שלב הנוק-אאוט

סן אנטוניו ספרס תפגוש הלילה את דטרויט פיסטונס (4:00, ספורט 5) למשחק השביעי בסדרת הפלייאוף של ה-NBA. עד לפני שבוע דיברו על הרייטינג המתרסק והרמה הירודה, אבל הלילה יתקיים המשחק שיכריע גורל של עונה שלמה עבור שתי הקבוצות. את הקיטורים אפשר להכניס לארכיון.

לארי בראון זכה באליפות NBA ראשונה בקריירה רק לפני שנה. המשחק הלילה עשוי להיות האחרון של המאמן בפיסטונס או בכלל, כשלשמועות ששלחו אותו לקליבלנד כנשיא הצטרפה אחת נוספת, המשדכת אותו לניקס של אייזיאה תומאס. גרג פופוביץ', מי שהיה עוזר המאמן של בראון בסוף שנות ה-80, יחפש את הטבעת השלישית שלו בסן אנטוניו.

אם לשפוט על-פי ההיסטוריה של סדרות הגמר, הפיסטונס לא יכולים להיות ממש אופטימיים: ב-15 הפעמים שמשחק שביעי הכריע את אליפות ה-NBA, רק בשלוש ניצחה קבוצת החוץ. הקהל של הספרס, עם מאזן ביתי של 6:46 העונה, יעשה את הכל כדי לשמור על המסורת. ואגב, אם תזכה דטרויט באליפות, היא תהיה האלופה עם מספר ההפסדים הגבוה ביותר בפלייאוף מאז הלייקרס של 1988.

רק שלסטטיסטיקות הללו יש גם צד שני: המומנטום נמצא אצל הפיסטונס, ובצורה ברורה. אילמלא ההופעה המופלאה של רוברט הורי במשחק מספר חמש, הם יכולים היו לחגוג אליפות כבר אחרי המשחק השישי. בארבעת המשחקים האחרונים הם אגרסיביים יותר מהספרס, שאיבדו את הביטחון אחרי ניצחונות משכנעים בשני המשחקים הראשונים.

כשמדברים על איבוד ביטחון, השם הראשון שעולה הוא טים דאנקן. דאנקן סובל מסדרת הגמר החלשה בקריירה שלו ואולי סדרת הפלייאוף החלשה אי פעם. בגמרים של 1999 ו-2003 היה דאנקן בכושר שיא, וחזר עם שתי טבעות ותואר ה-MVP. הלילה הוא יצטרך להפיק משחק ענק כדי לכפר על הסדרה האנמית מינוס שלו.

הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה, על פי רוב הפרשנים, סובל בסדרת הגמר מנוכחותם של צמד הוואלאסים, שהפכו את חייו לבלתי נסבלים. דאנקן, במיוחד בדקות הסיום של המשחקים, פשוט לא פוגע. "אני מתמודד עם מפלס העצבים שלי", מתאר דאנקן מה קורה לו בפנים.

דאנקן מנסה לשים את הכל מאחוריו: "אני מצפה בקוצר רוח למשחק. מעולם לא השתתפתי במשחק שביעי בסדרה, והמתח עד שיפתח המשחק הוא מורט עצבים". הוא בונה על אליפות שלישית בקריירה, אבל הראשונה מאז פרישתו של בן הזוג לצבע, האדמירל דייויד רובינסון.

בסן אנטוניו יודעים שכדי לסיים את הלילה אלופים, הם יצטרכו משחק ענק של האיש הגדול. "טים מתעלה במשחקים גדולים", אומר ברנט ברי. "הוא לא צוריך להוסיף לעצמו עוד אחריות, אבל אין ספק שנסתכל עליו הלילה".

ומה עם המסורת כשהגב אל הקיר? דטרויט ניצחה בשלוש השנים האחרונות בכל שלוש הפעמים בהם השתתפה במשחק שביעי. הפעם האחרונה היתה בגמר המזרח העונה מול מיאמי בחוץ. הספרס, להבדיל, לא נתקלו במשחק כזה מאז משחק מספר 5 בסיבוב הראשון של 2002, מול פיניקס. משחק שביעי עדיין לא ראו שם.

"המשחק ב-2002 היה גדול, אבל הוא לא דומה כלל למשחק בגמר ה-NBA", אומר טוני פארקר. "היתה לנו אז המון אנרגיה. ידענו שלא נפסיד. עכשיו המצב שונה", מסיים הצרפתי.

בצד השני, בן וואלאס הוא תמצית הרוח של הפיסטונס: נחוש, מבין עניין, אתלטי והכי חשוב - לעולם לא מוותר על הכדור. "אני לא נכנס ללחץ", אומר ביג בן. "לעולם לא. גם חברי לקבוצה לא נלחצים. הספרס הם אלו שצריכים להציג משחק גדול, אנחנו יכולים להשאר רגועים ולשחק כדורסל, כי אנחנו כבר יודעים שיש לנו את זה". גם צ'ונסי בילאפס חושב שהלחץ הוא על הקבוצה הביתית: "אנחנו האלופים, אבל הם בבית, אז הלחץ הגדול באמת הוא עליהם".

"אני אף פעם לא מרגיש לחץ" מצהיר ראשיד וואלאס. כמו שמתנהלת הקריירה שלו, אפשר להאמין לו. מצד שני, האיש שניצח את משחק מספר 6, גרם להפסד של משחק מספר 5 כשהחליט להשאיר את רוברט הורי, איש הקלאץ', פנוי לזריקה האחרונה. "הקהל עם הספרס, וכמו שהם אמרו בעצמם, הם אמורים לנצח", מוסיף שיד בגרסה הצינית.

"יהיה משחק חזק", סיכם אנטוניו מקדייס. "אני מת כבר לראות מה יקרה". גם אנחנו.