"טימי היה המנהיג שלנו"

זהו, זה נגמר. אחרי 74:81 במשחק השביעי והמכריע, סן אנטוניו זכתה באליפות השלישית שלה בשבע השנים האחרונות, והשלישית מאז שנחת אצלה בחור צעיר מאיי הבתולה, טים דאנקן שמו. אולי הוא לא הכוכב הכי נוצץ שיש, אבל בכל זאת יש בו משהו מיוחד שעשוי להפוך אותו לאחד מהגדולים בכל הזמנים. אולי זו היכולת לשחק קבוצתי, עם כמה אסיסטים גדולים בדקות הסיום. דאנקן עצמו שומר על שפיות כהרגלו ונותן קרדיט לעמיתיו: "זה מגיע להם. הם היו יותר בטוחים ממני".

אחרי יכולת לא מרשימה ברוב הרגעים המכריעים של הסדרה, נתן סופסוף דאנקן הופעה של MVP אמיתי, והצדיק את הבחירה השלישית שלו בתואר הזה. איתו סן אנטוניו לא הפסידה עדיין סדרת גמר, למרות שמול דטרויט היא עבדה הרבה יותר קשה מבעבר. היא היתה יכולה להנחית לפיסטונס נוק-אאוט אחרי יתרון 0:2 כל כך משכנע, אבל בהמשך נזקקה לתצוגת היחיד של רוברט הורי, ולמשחק השביעי הגדול של דאנקן וג'ינובילי.

בסוף דאנקן גם הספיק להשתיק את כל אלו שמיהרו להספידו. הוא לא עשה את זה בדיבורים, אלא במשחק חכם של 25 נקודות, יציבות מקו העונשין ומהלכים גדולים ששווים אליפות. מאנו ג'ינובילי, מתמודד לגיטימי בעצמו לתואר ה-MVP, אמר עליו בסיום: "אני לא חושב שהוא הקשיב לביקורת עליו, כי הוא פשוט לא מסוג האנשים שיתנו לדבר כזה להשפיע עליו. עם זאת, הוא תמיד מרגיש אחראי. הוא מאוד קשה עם עצמו בכל פעם שהא לא משחק טוב. ידעתי שבמוקדם או במאוחר, הוא יופיע".

גם ברוס בואן נתן גב לאיש הגדול שלו: "כל אחד זכאי לדעה שלו, אבל אנחנו הבנו מה יש אצלו". טוני פארקר ידע לסכם את זה טוב מכולם: "טימי עשה את ההבדל במשחק. הוא המנהיג שלנו ואחרי הכל, הרי תמיד אתה הולך אחרי המנהיג שלך".

גם חברו לשעבר לקו הקדמי ושתי האליפויות הקודמות, הלוא הוא האדמירל רובינסון, לא ממש אהב את הביקורת שהוטחה על ידידו. "ראיתי ושמעתי איך דיברו עליו כל השבוע, וכמה אנשים דיברו עליו כמו על כלב, ולפי איך שהוא שיחק לאורך כל השנים - אני באמת לא מבין את זה", התלונן. "מדהימה אותי הדרך שבה הוא מצא את הכוחות כדי להוכיח את עצמו הלילה. הוא סיים את כל הדיונים הללו".

דאנקן עדיין לא בן 30 והדיבורים על שושלת סן אנטוניו בהחלט במקומם. לגרג פופוביץ' יש קבוצה נהדרת ומאוזנת, שעדיין נראית רעבה גם פארקר וג'ינובילי, שיחד עם האיש הגבוה מהווים את הבסיס של הקבוצה, חתומים לטווח ארוך. המאמן הותיק לא יכול שלא להחמיא בעקיפין למורו, רבו ויריבו בסדרת הגמר, לארי בראון: "אני לא יודע איך לעזאזל עשינו את זה, אבל אני מאושר". פופוביץ' גם הפגין את חוש ההומור המפורסם שלו כשהתייחס לסוג השמפניה שהכינו הספרס לכבוד החגיגות. "אנחנו משלמים לבחורים האלה הרבה כסף", אמר. "היית מצפה שהארגון יקנה שמפניה נורמלית. מה הקטע עם זה?" כשמישהו החמיא לו על חוש ההומור שלו, אמר המאמן שעליו להישאר חד ושנון, בגלל ש"אתה אף פעם לא יודע מתי יפטרו אותך. מישהו יכול היה לחשוב שלקחתי פסקי זמן בעיתוי הלא נכון. בעוד חודש יכולתי לחזור לפומונה פיצר".

פומונה פיצר היא המכללה הקטנה שבה אימן פופוביץ' בין השנים 1979 ל-1988, אז הציע לו מאמן הספרס דאז, אחד בשם לארי בראון, להצטרף לקבוצה כעוזרו. מאז השניים הם החברים הכי טובים, ובמהלך סדרת הגמר הם סעדו יחד מספר פעמים, כולל ערב סדרת הגמר.

אם כבר בבראון עסקינן, לאחר המשחק עסקו כולם בשאלת עתידו המקצועי. למאמן הותיק זה קצת נמאס: "בואו נדבר על המשחק, זה הרי הדבר הכי חשוב. כבר אמרתי שאני מקווה לחזור לאמן אם מצבי הבריאותי יאפשר לי לעשות את זה. זו היתה התכנית שלי וג'ו דומארס יצטרך לתת לי את חוות הדעת שלו".

מקורבים לבראון טוענים כי הוא פשוט אוהב יותר מדי את מלאכת האימון ולא ימהר לבחור במשרת הנשיא הבא של קליבלנד קבאלירס כפי שכבר הוצע לו. "הרבה דברים טובים קרו לי בגלל הכדורסל ואני מקווה להחזיר לו. כרגע אני רוצה להישאר ולהמשיך להיות חלק מכל זה", אמר בראון בסיום. בן וואלאס הודה: "זה אפילו לא משהו שאנחנו רוצים לחשוב עליו". טיישון פרינס מוסיף לחוסר הוודאות: "אני די בטוח שכשנחזור הביתה תהיה איזו פגישה, אבל מי יודע?"