר שנה כן שנה לא, אבל הוא לא בקליבר של שחקנים שמקבלים מקסימום, כמו קובי, נוביצקי וטים דאנקן. הוא פשוט ניצל את המצב בשוק לטובתו.


דן לזר - אגדה:

ה-NBA אינו עושה דין שווה לכל השחקנים. אולי עניינית, בעולם מושלם, רד לא שווה חוזה מקסימום, אבל גם ג'ו ג'ונסון לא משחק את התפקיד הראשי בפיניקס ועדיין יקבל חוזה עצום. ובהתחשב בכך שמילווקי לא משופעת בשחקנים מן השורה הראשונה שששים לשחק בה, נראה לי סביר בהחלט לשלם חוזה מקסימום עבור קלעי מוכשר כמו מייקל רד.

אז נכון שהוא לא יהיה אף פעם כוכב עליון בליגה הזו, אבל כמה כוכבים עליונים כבר יש? ואם אדונל פויול ואריק דאמפיר יושבים על החוזים שהם יושבים עליהם, אז מילווקי יכולה לשלם מקסימום עבור שחקן שיהפוך עם השנים לסמל שלה. שחקן, שכמו הקבוצה, לא יגיע הכי רחוק שאפשר, אבל יחמם את הלב לכמה אוהדים שרופים.

אודי הירש - אגדה:

מצד אחד, ברור שרד לא ראוי לסכומי העתק שהוא מקבל. אחרי שנים שבהם היה אחד השחקנים המובילים בליגה בקטגוריה הלא קיימת של תרומה מול משכורת, ירחף מעליו מעתה ואילך תו מחיר של כמעט 100 מיליון דולר. שוטינג גארד אחר, אלן יוסטון, נהפך בגלל סכום דומה מכוכב לבדיחה. מצד שני, למילווקי לא היתה ברירה. רד הוא יקיר העיר והשחקן הבולט בקבוצה, וההשלכות של עזיבתו עלולות היו להיות קשות, מבחינה מקצועית וכלכלית. הוא גם בן 26, ויבלה את שנות השיא בקריירה בבאקס. אולי הוא יצליח, אולי לא, אבל אם אתם הייתם בנעליים של לארי האריס, הג'נרל מנג'ר של מילווקי, לא יכולתם להחליט אחרת.

עומר קהת - עובדה:

מייקל רד ככה קרוב להיות סופרסטאר. הוא קולע מעל 20 נקודות באחוזים טובים כבר שתי עונות, ומוריד 4 ריבאונדים. בסך הכל לא עושה רושם שהוא מתכוון להאט את הקצב בקרוב. אבל רד עוד לא ניצח סדרת פלייאוף אחת. בשורה תחתונה הוא ימשיך להופיע באולסטאר, אבל לפני שהוא מוכיח שהוא מסוגל לסחוב קבוצה בפלייאוף ולהיות פרנצ'ייז פלייר, הוא לא ראוי לחוזה כזה.