הדם החם של ארז אדלשטיין

סטיבן הווארד כבר עבר הרבה תחנות בקריירה. מהגבהים של ה-NBA ועד לתהומות הנשייה בליגה הלבנונית ובפיליפינים. יותר מעשרים קבוצות הספיק האמריקאי להחליף, אבל טיפוס כמו ארז אדלשטיין הוא לא שוכח, גם לא אחרי שלוש שנים.

אמנם על הכישורים המקצועיים של הג'ינג'י אין לו טענות. "הוא מאמן מצוין, מבין כדורסל ברמה גבוהה ביותר ומכין קבוצה בצורה מקסימלית לכל משחק", ניתח הווארד את סגולותיו של הקואץ', אלא שבכל מה שנוגע לארז אדלשטיין האדם, להווארד יש בטן מלאה. "ארז הוא מסוג האנשים שלא מתביישים לשקר לך בפנים", משחזר הפורוורד את ההכרות, "לי הוא תמיד אמר שהוא רוצה אותי בקבוצה ומתכוון להחתים אותי עד לסיום העונה, אבל מאחורי הגב שלי הוא חיפש לי כל הזמן מחליפים. אפילו כשעזבתי את הקבוצה הוא לא עזב אותי. אני יודע שלא מעט קבוצות מאירופה ראו קלטות שלי והתלהבו, אבל כשביקשו מארז חוות דעת עליי הוא ממש יצא מגדרו כדי להרוס לי ולפגוע לי בפרנסה. הייתה לו ממש שנאה גדולה כלפי. בגללו שיחקתי העונה בלבנון, כי שם בטוח שאף מאמן לא יתקשר אליו".

"היחס שלו אלי מוזר במיוחד, מכיוון שהייתי אחד התומכים היחידים שלו בקבוצה. אני אפילו זוכר שעשינו בינינו השחקנים אסיפות בהן שקלנו אם ללכת להנהלה ולבקש לפטר אותו, אבל הייתי לויאלי למאמן, ממש לחצתי על השחקנים שיתנו לו צ'אנס. אני זוכר מהתקופה הזו שארז היה בלחץ נוראי וזה הקרין על כל המערכת, לאחד השחקנים בקבוצה הוא ריסק את הביטחון העצמי בצורה כזו שהבחור לא הצליח אפילו לקלוע ליי אפ פשוט. תבינו, בסך הכל יש לי זיכרונות נהדרים מהקבוצה ומהאוהדים, רק מארז יש לי מטען שלילי".

בקיץ 2002, מונה ארז אדלשטיין כמאמן הבכיר של הפועל ירושלים. מאז שעזב יחד עם פיני גרשון את הקבוצה במהלך חורף 97', טען אדלשטיין שמדובר אך ורק בפרידה זמנית ושיבוא יום והצדדים שוב יתחברו. הגעתו של המאמן המוערך למלחה סגרה מעגל והייתה אמורה להוליך את המועדון לעידן חדש, אלא שהשידוך שהבטיח הרים וגבעות, הביא את הקבוצה להתרסקות.

הג'ינג'י שראה איך החלום הרטוב שלו הופך לסיוט בלהות, החליט לשבור את הכלים. אפילו את החורף הירושלמי הוא לא שרד. בראשית דצמבר הוא הניח את המפתחות והודיע על עזיבה, בירושלים מנגד, לא ממש הזילו דמעה. "זה לא שפיטרנו אותו בבושת פנים", סיפר אז אורי מנצור לתקשורת, "זה הוא שברח מהקבוצה במקום לנסות להציל אותה. כנראה שהפועל פשוט הייתה גדולה עליו".

גדולה או לא, הווארד הוא לא היחיד שזוכר את הלחץ האטומי שהיה סביב הקבוצה באותם ימים, גם שחקנים אחרים ואפילו חברי הנהלה מתקשים לשכוח את הכאוס שסחרר את המערכת. "זאת הייתה השנה הכי קשה שאני זוכר בהפועל מאז שעליתי לבוגרים", גילה השבוע ארז זיצ'יק, "ולאו דווקא באשמתו של ארז. הוא ידע שהוא תלוי בזרים שהוא יצליח להביא, והדברים לא ממש הסתדרו לו. הפיגועים התכופים שהיו בעיר והחשש ממלחמת מפרץ שנייה, גרמו לשחקנים לסרב גם להצעות אטרקטיביות. חוסר ההצלחה להביא את השחקנים שחפץ בהם, הטריף אותו. גם שהגיעו כבר זרים לקבוצה, הייתה להם בעיה להתאקלם. הם ממש חיו בפחד. אני זוכר שבאיזה אימון היה רעש חזק מחוץ לאולם, הם היו בפאניקה וחשבו שמדובר בפיגוע. הם תפסו את הרגליים וברחו לחדר ההלבשה אחוזי אימה כדי להתחבא".

בכלל כל סאגת הזרים באותה שנה גרמה לאדלשטיין להתנהג באופן מוזר. שחקנים בקבוצה מספרים שבמקום להתחבר אליהם, לגבש את הקבוצה ולהעביר אימונים, ארז היה מתחבר דווקא לאוזניה ובשיחות טרנסאטלנטיות מחפש יום ולילה רכש זר. "בחודש הראשון של האימונים ארז לא העביר אפילו אימון אחד", מספר אחד משחקני הקבוצה באותה עונה, "הוא כל הזמן היה עסוק בלחפש זרים".

לא רק השחקנים שמו לב לתופעה המדאיגה, גם חברי הנהלה איתרו את הבעייתיות סביב ההכנה הלקויה לעונת 2002-03. "זה היה קיץ איום ונורא", סיפר השבוע חבר הנהלה במיל', "צריך לזכור שזאת הייתה בשבילו הפעם הראשונה בקבוצה גדולה והוא היה נחוש להראות שהוא יכול לספק את הסחורה גם ברמות הגבוהות. למרות התוכניות לבנות בהפועל משהו חדש שום דבר לא זרם כמו שצריך. לא רק שזרים לא הסכימו לבוא, אפילו מתן נאור ששיחק אצלו ברמת גן ויניב גרין שפרץ אצלו בהרצליה חששו לחתום פה בגלל המצב הביטחוני. אם אני זוכר נכון בקיץ הזה לא היו משחקי מבחן וגם לא מחנה אימון, בקושי היו שחקנים באימון הפתיחה".

חבר הנהלה אחר מסכים עם הדברים. "אחרי שנים בקבוצות עם חמישית מהתקציב, ארז פתאום קיבל לידיים צ'ק פתוח ויד חופשית, זה טמטם אותו. הוא התעקש על שלמות ועל קונספציה מאוד מסוימת, אבל זה היה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. זרים שהמאמן רצה לא רצו להגיע, ואת אלה שכן היו מוכנים לבוא ארז לא ממש רצה. מאוחר יותר שהוא כבר שינה את דעתו והסכים להתפשר, הזרים כבר לא היו רלוונטיים. ההכנה הלקויה הביאה בסופו של דבר לכך שהקבוצה הפסידה את המשחקים הראשונים, המקומונים הגבירו את הלחץ ומשם כדור השלג החל להתגלגל".

אדלשטיין הוא אחד ממוחות הכדורסל המבריקים בענף, על כך אף אחד לא חולק. מצד שני, הוא אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בנוף המקומי. יש לא מעט שחקנים שחייבים לו את הפריצה הגדולה ואפילו את הקריירה, מנגד יש כאלו שלא מוכנים לראות את הפרצוף של הג'ינג'י לעולם. לצד הצלחות מקצועיות מרשימות, לא חסרים גם פיצוצים עם הנהלות, סקנדלים עם שופטים, התפרצויות על שחקנים והתבטאויות שהקימו לו לא מעט יריבים.

אחרי שלוש שנים מחוץ למלחה אדלשטיין חוזר לירושלים. השאלה הגדולה היא איזה אדלשטיין תקבל הפועל בקדנציה השלישית שלו בבירה? חם מזג וילדותי כפי שהיה בעבר או נינוח ושקול כפי שנראה בכורסת הפרשן של ערוץ חמש? האם זה יהיה דוקטור אדלשטיין השאפתן שפירק את מכבי תל-אביב בדרבי בלתי נשכח, או דווקא מיסטר ארז שהקבוצה שלו התפרקה ברגעים המכריעים של אותה עונה? גם במלחה לא ממש יודעים את התשובה. מה שמסביר את ההתמהמהות ההנהלה בכך הקשור לקבלת ההחלטה על זהות המאמן. יצאנו לבדוק מה עבר על אדלשטיין מאז תחילת חודש דצמבר בעונת 2002-03 תוך התבוננות על התהליך שהפך את המאמן משחקן אנונימי בעפולה לסחורה חמה בשוק המאמנים.

אדלשטיין (44), נולד בשכונת שיכון פועלים באימפריית הגרעינים שבעמק, כצעיר מבית שלושה אחים. בסטנדרט עפולאי הוא סומן כפוטנציאל ואפילו הגיע עד לנבחרת הנוער של דורון גמצ'י, אלא שמשם הקריירה דרכה במקום.

"הוא היה שחקן חכם וטוב, אבל עצלן ובלי כושר", מספר אחד ממאמניו הראשונים בעפולה, "אחרי ריצה של שני מגרשים הוא היה מבקש חילוף. ניסיתי לחנך אותו, אבל כמו שכולם כבר יודעים לא ממש הצלחתי". את הרגעים בלי הכדור הכתום הוא ניצל ללימודים ובעיקר לפיתוח הראש המתמטי אנלטי שלו. "זה הפקשוש הגדול שלי", הוא סיפר באחד מהראיונות שנתן אז, "הייתי מעדיף להיות רואה חשבון ולהתעסק עם מספרים".

אחרי הפרישה ממשחק פעיל החליט הג'ינג'י הצעיר לעמוד על הפרקט מהצד השני של הקו. בשנת 84' הוא נרשם לקורס מאמנים שלאחריו לקח פיקוד על מחלקת הנוער של הפועל עפולה. "הוא שידרג את המחלקה והפך אותה לגאווה עירונית", נזכר יעקב אבימור מנכ"ל מרכז הפועל לשעבר, "היו אז 500 ילדים במחלקה ומכולם הוא הוציא את המיטב. בשנה אחת הוא הוביל לא פחות מארבע קבוצות מהמחלקה לגמר ארצי".

ארבע שנים מאוחר יותר הגיע הספתח ברמת הבוגרים. מועדון האם מעפולה היה התחנה הראשונה בדרך להפועל גבת, הקבוצה הבכירה של עמק יזרעאל. אבל דווקא אחרי שהעלה את הקבוצה ליגה הוא קיבל את מכתב הפיטורים הראשון בחיים. למרות המיני משבר המשיך הג'ינג'י הלאה בלי להביט לאחור. התחנה הבאה הייתה מכבי חדרה. אדלשטיין לא הטביע שם את חותמו.

אחרי תקופה קצרה הוא קיבל שיחת טלפון מפתיעה, על הקו היה פיני גרשון שהציעה לו לבוא למלחה ולשמש כעוזרו. אדלשטיין לא היסס. המעבר לעיר הקודש והשותפות עם גרשון הכניסו אותו לתודעה אצל כל חובב כדורסל בישראל. למרות שבעונת הבכורה הם הביאו לבירה גביע היסטורי, באמצע השנה השנייה הצוות המקצועי והשחקנים הפסיקו לתקשר, גרשון פוטר ואדלשטיין בצעד לויאלי הלך אחריו. "לא היה סבוטז' לפיני", גילה פפי תורג'מן באותם ימים, "זה שהוא לא המשיך אצלנו זה רק בגלל בן אדם אחד, ארז אדלשטיין".

לבני הרצליה לעומת זאת, הפיצוץ במלחה לא הפריע. ראשי המועדון מהשרון החליטו להמר על המאמן הצעיר ולא הצטערו. תחת ידיו של הג'ינגי' עוצבו שניים מגדולי השחקנים של הדור הנוכחי. טל בורשטיין ויניב גרין עשו אצלו את קפיצת המדרגה. לאחר שנתיים מוצלחות הגיע הצעה מהגליל ואדלשטיין כפריק כדורסל אמיתי לקח את התפקיד. לצד הצלחה מקצועית (גמר פלייאוף), קידום ישראלים וטביעת עין לזרים, אדלשטיין סיפק גם כותרות שליליות.

סכסוך מתוקשר עם עמית גל, ברוגזים עם הצעירים וכמובן ההתפרצות הגדולה בחצי גמר הפליי-אוף מול הפועל נחקקו בזיכרון הקולקטיבי. דווקא בשידור ישיר בטלוויזיה, הג'ינג'י איבד את העשתונות. ההתפרצות כלפי השופטים הייתה רק הפתיח. אדלשטיין לא הצליח לעצור את עצמו ובהתקף אמוק הסתער על המזכירות ובעט בשולחן. קנס של עשרת אלפים שקלים, היה כעין וכאפס לתדמית הקריזיונר שדבקה בו מאז. "הוא אדם חם מזג", נזכר השבוע שופט בכיר לשעבר, "אם הוא היה עוסק יותר בכדורסל ופחות בעסקנות הוא מגיע הרבה יותר רחוק".

בקיץ 2001 חתם אדלשטיין במכבי רמת-גן. הגעתו של הג'ינג'י העירה את המועדון המנומנם לחיים וסחפה אותו לעונה בלתי נשכחת. הקבוצה שבשנים האחרונות גירדה את השוליים, לא הספיקה לספק כותרות. התפטרות במסיבת עיתונאים דרמטית, חזרה מהירה תוך פחות מיומיים ועימותים מול גיל מוסינזון, קצת פגעו בהצלחה האדירה על הפרקט. ליאור ליובין, מתן נאור ועודד שעשוע הם השמות התורנים שפרחו בחממה שלו והוליכו את רמת-גן עד המקום השני. כמעט מיותר לציין שגם בירושלים עקבו אחרי הזינוק המטאורי של אדלשטיין. כשיורם חרוש הודיע על סיום תפקידו, אדלשטיין נבחר כיורש.

הטראומה במלחה מסתבר לא פגעה במוניטין של הג'ינג'י. תוך מספר חודשים אדלשטיין שוב היה על הקווים. אריק שיבק עזב את הפועל תל-אביב ואדלשטיין נחת באוסישקין. חצי עונה של פרווה הייתה הכנה לקראת אחת השנים הגדולות ברזומה של הג'ינג'י. במועדון על גדות הירקון החליטו ללכת בגדול. למאמן ניתן אשראי להקים קבוצת בצלמו ובדמותו. הזיכרונות הטריים בירושלים ישבו לאדלשטיין טוב בראש והפעם הוא היה להוט להפיק את הלקחים ולהרים קבוצה איכותית.

אחד, אחד התאספו באוסישקין גלריה נוצצת של כוכבים. אלוף אירופה טרי עם ליטא, שחקני יורוליג, ולקינוח חיזוק ישראלי מהשורה הראשונה. בשני שליש הראשונים של העונה הפועל תל-אביב ואדלשטיין נראו כמו המרענן הרשמי של הענף. כדורסל שמח, אוסישקין מפוצץ, הצלחות ביבשת, ורגע השיא-הנחלת תבוסה צורבת ליריבה השנואה בצהוב בפער שיא של לא פחות מ-25 נקודות.

"ארז הוא אחד המאמנים הכי גדולים שפגשתי", התלהב השבוע יסמין הוקיץ', "הוא העלה אותי מדרגה בכל אספקט במשחק. מדובר באיש כדורסל סופר אינטליגנטי, סוס עבודה ואחד שמשקיע כל רגע פנוי בענף. המוח שלו חי ונושם את המשחק 24 שעות ביממה. פרפקציוניסט גדול שמקריב מעצמו לטובת המערכת. לי קשה לשכוח איך הוא היה מתקשר אלי בשעות מוזרות כדי לצפות באיזה משחק כדורסל מליגה זניחה".

גם הבוסמן השני של הקבוצה מלא במחמאות. "יש לי רק זיכרונות טובים ממנו", נזכר וירג'יניוס פרסיקיביצ'יוס, "הוא אחד שעושה הכל כדי להפיק ממך את המקסימום. חשוב לי להדגיש שארז דאג לי גם מחוץ לפרקט, הוא תמיד התעניין אם יש איזה בעיה או מה קורה בבית. הוא הפך לידיד קרוב גם של אשתי ולמעשה הוא היה אצלנו כמו בן בית. ההתלהבות שלו מדבקת אפילו אם מדובר בעניין שולי. אני זוכר שאחרי הדרבי הגדול שאראס ניגש אליו ונשק לו על הלחי. למרות שהיה זה אחד הניצחונות הכי גדולים שלו בקריירה, הדבר היחיד שהעסיק אותו היה אותה נשיקה שקיבל מהכוכב הגדול של מכבי".

אלא שהאידיליה הזאת לא ממש החזיקה מעמד ברגעי ההכרעה של העונה. הפסד לאדומים מירושלים בחצי גמר הגביע, ותצוגה עלובה בחצי גמר היורופליג ברוסיה, היו רק הסממן לקראת הגרנד פינאלה: התבזות מוחלטת וניגוב בסוויפ קליל בסדרת הגמר מול מכבי. מסתבר שלמרות ההצלחה היחסית, לפחות בצד הישראלי של הסגל האדום סיום העונה בישר על אנחת רווחה גדולה.

לחבר'ה המקומיים הג'ינג'י והשטיקים שלו כבר יצאו מכל החורים. "בשלבי ההכרעה של העונה היו אצלנו הרבה שחקנים שרק חיכו שהעונה תסתיים", סיפר השבוע אחד מהם, "לא סתם לא נתנו פייט למכבי בסדרת הגמר. במשך העונה עשינו להם את המוות, ופתאום בגמר נחלנו שלושה הפסדים קלילים. הבעיה לא הייתה בנו השחקנים, אם תבדוק את ההיסטוריה שלו אז תמצא שכל מקום שהוא עזב אנשים כבר לא יכלו לראות את הפרצוף שלו. הוא ממאיס את עצמו, תמיד מאשים את כולם ומחפש לצאת נקי".

לא רק השחקנים חיכו לפגרה. בסיום העונה שעברה החליט גם הבעלים ולדימיר גוסינסקי לוותר על העונג שנקרא כדורסל ישראלי ולהיפרד מאוסישקין. קבוצת משקיעים חדשה אשר יוצגה על ידי שאול אייזנברג לקחה את העניינים לידיים. הצעד הראשון שלה היה להיפרד מהמאמן לשלום.

"מדובר באדם של אינטריגות, חתרן בלתי נלאה", הסביר שאול אייזנברג את הניתוק החד צדדי, "בתחילת העונה הוא הופיע בטלוויזיה והסביר איך פירק לנו את הקבוצה. הוא התגאה בכך שהמליץ לכל הישראלים לעבור לקבוצות אחרות. ככל שזה תלוי בי הוא בכלל לא ראוי לאמן, אני לא אעבוד אתו אף פעם, שאחרים יסבלו ממנו. הוא מקפיד לצייר את העונה הקודמת של הקבוצה כהצלחה אדירה, מבחינתי הוא נכשל, העונה חזרנו על אותו הישג בהרבה פחות כסף. לדעתי איגוד הכדורסל עשה טעות חמורה שמינה אותו לעוזר מאמן הנבחרת הלאומית, עכשיו דיוויד בלאט צריך להסתכל כל הזמן אחורה ולבדוק שאדלשטיין לא חותר תחתיו".

את העונה האחרונה העביר אדלשטיין באולפנים הממוזגים של ערוץ הספורט. כמנחה תכנית הספורט 'ספורט טי.וי.' לשעבר, הג'וב החדש היה פלטפורמה אידיאלית להציג את כישוריו כאיש תקשורת מן המעלה הראשונה וכיורש ראוי לגרשון ועודד קטש שישבו על המשבצת הנחשקת לפניו.

"כבר בשבועות הראשונים הוא היה נחוש להוכיח שהוא הטוב מכולם", סיפר אחד העובדים בערוץ, "היה לו חשוב להראות שהוא יותר טוב מפיני ובקרב הזה הוא לא היה מוכן להפסיד". השקדנות, הידענות, השנינות הפכו אותו עד מהרה לחלק אינטגרלי בשידורי הכדורסל של הערוץ. "הוא אחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר שפגשתי", מפרגן ניב רסקין, "הוא עשה אצלנו דברים שגם הוא לא האמין שהוא יעשה".

הראיון שקיים פאנל התכנית 'חמישיות' עם שרון דרוקר כנראה לא ייכנס לאותה קטגוריה. אדלשטיין שישב באולפן יחד עם הקולגות רסקין ועופר שלח, לא ממש מצא את עצמו כשהתבקש לקחת חלק בראיון הנוקב. למרבה ההפתעה דווקא הפעם, הפה הגדול נשאר סגור. הג'ינג'י השותק יושב בקצה האולפן ולא פוצה את פיו תיזכר כנראה כאחד הרגעים היותר ביזאריים של עונת הכדורסל האחרונה.

אחרי עונה בה הוא ראה כדורסל רק מהיציע או בטלוויזיה אדלשטיין מחכה בקוצר רוח לרגע שידרוך שוב על הפרקט. האיכויות שלו כמאמן ידועות לכולם השאלה העיקרית אם אדלשטיין מודל 2005 הפיק את לקחי העבר, והאם הוא האיש המתאים לשקם את הפועל אחרי הקטסטרופה של העונה החולפת.

מולי קצורין מאמן נבחרת ישראל לשעבר בטוח שהשידוך המחודש בין אדלשטיין להפועל ירושלים יכול לעשות רק טוב לשני הצדדים. "נקודות הפתיחה הפעם היא מצויינת", הוא חווה את דעתו, "היחסים הטובים שיש לו עם דני קליין עומדים לזכותו. כמו גם העובדה שהיום המצב שונה מאשר בקדנציה הקודמת שלו במלחה. אז הייתה סיטואציה לא ממש נוחה וגם העקשנות הזיקה. היום כשהמצב הביטחוני טוב יותר והוא יוכל להביא את השחקנים שהוא רוצה אני מאמין שהפועל תחזור להיות הקבוצה מספר שתיים בארץ".

"אני מניח שהוא למד את לקחי העבר, ולדעתי האישית הוא גם התבגר והפתיל הקצר שהיה לו התארך. בעבר הוא היה צנטרליסט ופרפקציוניסט, היום אני חושב שהוא בהחלט למד לעגל פינות וסיפור העזיבה של יורם מנחם שאולץ על ידי אדלשטיין לעזוב לפני שנתיים לא יחזור על עצמו. הוא צריך לקדם את הצעירים שיש בהפועל וליצור חיבור מיידי עם הקהל. אני בכל אופן מאחל לו בהצלחה".

לא רק המאמן הלאומי לשעבר סבור שמדובר בצעד חכם, גם מקורבים לקבוצה בטוחים בהצלחת המהלך. "הפועל ואדלשטיין זקוקים אחד לשני", הבהיר זייצ'יק, "אם הוא ידע לעשות מהלכים חכמים כמו החזרתם של ארז כץ ופפי תורג'מן להפועל הוא יקבל גיבוי מהקהל ואז השמיים הם הגבול".