המנכ"ל של המדינה

מאחורי הקלעים של פסטיבל מכבי תל-אביב הרועש והססגוני עמד בשקט אחד המפיקים הראשיים של האירוע, שמשום מה נפקד שמו מרשימת הקרדיטים. אנשים אולי לא שמו לב, אבל לולא העבודה של סגן הנשיא אלי דריקס, סביר מאוד להניח שהמיזם היומרני שנבנה לכבוד שנת המאה לא היה יוצא במלואו אל הפועל. לולא אותה החלטה של דריקס להיענות להזמנה של אבי נמני ולהיפגש איתו בחשאי, אוהדי מכבי תל-אביב היו ממשיכים ללבוש חולצות שחורות גם בשנת המאה.

מאותה פגישה יצא דריקס למהלך שפתר את הבעיה הגדולה ביותר של המועדון. למרות שברקוביץ' כבר היה חתום, דריקס זיהה בשיחה הזדמנות לאחות את הקרע שאכל מכבי תל-אביב מפנים.

"אף פעם לא היתה לי שיחה פתוחה כל-כך עם אבי נמני", נזכר דריקס. "מהיום שאבי עזב את מכבי, הוא לא ניהל שיחה עם אף גורם רשמי, והכוונה היא לשלושה אנשים – אני, ניר קלינגר ולוני הרציקוביץ'. אבל במשך הזמן היינו עדים לכותרות בעיתונים שרמזו על הרצון של נמני לחזור למכבי, עד שקיבלתי את הטלפון. נוצרה שיחה ממש מלב אל לב. הסתכלנו אחד לשני בלבן של העין, דיברנו בצורה בוטה, פתוחה וכנה על כל מה שהיה. ראיתי שאבי בא לשיחה עם כוונות טהורות, וגם אני באתי באותה גישה. רק אחרי זה, כשראיתי שיש פה רצון לשים הכל מאחור, התחלתי להזיז דברים".

"למחרת סיפרתי לניר קלינגר על הפגישה", ממשיך דריקס. "הוא אמר לי שהוא רוצה לעכל את הדברים. למחרת הוא חזר אליי ואמר לי 'יש לך אור ירוק למהלך'. שיתפתי את לוני, והוא ענה לי 'אף פעם לא אמרתי לך ולניר לא'. מכאן יצרתי את המפגש בין קלינגר לנמני בבית של ניר. נתתי לשניהם להיות לבד, שילבנו ביניהם את הבעיות. הצטרפתי אחרי חצי שעה, ושמנו הכל מאחור. בסוף פיצחנו יחד גרעינים וראינו את התוכנית של מודי בראון".

דריקס בטוח שמה שהוא ראה ושמע במגעים שהחזירו את נמני, באמת יחזיק מעמד יותר ממסיבת עיתונאים קצרה. "תמיד יהיו אנשים סקפטיים, אבל אני בטוח במהלך", הוא אומר. "כולם עושים טעויות, אבל צריך להתקדם הלאה. אני רואה מולי אנשים בוגרים שמוכנים לשכוח את העבר. פתחנו דף חדש, אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי יוצא למהלך".

לדריקס יש גם חלק משמעותי בכך שלפסטיבל הגלקטיקוס יהיה קהל. בימים הכי שחורים של שער 11, סגן הנשיא שמר על דיאלוג עם אינספור פלגי האוהדים, למרות ששמע מהם חלק מרפרטואר הקללות, שהיו מופנות בדרך כלל ללוני הרציקוביץ'. הגישה היונית של דריקס, שהצליח לאט לאט לקרב לקבוצה את מבקריה הראשיים, ניצחה בסופו של דבר.

"למרות המצב הקשה בשנתיים האחרונות, הקפדתי לשמור על קשר עם האוהדים בטלפון, להיפגש איתם, לשוחח. לפעמים הויכוחים שלנו עלו לטונים גבוהים, אבל תמיד היה כבוד הדדי", מספר דריקס. "הנזק נעשה גם לאוהדים. הם גם הפסיקו ליהנות מכדורגל. היום כל הכוחות חברו יחדיו. הם דיברו על דברים לגיטימיים. הם חשבו שהנהלה צריכה להיות יותר נוחה, שהיה צריך לשמור איתם יותר על קשר, והאמת: האשמה עלינו. אם הם מתלוננים, אז אנחנו אשמים. אבל חשוב לזכור, שקודם כל, הדברים היו קשורים לאבי נמני. לא משנה מתי נפגשתי איתם, לא משנה על דיברנו, הם תמיד חזרו ודיברו על נמני. המחלוקת בסופו של דבר היתה רק סביב אבי נמני".

דריקס לא מתרגש מהטענה שהחוליגנים ניצחו. "אני לא חושב שנכנענו להם, אני רואה את זה בעין אחרת. הייתי בא לבלומפילד, ואין קהל. זאת עובדה, אין מה לעשות. אם זה קרה, כנראה שטעינו בדרך. אם זה נקרא להיכנע, אז כן, נכנעו. רצינו לספק את הקהל. כל ההחלטות שהתקבלו היו שלי, של ניר ושל לוני. היתה תמימות דעים שצריך שינוי מוחלט בקבוצה".

לדריקס גם היתה מילה ברעיון להביא את אייל ברקוביץ'. למרות גיליון התנהגות של הקשר באנגליה, דריקס ראה בו להט אמיתי להצליח עם הקבוצה. כשסגן הנשיא רצה לפקסס לקשר את טיוטת החוזה, על מנת שיוכל להעביר אותה לבדיקת עורך דינו, ברקוביץ' ענה שאין צורך, הגיח לבדו כעבור רבע שעה במשרדו של דריקס, וחתם מבלי לקרוא את הסעיפים. היום, כשכולם בטוחים שהשיגעון של ברקוביץ' יפרק לו הקבוצה, דריקס רואה בעיני רוחו תסריט אחר. "נכון שהיו לאייל חילוקי דעות עם מאמנים, אבל את הרעב למשחק שיש לו, אין אפילו לילד בן 18. הוא עובד עכשיו עם מאמן כושר פרטי, עם תוכנית מיוחדת".

גם את התהיה המתבקשת - כיצד יהיה מקום לברקוביץ' בממלכת נמני - דריקס מנפנף. "כשהתחילו הפרסומים על נמני, אייל כל-כך התלהב שאבי חוזר. כל שחקן אחר היה אומר, 'מה אני צריך אותו על הראש שלי', אבל אייל אמר שהוא בעד. גם כשהחתמנו את רוסו, הוא ידע שהוא בא לקבוצה שיש בה את נמני וברקוביץ', והוא עדיין רצה לבוא. הוא אמר לי 'אני רוצה לשחק איתם'. כשניהלתי איתם שיחות ראיתי מולי אנשים בוגרים לא בני 22, שחושבים רק על ההצלחה של עצמם, אלא אנשים שעברו כברת דרך בכדורגל. חשובה להם ההצלחה".

אבל למרות חלקו בתוכנית ההבראה של מכבי, דריקס מתעקש להדגיש שהמנתח הראשי היה המאמן. "מתחילת הדרך ההחלטות המקצועיות הן של ניר קלינגר", הוא אומר. "גם הוא לא אהב את המשחקים שלנו בעונה שעברה. אבל קלינגר הגיע להישגים עצומים. הוא הביא את מכבי תל-אביב לליגת האלופות עם תקציב שחקנים של 8.5 מיליון שקל. אין לזה אח ורע בכדורגל. מכבי חיפה עשתה זאת עם 22 מיליון. אני לא חושב שיש מאמן בארץ או בעולם שעשה דבר כזה".

סגן הנשיא לא מתפתה עכשיו לטפוח לעצמו על השכם, למרות שיש לו אינטרס ברור להתנער מהצל של הרציקוביץ', בקיץ שעבר הודבקה לו תדמית של יס-מן, אחרי שלא הצליח להחתים את בוקולי ואסולין. "לא הפריע לי שקראו לי הבובה של לוני", הוא אומר. "רק מי שמכיר מה קורה בתוך מכבי תל-אביב יודע שלוני לא מעורב ביום, יום. מדווחים לו מה קורה, אבל הוא לא מתערב בהחלטות. יש תקציב, יש מסגרת, ואני סוגר עניינים. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים, תמיד יהיו מפגרים, אבל זה לא מפריע לי".

יכול להיות שדריקס נוהג כך, משום שהוא יודע שהגישה שלו ניצחה הרבה בזכות התומך הבכיר שלה: דייויד פדרמן, מקבוצת הכדורסל המצליחה. "פדרמן עזר לי מאוד. היו לי איתו המון שיחות במהלך הקיץ, גם לו יש חלק בעיצוב הקבוצה החדשה. הוא מאוד מיודד עם ברקוביץ' והפגישה שלהם תרמה מאוד לזה שאייל במכבי. אייל גדל בכלל בחיפה, היו עליו לחצים מקבוצות אחרות, הפועל תל-אביב רצתה אותו, אבל לפדרמן היה משקל מכריע בהגעה של אייל. לאורך כל הקיץ הוא נתן לנו עצות, היה מעורב, היה איכפת לו. הוא היה חלק מהמשולש לוני, ניר ואלי. למעשה זה היה מרובע. אני מאמין שהחזרה שלו לכדורגל היתה חד פעמית, אולי בגלל שנת המאה החגיגית".

דריקס כרגע שוקד על פרטי מופע המאה ביחד עם פדרמן, מופע שיכלול גם את הקבוצה של שמעון מזרחי ("אולי נארגן בארץ טורניר כדורגל מכובד עם מספר קבוצות מאירופה, ואולי יהיה גם טורניר דומה בכדורסל"). בינתיים, הוא מרגיש תגובות חיוביות מהקהל.

"לא זכורה התלהבות כזאת בקרב האוהדים כבר הרבה מאוד שנים. 80 אחוז משער 1 כבר מוזמן. כנראה שלקבוצה האטרקטיבית שאנחנו בונים יש חלק בכך, אבל זה בעיקר אבי נמני. עיקר הטירוף נובע מהחזרה של אבי נמני".

אבל דריקס יודע שהקרדיט האמיתי למה שהוא וחבריו בנו במכבי תל-אביב, יגיע רק בסוף העונה. רק תואר יצדיק את כל המאמץ על ההפקה הגרנדיוזית. "מכבי תל-אביב רוצה להיות מועדון מוביל. זאת היתה אחת המטרות. המטרה היא בהחלט אליפות, אבל צריך לעבוד קשה בשביל זה. היום אני מרגיש נוח במועדון, אני מרגיש אידיליה. אם הדברים האלה יעבדו ככה בהמשך, הקהל הולך ליהנות בעונה הבאה".