מי רוצה להיות כמו באירופה?

את גמר גביע הקונפדרציות ראיתי ממש במקרה: הוא הוקרן במסעדה שבה ישבתי, בעודי נוגס בסטייק עסיסי. גם אם זה כדורגל, גם אם זה ברזיל נגד ארגנטינה, זה בסך הכל גביע ליליאן של הנבחרות. שום חשיבות, שום תמורה ממשית. לכן הרשיתי לעצמי לצאת מהבית. אבל כשהמשחק החל הייתי מרוצה. שני גולים מהירים, אחלה קצב, לא הבונקרים שאנחנו רגילים לראות במעמד גמר. בדקה ה-20 בערך שייט קאקא על הקו הימני, כשפתאום הוא נכנס לסוג של מיני-מונסון מעורב בטייפונים סוערים על דגל הקרן. לונג-שוט של המצלמה מראה את הבעיה: הגג דולף.

האצטדיון המקורה בפרנקפורט אמנם לא חדש ומודרני כמו ה"אליאנז ארינה", שנבנה במיוחד עבור המונדיאל, אבל הוא מספיק יפה ומשוכלל כדי לארח משחק יוקרתי שכזה. אלא מאי? המתכננים הגרמנים, אלה שלא טועים, שהפרפקציוניזם נגוע בהם בגנים פרוסים עתיקים, פישלו לעיני כל העולם. כמובן שלמחרת כולם דיברו על אדריאנו ורונאלדיניו ועל כך שאי אפשר לעצור את ברזיל. המארגנים? אה, שטויות, יש להם שנה לתקן. אחרי הכל, מדובר בגרמנים.

קישרתי מייד את האירוע לסחבת של אופ"א בעניין ליברפול. שלושה שבועות לקח להם להחליט, לשנות את העמדה כמו זיקיות, להיכנע ללחצים. בסוף דחפו את האנגלים, אלופי אירופה, כמו סמרטוטים בדלת האחורית, בהחלטה שנראית כמתאימה לאיצ'ה מנחם. אף אחד לא לקח בחשבון חודש או חודשיים לפני כן שזה עלול להיות התסריט. העיקר שיעקב אראל בא מגבוה ומטיף לנו מוסר.

בסמיכות של מספר ימים הגיעו האוהדים של מנצ'סטר יונייטד לאולד טראפורד כדי לנסות לסגור חשבונות עם האחים גלייזר, והאוהדים של בית"ר ירושלים טלטלו את המכונית של מאיר פניג'ל. סטיבי ג'י שיחק במשא ומתן באנפילד בצורה שלא הייתה מביישת גם את עידן טל, ורוביניו בכלל יצא מכל חור אפשרי. חובבנות, סחבת, משחקי כבוד – נשמע מוכר. ולא שכחנו גם את החזיזים של אינטר. אם מסתכלים על מקרה אחד או שניים, מדברים על סטיית תקן. אלא שכל המאורעות הללו קרו בפרק זמן של חודשיים.

כל מה שאומרים על הכדורגל שלנו הוא אמת לאמיתה. הניהול חובבני, הקהל לא מגיע למגרשים, קבלת ההחלטות לוקה בחסר, האוהדים גזעניים ופרועים לפעמים. הכל נכון, אלא שכשמסתכלים על מה שקורה שם בחוץ, לא מוצאים יותר מדי הבדלים. העובדה שבגרמניה לובשים חליפות, בצרפת אוכלים צפרדעים ובלונדון מדברים אנגלית במבטא קוקני לא עושה, אחרי הכל, יותר מדי הבדל. רק תעשו לנו טובה: אל תגידו לנו שאנחנו צריכים להיות "כמו באירופה".