ברוכים הבאים לגיהנום

חמי אוזן - אגדה

כמו ילד קטן שמבזבז את דמי הכיס השבועיים שלו כבר בחנות הראשונה, מסע הרכש של אלי אוחנה חסר מחשבה ורומז שמה שראינו ממנו בשש הראשונות כמאמן לא הולך להשתנות. החזרה לאופציית אינדיו, מלך השערים העצמיים של בית"ר בכל הזמנים, היא עוד דוגמה לכך ששום תכנון לא עומד מאחורי המאמן הירושלמי. מאמן רציני, שיודע שאין לו אף בלם וחסר לו מגן ימני, לא היה מבזבז כל-כך הרבה כסף על חלוצים וקשרים, ואחר-כך מתקשה להחתים את תומר חליבה. מאמן שקדן, שהיה בודק מה הבעיה העיקרית של הקבוצה שלו בשנים האחרונות, ומבין שמדובר בהגנה שהונהגה על ידי הבלם הברזילאי החייכן, לא היה חוזר מארגנטינה בידיים ריקות. מאמן רציני לא היה מתרץ זאת בכך שהשוק הארגנטינאי יקר, אלא מחפש במשך שנה שלמה בלמים במזרח אירופה ואפריקה. מאמן מנוסה גם היה מבין שחסרים לו בקבוצה מנהיג או שניים שלקחו כבר כמה תארים בקריירה, שהסגל שלו שוב צפוי להיות לא מאוזן ולא יציב. אבל אחרי הכל, מדובר באוחנה. הסיכוי הוא ישתנה פתאום זהה לאפשרות שאריק שרון יצטרף לשלום עכשיו.


שחר פרנהיימר - אגדה

את הסוגיה הזאת אפשר לחלק לשתיים - השחקנים שבית"ר הביאה, וההתחזקות של בית"ר לאור ההתחמשות של יריבותיה בצמרת. אם מסתכלים על השחקנים שנשארו בשוק אחרי כל הסחרור שעברה הליגה בקיץ, אזי שעל פני השטח נראה שבית"ר עשתה רכש טוב. אבל אם מביטים לעומק, הרכש הזה לא יקח את אלי אוחנה יותר גבוה מהמקום אליו הגיע העונה. אנסומבו וטוטואנה הם שחקנים מסוכנים שהתרגלו במאבקי ירידה העונה החולפת, אבל הם לא יכולים להוביל קבוצה. יואב זיו הוא כשרון מצוין, אבל קשה לומר שהוא עולה בהרבה על הכשרונות הצעירים שכבר נמצאים במועדון, ובכלל, הבעיה של בית"ר היא בקישור, שם לא נמצא מחליף לנמני, ובהגנה. מלבד תומר בן יוסף, בית"ר לא התחזקה באופן משמעותי בחלק האחורי.

דוד רוזנטל –אגדה

נו, באמת, יואב זיו, אנסומבו וטוטואנה הם אלה שיצעידו קבוצה קדימה? תומר בן יוסף, תומר חליבה? אלה שחקנים נחמדים ולא יותר מזה, שמשתלבים היטב בבינוניות של טדי מהשנים האחרונות. בנוסף, אחרי כל המסעות והמעשיות, אינדיו חוזר למרכז הרחבה. קורנפיין הוא כבר לא השוער של לפני חמש שנים, וגם אם היצע השוערים בשאר הקבוצות לא מזהיר, ראוי היה לפחות לחפש שוער זר. בית"ר היא בלון מנופח שיתפוצץ כבר בעשרת המחזורים הראשונים.

חמי אוזן – אגדה

למאור מליקסון יש אמנם מורה גרוע שלא יודע להעביר את חומר הלימודים, אבל זה לא אומר שצריך לזרוק את הילד הגאון מבית הספר. מליקסון הוא נכס עתידי, שרק חבורת השלומיאלים שמנהלת ומאמנת את בית"ר, אותה חבורת שלומיאלים שאיבדה את שלומי ארבייטמן ומשה ביטון, יכולה בכלל לשקול לוותר עליו.

אז לפני שעשן הסיגר יהפנט לגמרי את מוחו המעורפל של מאיר פניג'ל, כדאי להזכיר לו: יניב קטן, הכדורגלן הכי טוב בישראל, היה עד לפני שלוש שנים כלי שבור על הספסל של מכבי חיפה. לולא התושייה והחזון של יעקב שחר, שידע שהילד הוא לא הבעיה בסיפור הזה, קטן היה מושאל לאיזו קבוצה זניחה וגומר את הקריירה בגיל צעיר. גם במקרה של מליקסון, המחסום היחיד שמונע ממנו להתפתח הוא המאמן, או איך שלא מכנים את אלי אוחנה. תראו מה קרה לארבייטמן מאז שהוא הגיע לבית הספר של דרור קשטן.

שחר פרנהיימר - עובדה

טואטואנה, יואב זיו, ברוכיאן, יצחקי, אסולין - כולם יבואו לפניו. עוד בעונה הקודמת בלטה העובדה שאוחנה לא בונה על הילד, שהחל את הפריצה שלו לפני שנתיים אבל נעצר בעונה שעברה. כדאי לו להרחיק קצת מסיר הלחץ של טדי, ולנחות בידיים של מאמן שיידע לטפל בו נכון.


דוד רוזנטל - אגדה

מליקסון לא כל כך מצליח לפרוץ בבית"ר, זה נכון. הרבה כשרונות נעלמו בשנים האחרונות, במכבי ת"א, מכבי חיפה וגם בבית"ר. אבל לאן מליקסון יילך בדיוק? למכבי חיפה, כדי להפוך לאליניב ברדה השני? אולי להפועל ת"א, כדי להפוך לעוד בורג במכונה אפורה? או למכבי ת"א, על מנת להיות שחקן ספסל בגלקטיקוס? אין למליקסון הרבה אופציות. סבלנות היא שם המשחק, מה גם שיש לו צ'אנס טוב להפוך לסמל הבא של המועדון.

חמי אוזן - עובדה

אלי אוחנה חי על זמן שאול מהרגע שבו אחרוני חסידיו התפכחו באמצע העונה שעברה מהאשליה שיום אחד הוא יהפוך למאמן, חדלו להתכחש למראה עיניהם והציעו לו בקול רם את הדבר הכי חכם מבחינתו: תתפטר. אוחנה הצליח איכשהו לקבל חוזה לעונה נוספת בשקט יחסי, הרבה בזכות ספינים תקשורתיים מתוחכמים, זריקת האשמה לכיוונים אחרים והנמכת ציפיות, ממש כמו שמשה סיני עשה במשך שש שנים בהפועל תל אביב. אלא שהדם של האוהדים בטדי קצת יותר חם משל אלה בבלומפילד. את המשחק המבולגן, ניהול המשחק החובבני, ההגנה המחוררת, ההתקפה המקרית והבזבוז של הצעירים, הם הפנימו. בקושי רב, אבל הפנימו. מקרה משה סיני לא יחזור.

שחר פרנהיימר - עובדה

בהתחלה סגדו לו. ואז הגיעו האכזבות: כדורגל לא יציב ומקרי, תוצאות מאכזבות, שחקני רכש כושלים. היו כאלה שלא יכלו לדבר רעות על אליל נעוריהם והמשיכו לעצום עיניים, אבל לאט לאט החלה לצמוח בטדי אופוזיציה של ממש למלך הבלתי מעורער של ירושלים – אלי אוחנה. המאמן הכל יכול עדיין יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בטדי, בלי ביקורת ובלי דין וחשבון. הבעיה היא, שבמקום לנצל את הכוח העצום והחופש הנדיר כל כך למאמן בליגה שלנו, בינתיים הוא רק דורך במקום. לבית"ר יש עתיד, יש שחקנים מוכשרים, יש קהל – הבעיה היא שאין לה מאמן. עוד שנה אחת כזאת, וגם אוהדיו הקנאים ביותר יבינו כי המלך הוא עירום.

דוד רוזנטל – עובדה

בסופו של דבר, אוחנה לא מאמן טוב. לא צריך להתרגש מהאינטרטוטו, זה באמת מפעל מעיק ומציק, אבל הציפיות בבית"ר גבוהות כרגע ולא בטוח שלצ'ק הזה יש כיסוי. גם אוחנה, עם היותו סמל אהוב, יקבל הרבה ריקושטים מעוד עונה בינונית. לאנשים יש זיכרון קצר, ואחרי עונה נוספת של מקום שישי אף אחד לא יזכור לפניג'ל ושות' חסד נעורים.