ההימור האחרון

כן, אנחנו יודעים. חלק מההימורים יתבררו מחר כנבואה מדוייקת, בעוד אחרים ישמשו ללעג. אבל מה הכיף בלראות משחק כדורסל בלי לנסות לחזות אותו? אנחנו ניתן את הניחושים שלנו, אתם מוזמנים לתת את שלכם. איכשהו יש לנו הרגשה שהלילה נדע מי תהיה האלופה ב-NBA.

גיל קדרון:

אין ספק שבכל מה שקשור לכדורסל סן אנטוניו היא קבוצה טובה יותר. יש לה סגל מאוזן, התקפה מגוונת, ספסל עמוק ואת אחד משלושת השחקנים הכי טובים בליגה - טים דאנקן. אבל להבדיל מכל מה שקשור לכשרון, במחלקת האופי לדטרויט יש יתרון עצום. ועם כל הכבוד לרוברט הורי, ללארי בראון יש את צ'ונסי בילאפס.

אין כעת כל טעם לדבר על מאצ' אפים, על עזרה בהגנה, על כמות איבודים או על משחק התקפה מסודר. המפתחות של המשחק הם יותר בכיוון של לקלוע ליי-אפ פשוט או שלשה פנויה במאני טיים. הראש אומר שהספרס מתקשים מול קבוצות שלא מוכנות לוותר (הלייקרס של שאקובי ועכשיו הפיסטונס) ושההתפרקות של דאנקן וחבריו תגיע בשלב כזה או אחר. הלב אומר שהקהל יוכל לאפס אותם ולאפשר לקבוצה הטובה יותר לנצח. עוד לפני תחילת העונה הימרתי על הספרס כאלופי ה-NBA, ולמרות שקיבלתי את כל הסיבות שבעולם להחליף סוסים לקראת סוף המירוץ - יש לי תחושה שטימי יחזור עם משחק ענק ויסחוב את כל סן אנטוניו על גבו. את ה-MVP יקבל ג'ינובילי.

דוד רוזנטל:

ההימור הראשוני שלי היה סן אנטוניו בשישה, ובחלק של מספר המשחקים כבר נכשלתי. דטרויט נראית יותר בשלה מנטאלית. הפיסטונס הם כמו פרדי קרוגר: קבוצה מכוערת, שנועצת ציפורניים ביריב, הופכת את חייו לסיוט מתמשך, והכי חשוב: אף פעם לא מתה. הספרס נכשלו בהכנה המנטלית נגדם, וזה מפתיע, בעיקר לאחר הסדרות מול הלייקרס בשנתיים הקודמות, שאמורות היו לתת להם ניסיון במאבק הנוכחי. לו הייתי מהמר עכשיו הייתי הולך על דטרויט, אבל הימור לא משנים.

אסף רביץ:

אין הפתעות במשחק שביעי. כל קבוצה יודעת מה היריבה מסוגלת לעשות ואת מי לא להשאיר חופשי במאני טיים. זה הזמן לשחקנים גדולים. אחד משניים יכריע את הסדרה: טים דאנקן- ההול אוף פיימר הבטוח היחיד על הפארקט תלוי הפעם בחברים ובמאמן שלו שיסדרו לו כדורים. אם דטרויט תמשיך לשמור בינו לבין הכדור פופוביץ' חייב לסדר אופציות מסירה נוספות. אם הכדורים יגיעו, יהיה בסדר. כנראה. האיש של דטרויט הוא צ'ונסי בילאפס, היחיד שיוצר בעייה עקבית להגנה של הספרס. אולי הפיתרון יהיה דאבל-טים שיבדוק אם הוא יודע גם להפעיל את החברים שלו. בילאפס, כמו כל דטרויט, מוכיח כל פעם מחדש שלא מומלץ להמר נגדו. וכמובן שאני מהמר נגדו גם הפעם.

דן לזר:

ההימור המקורי שלי לסדרה הזו היה 2:4 לדטרויט, כאשר צ'ונסי בילאפס הוא ה-MVP. ההימור הזה ניתן בניגוד להתפתחות העניינים בפלייאוף, טרם הסדרה. זאת ועוד, אחרי 2 משחקים הבחירה בבוכנות נראתה כטעות פטאלית. אבל עכשיו אפשר כבר להסתכל על איך התפתחו הדברים ולהודות שאלמלא השלשה ההיא של רוברט הורי, ההימור המקורי יכול היה להיות מדויק לחלוטין.

דטרויט תעשה שוב את הבלתי ייאמן. היא ניצחה את הלייקרס 3 פעמים בבית בשנה שעברה, כשאף אחד לא עשה את זה קודם, וכי אף אחד לא ניצח לפני השנה 2 משחקי פליאוף רצופים בחוץ. היא קבוצה של לוחמים קשוחים וקשים (ויש שיגידו גם מכוערים, בדיוק כמו שהאוהדים שלהם אוהבים) וסן אנטוניו קבוצה נחמדה, נחמדה מדי. אין כאן מאצ' אפ אחד שיכריע את המשחק, וזה עשוי להיות משחק צמוד שיוכרע על סל לכאן או סל לשם, על ליי אפ או קליעת עונשין של דאנקן. אבל למרות שלטקסנים יש הורי אחד, לדטרויט יש בילאפס אחד, עם לב גדול גדול, ווינריות בלתי נגמרת, ויש לו צוות מסייע שאולי נראה עייף בחלק מן העונה, אבל בשביל משחק אחד ואחרון הם יתנו הכל, וזה יספיק.

עומר קהת:

גבירותיי ורבותיי – זה הזמן להודות בטעות ולאכול את הכובע! אחרי צפייה בשעות הלילה המאוחרות ברוב משחקי סדרת הגמר ( בשל אילוצי עבודה – כן כן, יש גם חיים מעבר ל-NBA) אין לי מנוס מלבחור בדטרויט כאלופת עונת 2004/5. עזבו לרגע את התחזיות המוקדמות, ואת מה שרוב הפרשנים צפו בתחילת העונה: ביום חמישי בלילה דטרויט הולכת לבסס את מעמדה כאימפריית כדורסל.

גם אני ראיתי בסן אנטוניו מועמדת ודאית לאליפות העונה, אבל לאור היכולת הנוכחית שלה, זה פשוט לא יקרה. יותר מדי דברים לא דופקים כרגע בספרס, החל מההיעלמות הטוטאלית של פרקר, חוסר הגיוון של מאנו בכניסות, שכבר הפכו שקופות להגנה הטובה בעולם, ואני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על קליעות העונשין במאני טיים של דנאקן. תודה לאל שיש להם את הורי, שהציל קצת מכבודם האבוד.

ודטרויט? כרגע הכל דבש. השחקנים נותנים הכל על המגרש, כל כדור מלחמה, המאמן מפזז פיזמוני אהבה בפסקי הזמן, והאווירה רגועה. ככה נראית אלופה, וככה עומדת להסתיים לה עוד עונת כדורסל משובחת.