עובדה או אגדה

חמי אוזן - עובדה

לא מומלץ ליוסי בניון לסמוך על ההשערה שהכדורגל הרוסי נמצא בהתפתחות מתמדת, בזמן שהוא בוחר את התחנה המשמעותית בקריירה שלו. עד שזה יקרה באמת, אם בכלל, בניון יהיה כבר בן 30. האגדות על רכבת הכוכבים שנוחתת במוסקבה לא אמורות לשכנע את הכישרון הישראלי. תנסו להיזכר כמה שחקנים אתם מכירים בליגה הרוסית. בדרך-כלל השחקנים הטובים מגיעים לשם בגיל 18, 19 (וגנר לאב, הקטור ברקמונטה), במטרה לברוח מהשלג כמה שיותר מהר. לא בגיל 25. הקיץ רק התחיל, הסגלים של רוב המאמנים טרם הושלמו, כך שלבניון אין מה להתפתות אחרי המשכורות שמציעים לו ברוסיה. בניון עוד לא הגיע לגיל שצריך לחשוב רק על הצ'ק בסוף החודש.

שחר פרנהיימר – אגדה

יוסי בניון שחקן יוצא דופן. יש לו טכניקה נדירה ווינריות, אבל נראה כאילו הוא עוד לא רכש לעצמו את המעמד לו הוא ראוי. אז נכון שהליגה הרוסית לא ממש עוברת אצלנו מסך ובחורף גם קצת קר, אבל יוסי לא צריך לראות ברוסיה ברירת מחדל, בהתחשב בעובדה שהוא עוד עשוי ליפול לידי צסק"א מוסקבה – מחזיקת גביע אופ"א וקבוצה ראויה בליגת האלופות. חוזה לשנתיים עם אופציית יציאה ייתן לו מעמד כוכב בליגה שרק הולכת ומתעשרת, ומושכת יותר ויותר תשומת לב. עם קצת מזל, הגעה של ישראל למודיאל בקיץ תעמיד אותו על הבמה הטובה בעולם, שם כבר יוכל בעצמו להראות לכולם את מרכולתו.

דוד רוזנטל - עובדה

יכול להיות שזו ליגה טובה עם הרבה כסף. אבל לא רק שאין לה אפיל מספק, בייחוד הקבוצה אליה מיועד בניון, התנאים קשים מנשוא: העיר מדכאת, הקור מקפיא, המנטליות זרה וכשאלכסנדר פולוקארוב הוא הדבר היחיד שקרוב שם לישראלי, יוסי לא ירגיש בבית. להוריד את האופציה מהפרק כל עוד אפשר.

אודי הירש – אגדה

מעבר של יוסי בניון לרוסיה יפגע בעיקר באוהד הכדורגל הישראלי, שלא ייחשף לשגריר בתדירות גבוהה. מצד שני, אולי הוא ירוויח, כי השידורים של סנטאנדר יצאו מהאף. ובניון? הוא ירוויח סכומים גבוהים יותר משיכול היה להשתכר בכל מקום באירופה, ישחק בליגה מתפתחת ויצטרף לשמות גדולים כמו ניהאט, קושטיניה ומאנישה. אם ההסקה בבית המפואר תפעל, אין סיבה לדאגה.

חמי אוזן - אגדה

דרור קשטן הוא איש מקצוע מצוין, לא קוסם. רק היום, אחרי שמסך הברזל בקבוצה הכי סודית באיזור נפל, כשמשה תאומים זז הצידה ונשארנו עם גיא עמוסי, התברר עד כמה להנהלת הפועל תל-אביב היה חלק עצום בשנים הגדולות של קשטן. כמו שהפועל תל-אביב מתנהלת היום, לא יעזור לה שום דרור קשטן, גם לא לותר מתיאוס, אפילו לא משה סיני. הכינו את הממחטות.

שחר פרנהיימר – עובדה

מי שהיה השנה בבלומפילד, ובמיוחד במשחק נגד הפועל ב"ש, הרגיש בעצמו מה הדלק שמזין את הפועל ת"א. האדומים אוהבים סיפורים, עניין, נוסטלגיה וסמלים. ואמרתם נוסטלגיה וסמלים - אמרתם קשטן. כל עונת הרטרו הארד קור הזאת שמתקיפה אותנו ככה פתאום חייבת איזה "קשטן והתינוקות" מלמעלה. ומעל הכל – המערכת הצעירה והמבולבלת של הפועל צריכה מן מאמן עם יכולות של מנהל מקצועי, אחד שייתן מילה וכולם יגידו אמן.

דוד רוזנטל - עובדה

קשטן לא הצטיין לאחרונה בבחירת השחקנים ויש הרגשה שהוא שבע, מה גם שלאחרונה החל לרטון בצורה בלתי נסבלת, סוג של לארי בראון הישראלי. מצד שני, הוא מכיר את המערכת, לקח תואר אפילו בפתח תקוה ויש לו גב בבלומפילד.

אודי הירש – אגדה

דרור קשטן הוא אחד המיתוסים הגדולים ביותר בספורט הישראלי. שום כישלון (והיו לא מעט כאלה בקריירה, כולל ירידות ליגה בהפועל כפר סבא והפועל רמת גן) לא דבק בו, והתארים בהם זכה מיוחסים ליכולותיו הפלאיות באופן בלעדי. מאז הריצה בגביע אופ"א הוא התקשה להוביל את קבוצותיו לשיאים, והותיר מאחוריו שובל ארוך של שחקנים ממורמרים ואוהדים בלתי מסופקים. מחצית העונה בפתח תקוה הוכיחה שגם הוא לא יכול להושיע סגל בינוני עם היסטוריה של אכזבות. אין שום סיבה להאמין שהוא יצליח לעשות קסמים בהפועל תל אביב, שם יתאסף כנראה סגל דומה.

חמי אוזן - עובדה

את השאלה לגבי מכבי חיפה צריך לחלק לשתיים. החלק הראשון קשור במישרין לעונה הבאה: האם למכבי חיפה תהיה די עוצמה כדי לקרקע את מסיבות ה-100 של מכבי ת"א? הפתרון לדילמה הזאת לא קשור לשחקנים שאמורים להגיע לקרית אליעזר, אלא לגבי אלה שיעזבו. יותר מדויק: אלה שלא יעזבו. נכון לעכשיו, נראה שיעקב שחר מצליח להשאיר על אש קטנה את השאיפות של יניב קטן ועידן טל להגשים את עצמם בעונה הבאה מעבר לים. אם שחר יגרום לשני השחקנים המובילים בישראל להישאר עוד עונה, כדי להביא למכבי חיפה בפעם ראשונה אליפות שלישית ברציפות, המכונה של רוני לוי תתפקד בדיוק כמו בעונה האחרונה: פתיחה מסחררת וסיום מקרטע. עד שלגיון הזרים של מכבי ת"א יתחבר, זה אמור להספיק גם הפעם.
החלק השני של השאלה קשור לגבי העתיד היותר רחוק. גם במקרה הזה מכבי חיפה פועלת בתבונה. רוסו, ברקוביץ' ונמני, אולי ייקחו בסוף אליפות, אבל הם כבר מזמן לא ילדים שאפשר כבר לבנות סביבם קבוצה לעתיד. ארבייטמן וסבן דווקא כן.

שחר פרנהיימר – אגדה

זה לא שחיפה לא נערכת נכון, פשוט חיפה לא ממש צריכה להיערך. מכבי חיפה בנתה לעצמה בשנים האחרונות מלבד הרכב יציב וחזק, גם ספסל עמוק. העונה האחרונה הוכיחה שני דברים: האחד הוא שהיא לא בנויה על שמות, (ופציעתו של רוסו והיציבות שלה גם עם שחקני הרכב שני מוכיחים זאת), והשני הוא שלא צריך סטארים בשביל לשחק כדורגל אטרקטיבי. אין כרגע שחקן, אולי מלבד עידן טל, שאין לו תחליף בחיפה. מכאן חוזקה, גם מול הגריאטריקוס.

דוד רוזנטל - עובדה

על הנייר שחר וחיפה הפסידו בנוק אאוט את ברקוביץ', רוסו ודוארטה, אבל צריך לתת לשחר קרדיט. הוא יודע מה שהוא עושה, ובטווח הארוך כמעט תמיד מנצח.

אודי הירש - עובדה

למכבי חיפה בסיס איתן, שמשחק יחד כבר מספר שנים. בהיעדרו של ג'ובני רוסו, בונה רוני לוי קבוצה בצלמו: אפורה, משעממת, מעט נטולת כריזמה אך יעילה מאוד. ארבייטמן יחזק את ההתקפה, קלמי סבן יכסה את החור בעמדת המגן הימני הבעייתית, קייסי מעניק סיוע באגף הניסיון וגם קטן עוד לא הולך לשום מקום. ובכלל, השאיפות של מכבי חיפה מתמקדות כרגע במגרש אחר לגמרי מזה של הצהובים: מוקדמות ליגת האלופות. העפלה לצ'מפיונס ליג תעניק שקט למערכת ותהפוך את הפסד האליפות לנסבל; הדחה נוספת, והדיכאון עלול לגמור לחיפה את העונה עוד לפני שהתחילה, בלי קשר לגלקטיקוס.

חמי אוזן - אגדה

ברוך דגו לא נולד להיות עוד פקיד במכבי תל-אביב של העונה שעברה, במיוחד כשסביבת העבודה שלו כללה קללות ורכילויות. בעבר הלא רחוק, כשהבוס נתן לדגו גב, הילד הרגיש מאשדוד גמל לחוליגנים באליפות ראשונה אחרי שבע שנים. בשנה שעברה, כשהגב נעלם, זה הספיק רק לניצחון יחיד בליגת האלופות על אייאקס. דגו צריך למצוא בעונה הבאה בוס חדש ומחבק, שייתן את לו המפתחות. אם דגו יקבל בבית החדש שלו את החדר המרכזי ויהנה ממספיק חום, יש סיכוי טוב שהצרות של קלינגר לא יבואו ממאבקי האגו בגלקטיקוס. בגלאטסראיי זה לא יקרה, בטוח שלא במכבי תל-אביב.

שחר פרנהיימר – אגדה

ברוך דגו תמיד היה שחקן טוב מאוד, אבל אף פעם לא מבריק באמת. היכולות הפיזיות שלו ביחד עם הטכניקה, העניקו לו בפעמים רבות יתרון על השחקן הישראלי המצוי בליגה, וזו גדולתו. דגו לא מחביא בשרוול הרבה תכונות שיכולות להפתח בעתיד, אבל יש לו אמביציה וכשרון. אם יעבור לקבוצה בה יקבל חזרה את הבטחון שאבד, יחד עם שמחת החיים, הוא יחזור לעמדת שחקן מפתח בכדורגל הישראלי. להרכב הנבחרת, לעומת זאת, קשה לראות אותו מתברג בקרוב.

דוד רוזנטל - עובדה

דגו היה פוטנציאל ענק באשדוד, במכבי של ניר לוין ובעונת האליפות. אבל את הביטחון שנפגע יהיה קשה לשקם, מה גם שהוא סוחב עימו כתם עצום. בכל מקום שאליו יילך יזכירו לו את ההתדרדרות במכבי. צריך הרבה חוסן לשקם עצמך במצב כזה, ולא בטוח שיש לו את זה. לרוב השחקנים אין.

אודי הירש – אגדה

עכשיו, כשאבי נמני חוזר לבלומפילד כמנצח, וכשטל בנין סיים עונת קאמבק סבירה בבית"ר ירושלים, ברור לחלוטין שהמפסיד בפרשת גירושם של השניים ממכבי תל אביב היה דווקא דגו. הוא צריך להודות בתבוסה ולעזוב את קריית שלום, כמו גם את רוחות העבר, שמסרבות להרפות ממנו. בקבוצה אחרת הוא יתפתח, לכל הפחות, לשחקן ליגה טוב. למרבה הצער, דגו סוחב איתו עם הגיבנת של דוד תשובה, שמסרב לאפשר לבן חסותו להמריא בחופשיות, וגורם לו נזק על כל צעד ושעל. כל עוד תשובה ימשיך לבחוש, דגו לא יהיה אדם עצמאי באמת, וכנראה שגם לא שחקן גדול באמת.