שר הטבעות

אחרי ארבעה משחקים שבהם רק קבוצה אחת הופיעה למשחק, קיבלנו סוף סוף את מה שביקשנו – משחק צמוד באווירת גמר אמיתית. דיוויד שטרן צריך להורות למחלקות השיווק שלו להתחיל לפמפם את ההיי-לייטס של הלילה בכל הזדמנות, כדי כל מי שלא נמנה על ה-7 אחוזי רייטינג שיש לסדרה בארה"ב יידע שהפסיד קלאסיקה אמיתית, שלא נופלת מאף גמר גדול בשנים האחרונות. 18 פעמים המשחק היה בשוויון, ו-12 פעמים היתרון עבר מצד לצד - קשה למצוא משחקים צמודים מזה.

דטרויט ניסתה לשחזר את ההישג מהשנה שעברה עם שלושה ניצחונות ביתיים רצופים, אבל בזמן שהידיים של טים דאנקן רעדו, מאנו ג'ינובילי לא היה חד וטוני פארקר כבר מזמן לא היה חד – רוברט הורי לקח את הספרס על גבו בדרך לניצחון מדהים. אחרי אינספור סלי ניצחון גדולים בשלושת האליפויות של הלייקרס, ותצוגות פלייאוף משובחות, הגיע המשחק החמישי, בו נתן הורי תצוגה שתיחקק בספרי ההיסטוריה המוזהבים של הליגה הטוב בעולם. לפני המשחק התנופה הייתה עם דטרויט, שבעזרת הקהל נראתה כמו קבוצה שהספרס לא יכולים להתמודד איתה בכל מה שקשור לאינטנסיביות וקשיחות, וגרג פופוביץ' דיבר עם חניכיו בעיקר על הצדדים המנטליים. לא נראה שזה עבד על כולם, אבל השורה התחתונה היא שכמו קבוצה גדולה, סן אנטוניו לקחה משחק קשה בחוץ, וכעת יש לה שתי הזדמנויות לסגור סיפור בבית.

המשחק השישי יתקיים ב-4 בלילה שבין שלישי לרביעי ב-SBC CENTER בסן אנטוניו, שם הפסידה הקבוצה רק שישה משחקים העונה (כולל פלייאוף). הפיסטונס ישחקו כמו שהם אוהבים, עם הגב לקיר, וינסו למנוע מהספרס לזכות באליפות שלישית בשבע השנים האחרונות. אם נזכה למשחק שביעי, דבר שהגמר לא ראה מאז שיוסטון והניקס נפגשו ב-1994, כולנו נכוון את השעונים ל-4 בלילה שבין חמישי לשישי.

בדקות האחרונות הפיסטונס נראו קשוחים יותר ומרוכזים יותר, מר מומנטום לבש גופיה לבנה ורץ ליד בילאפס בכל התקפה, ובצד השני הכוכב הגדול של הספרס, טים דאנקן, נראה אבוד לחלוטין עם החטאות עונשין עונשין אומללות ואיבודי כדור מטופשים. למאמן גרג פופוביץ' היה רק שחקן אחד ששמר על קור רוח במאני טיים, ובסך הכל מדובר ברול פלייר, שלא היה הגו-טו-גאי באף קבוצה בה שיחק. אבל כשמדברים על הורי, צריך להזכיר שהוא כנראה הרול פלייר הטוב ביותר אי פעם. אחרי מחצית ראשונה של אפס נקודות והגנה בינונית, הבין הורי שאם הוא רוצה לפתוח סדרה חדשה של אליפויות, שבשבילה הוא יצטרך להתחיל לענוד את הטבעות כבר ביד השנייה, הוא יכול לסמוך רק על עצמו.

אחרי פסק זמן של פופוביץ', בפיגור 95:93 10 שניות לסיום, היה ברור שאף אחד מלבד הורי לא ממש יוכל לייצר כאן סל. בתרגיל הכדורסל השני הכי ישן בספר (מיד אחרי שלומדים פיק אנד רול), הוציא ביג שוט רוב כדור מהחוץ והתמקם מאחורי הקשת. ראשיד כנראה סבל מאי שפיות זמנית, כי אחרת קשה להסביר מדוע החליט לעזוב את השחקן שלו וללחוץ את ג'ינובילי בפינה, מה שהוביל את הארגנטינאי להחזיר לשחקן שהוציא את הכדור מהחוץ, הורי, לזריקה הכי קלה שלו כל המשחק.

לא רעיון חכם במיוחד, ראשיד.

בום! ויתרון 95:96 לספרס 5.8 שניות לסיום. לפני שנתיים, כשהורי עוד שיחק עם הלייקרס, הוא קיבל כדור במהלך זהה לחלוטין במשחק החמישי מול הספרס. אז קובי היה זה שמצא אותו, אבל הכדור נכנס ויצא, ו-LA איבדה את ההזמנות לקחת את הסדרה. הלילה הדברים קרו קצת אחרת.

הטעות של וואלאס מזכירה את המהלך האחרון במשחק מספר חמש גדול נוסף, זה של הגמר של הבולס נגד הג'אז ב-1997. אז החליט בריון ראסל לעזוב את מייקל ג'ורדן, שסבל מ-40 מעלות חום, פנוי על השלוש כדי לעשות דאבל טים על סקוטי פיפן. הכדור חזר למספר 23, שקבר את הסל ואת סיכויי האליפות של יוטה. ובהתחשב בעובדה שאחרי הסדרה הזו הורי עבר את הוד אוויריותו והתמקם ראשון בכמות השלשות בסדרות גמר עם 48, קשה להחליט איזו החלטה, של ראסל או ראשיד, הייתה יותר מטופשת.

דאנקן נשאל על ידי המראיינת מה ניצח לקבוצתו את המשחק, וטימי פשוט הסתובב והסתכל על הורי לכמה שניות ואמר שלוש מילים שתשמעו הרבה בימים הקרובים: "ביג שוט בובי". בהמשך הוא גם הוסיף שהוא גם "הציל אותי מבור גדול שנכנסתי אליו".

בניסיון האחרון של הפיסטונס לנצח, ברוס בואן הראה לבילאפס איך בדיוק הוא הצליח למרר את החיים של ריפ המילטון בסדרה הזו, שנצמד לו לפטמות ולא איפשר לשחקני דטרויט ללכת אל שחקן הקלאץ' הגדול שלהם. הכדור במקום זאת מצא את המילטון, שבתנועה לסל עשה עבירת תוקף בוטה על פארקר כששלח לו שני מרפקים לפנים. השופטים לא שרקו, ואולי טוב שכך, כי בכל מקרה הכדור לא פגע בכלל בטבעת, וכך נחסכה מאיתנו עוד סצנת בכיינות של לארי בראון.

"במהלך האחרון הייתי אמור לחתוך לסל", הסביר הורי, שכנראה בכלל לא חשב שיש סיכוי שיישאר כל כך פנוי. "אבל ראשיד עזב אותי כדי לסגור על מאנו, אז אמרתי לעצמי 'הו, אולי כדאי שאני אשאר כאן. ומכיוון שקלעתי די טוב היום, פשוט שחררתי אותה". ג'ינובילי נתן את הגירסא שלו לאירועים. "האופציה הראשונה מפסק הזמן הייתה שאני אקח את הזריקה האחרונה, אבל אז ראיתי את ראשיד מגיע" אמר. "הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות במצבים האלה הוא לתת את הכדור לרוברט, הוא ווינר גדול שכבר היה במצבים האלו אינספור פעמים. כולם יודעים מה הוא יודע לעשות". כולם, חוץ מראשיד וואלאס, מסתבר. ומה אומרת הסנגוריה של הנאשם מספר אחת על העניין? "אין טעם עכשיו להתחיל להגיד 'הייתי צריך לעשות ככה או אחרת'", ניסה ראשיד להוציא את עצמו מכבוד מהסיפור. "ג'ינובילי היה תקוע בפינה וניסיתי לעשות דאבל טים כדי לגרום לאיבוד. עכשיו יש לנו יום וחצי לפני המשחק הבא. הכל בסדר".

השאלה הבאה להורי הייתה איך הוא מצליח לתת כל כך הרבה משחקים גדולים במעמדים גדולים, והורי המחויך נתן תשובה פשוטה ויפה. "אני פשוט אוהב כדורסל", הסביר. "הרבה שחקנים נלחצים בזמן הזה וסובלים, אבל אני פשוט נהנה. בגלל זה תמיד תראו אותי מחייך בקלאץ' ולא לוקח את הדברים קשה מדי".

הווינר הגדול, שאחרי פתיחת קריירה מלאה בריחופים הפך לשחקן שלא מבלה יותר מדי זמן באוויר, גם רשם לעצמו את אחד המהלכים המדהימים ביותר שנראו ברמות הללו: כניסה מהירה לסל והתעופפות לדאנק מפלצתי ביד שמאל, פלוס פאול של ריפ. לא ייאומן. השורה הסטטיסטית שלו מראה 21 נקודות ב-7 מ-12 מהשדה ו-5 מ-6 מהשלוש, פלוס 7 כדורים חוזרים.

אחרי שתי שלשות ברבע השלישי, נכנס הורי לזון מטורף. הוא צלף שלשה קשה עם היד של ראשיד וואלאס על הפנים כשההתקפה של סן אנטוניו נתקעה, הוסיף 2 קליעות עונשין, ריבאונד התקפה עם טיפ-אין ועוד שלשה, שנתנה יתרון 87:88 לספרס. היו אלו הדקות שבהם דאנקן החטיא 3 מ-4 מהעונשין ולבש את המבט ההמום שלו עם העיניים הפעורות, כמו שנראה שחקן שמחכה שינצחו עבורו את המשחק. צ'ונסי בילאפס קלע בכניסה לסל על ברוס בואן עם 35 שניות לסיום, ובמצב של שוויון 88:88, הכדור הלך למאנו בהתקפה האחרונה. הוא החטיא ביד שמאל והכדור החוזר נחת ישר לכיוונו של דאנקן, שנותר לבדו מתחת לסל, מכיוון שבן וואלאס עזב אותו כדי להפריע לג'ינובילי. שאקיל אוניל, ואפילו אמארה סטודמאייר, היו מסיימים את המהלך בדאנק ניצחון מרעיד טבעת בפולו, אבל טימי הראה מדוע בימים האחרונים מרבים לדבר על המחסור שלו במנהיגות ברגעי הלחץ, כשהחטיא טיפ חלשלוש ממילימר ופיספס הזדמנות לתקן את הרושם הרע שהשאיר בדקות ההכרעה של המשחק. גם היה לו מספיק זמן להוריד את הכדור ולעלות מיד שוב, כשרק בילאפס היה ברדיוס שלושה מטר ממנו, אבל רכרוכיות כבר אמרנו?

בילאפס היה האיש של הבוכנות עד שקיבל טיפול מברוס בואן, ה-MVP האמיתי של הסדרה הזו, שעובר לשתק בכל פעם את השחקן המסוכן ביותר של היריבה (כרמלו אנת'וני, ריי אלן, ג'ו ג'ונסון או קוונטין ריצ'ארדסון, ועכשיו המילטון). רוב המשחק ראה מולו בילאפס את פארקר או אחד מהגבוהים, אחרי מספר מהלכי פיק אנד רול, ושוב ושוב ראינו אותו חודר בעוצמה לסל. את המשחק הוא סיים עם 34 נקודות (11 מ-26), 10 מ-11 מהקו, 5 קרשים ו-7 בישולים. אבל בדקה האחרונה של ההארכה הוא החטיא ג'אמפ חופשי לחלוטין וליי-אפ על בואן.

"זה מסוג המשחקים שלאף קבוצה לא מגיע להפסיד", פתח בראון את עונת הקלישאות. אין ספק בכלל שזה היה משחק שהאלופים היו צריכים לקחת, והייתה להם הזדמנות לשבור את הספרס לחלוטין. האינטנסיביות של הבוכנות הביאה להם יתרון 10:17 בריבאונד התקפה וגררה את סן אנטוניו ל-18 איבודים, אבל המשחק ברח להם בין הידיים.

ביג בן היה גדול עד הרבע האחרון עם 13, 12 ו-4 גגות, בעוד ראשיד תרם 12 (6 מ-14), 3 חטיפות, 4 בלוקים והגנה חזקה על דאנקן. המילטון, כאמור, שוב סבל מנחת זרועו של בואן, כשקלע 15 ואיבד 5. טיישון פרינס ממשיך את הסדרה האנמית שלו, ומלבד כמה סלים על ברנט בארי, משהו שגם אני או אתם יכולים לעשות ללא כל קושי, הוא לא היה פרקוט רציני. השורה שלו היא 10 נקודות, 9 קטיפות מהולח ו-3 גניבות.

הספרס הצליחו הפעם לנהל משחק התקפה ראוי לשמו ברוב דקות המשחק, הניעו כדור מצד לצד ודייקו ב-36 אחוזים מהשדה, אחרי שני משחקים של 43 ו-37. טימי רשם 26 (11 מ-24 מהשדה ו-4 מ-11 מעונשין) ו-19 לוחות, אבל כולם יזכרו לו את ששת החטאות העונשין הרצופות בסיום ואת ההתפרקות המנטלית, ולא את שלושת הרבעים הדומיננטים.

"הייתי בתוך סיוט, למרות ששיחקתי יותר טוב מהפעמיים הקודמות", התוודה דאנקן, ועבר לחשוב על העתיד. "אנחנו חייבים לקחת את המשחק הבא בבית עם הקהל שלנו. הם הקבוצה הכי טובה בליגה בלשחק עם הגב לקיר, ונהיה בפוקוס".

ג'ינובילי התאושש משני המשחקים הראשונים עם 15 נקודות, 6 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, אבל גם הוא לא היה שם כשהשעון תיקתק מהר יותר. פארקר קלע 12 במחצית הראשונה, אבל הוסיף רק עוד 2 נקודות מאז ואיבד 6 כדורים.