התקוה של בית"ר

איגור גרומדסקי, רופא הפועל חיפה, כבר עלה על התרגיל. כל פעם שלג'ף טוטואנה, החלוץ של הקבוצה, יש בעיות עם המועדון, הוא התייצב אצלו על מיטת הטיפולים והתלונן על כאבים בלתי נסבלים. בהתחלה, כאיש מקצוע, גרומדסקי הרגיש קצת מוזר. לא משנה כמה בדיקות הוא ערך, הדיאגנוזה תמיד העלתה חרס. בהתחלה הוא חשב שאולי משהו לא בסדר באופן הטיפול שלו. הרי לא ייתכן שהשחקן תמיד נמצא בריא. לקח לו קצת זמן עד שהוא קלט שהמצב הגופני של הזר האפריקאי הוא בבואה של מערכת היחסים בינו ובין ראשי המועדון האדום. כשהכל בסדר, האפריקאי מתאמן כמו נמר. כשצצות בעיות, הוא מזכיר יותר חתול בית מפונק. "היו תקופות שהוא עשה פוזות של פצוע", משחזר גרומדסקי. "הוא כנראה פשוט לא רצה להתאמן. הוא היה מתלונן על מתיחות וכאבים שונים, ולי לא היה הרבה מה לעשות עם זה. אמנם לא מצאתי פציעה כלשהי, אבל הוא הרי שחקן מקצוען, ואם הוא אומר שכואב לו, אני לא יכול לקחת סיכון ולהכריח אותו לעלות על המגרש. אני זוכר שהוא לא התאמן כשהיו לו בעיות עם המועדון בקשר למעבר לדירה משלו. גם כשמכבי תל-אביב רצתה אותו באמצע העונה והוא לא שוחרר הוא בא אלי וטען למתיחה חמורה בשריר. מדרך ההסבר שלו הבנתי שכנראה לא מדובר בפציעה יוצאת דופן".

ג'ף טוטואנה גמי ועמנואל מזואה אנסומבו, שני שחקני הרכש הטריים של המועדון מבית-וגן, הם עופות מוזרים. לא צריך להיות גאון כדי לראות שהם לא ממש שייכים לנוף הכדורגלנים המקומי. מצד אחד, קשה למצוא מישהו שיחלוק על יכולתם המקצועית, ו"שחקנים בחסד", "גדולים על הכדורגל הישראלי בכמה מספרים", "פוטנציאל לרמות הגבוהות של אירופה" ו"ג'נטלמנים ובעלי אופי נהדר" הם רק חלק מהסופרלטיבים שהרעיפו על השניים אנשי מקצוע וקולגות שזכו לעבוד עם הצמד מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מצד שני, לצד המחמאות אפשר למצוא גם זמירות קצת אחרות. "רגישים יתר על המידה", "פגיעים", "סובלים מעליות וירידות ביכולתם" הם עוד כמה תיאורים שהעלו עמיתים לענף כאשר התבקשו לתאר את השניים.

מיום שני האחרון הזוג המוזר הוא היהלום השחור של בית"ר. ההערכות מדברות על 190 אלף דולר דמי השאלה למועדון בקונגו ועוד 100 אלף דולר על משכורות, סכום לא זניח בסדר גודל מקומי, שמראה עד כמה בבירה מחזיקים מהרכש החדש. שיתוף הפעולה שעבד כל-כך יפה בא.ס. ויטה קלאב - אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו - שהעלה (ואסור לשכוח, גם הוריד) את הפועל ליגה ושהוביל אותה עד לגמר הגביע אמור לתת תוצרת מיידית גם בטדי. אם זה יקרה, הפנטזיה הרטובה על הצמרת הגבוהה תהפוך למציאות.

התיאום העיוור בין הצמד אינו מקרי. החבר'ה מכירים זה את זה כבר מגיל 14, עוד מהתקופה ששיחקו זה מול זה בליגת הקטקטים של המדינה האפריקאית. "כבר אז החיוך שלו הותיר עלי רושם גדול", סיפר אנסומבו לתקשורת הישראלית על המפגש הראשון. "היה לי ברור שאנחנו עוד נשחק יחד, וששיתוף הפעולה בינינו יהיה מצוין".

אנסומבו כנראה ידע על מה הוא מדבר. האינטואיציה שלו התגלתה כמוצדקת. בתחילת המיליניום דרכם של השניים שוב הצטלבה. זה קרה כשאנסומבו, קפטן ויטה קלאב, התבקש לשים עין על טוטואנה, הרכש הנוצץ של המועדון. מאז השניים לא ממש מצליחים להיפרד. יחד בנבחרת הלאומית, יחד בארץ הקודש, ואם ישו יעזור, יחד גם בתחנה הבאה, אי~שם בליגה בכירה באירופה.

קצת היסטוריה. כמו לא מעט אגדות כדורגל מכל רחבי הגלובוס, גם עבור טוטואנה ואנסומבו בני ה-23 היה הכדורגל דרך לפרוץ את מעגל האלימות, לרכוש מקצוע מכובד ולשדרג את רמת חייהם. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (שנקראה בעבר זאיר, להבדיל מהמדינה השכנה קונגו) חוותה, בדומה למדינות אפריקאיות רבות, סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים עקובות מדם שהביאו להרג של מיליונים; חמישה מיליון אזרחים נהרגו שם בקרבות. לשניים היה ברור שהספורט הוא המתכון הכמעט יחיד להישרדות. כדורגל הם התחילו לשחק ברחובות. די מהר היה ברור שמדובר בשני טאלנטים יוצאי דופן. אמנם הוריו של אנסומבו תיכננו עבור הבן קריירה אקדמאית (היום מחזיק השחקן בתואר במחשבים), אבל גם הם הבינו שהתשוקה של היורש היא דווקא לכדור והרימו ידיים. אצל טוטואנה החיבור לענף היה הרבה יותר טבעי. אביו, חלוץ עבר, הכניס אותו לעניינים ואפילו היה האחראי על ההסבה המקצועית מתפקיד השוער, שבו החל העולל את הקריירה, לעמדת השפיץ. "אבי אמר לי שאצא מהשער ואעבור להתקפה", סיפר טוטואנה למדיה בעבר. "הוא הסביר לי שכדאי לי להיות חלוץ, כי החלוצים זוכים בכל התהילה".

גם במועדוני הצמרת של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עקבו בעניין אחר התפתחותם של השניים. בתחרות על שירותיהם היה זה א.ס. ויטה קלאב, מועדון הענק של המדינה, שהצליח לשים ידיו ראשון על השניים. אחרי הזימון המתבקש לנבחרת, זה היה רק עניין של זמן עד שאנסומבו וטוטואנה יצטרפו ללגיונרים מוכרים כמו שאבני נונדה (מונקו) וטרזור לואה לואה (פורסמות) בדרך לקריירה אירופאית. "קשה לי לעזוב את ההורים כי אני רווק", גילה טוטואנה באחד הראיונות. "בתנ"ך כתוב שאם הבן עוזב את הבית והמשפחה, זה רק לטובת אשה. האשה שלי היא הכדורגל, ואלך אחריה לכל מקום בעולם".

הכיוון של הצמד היה בלגיה. דיברו אז על התעניינות מצדה של אנדרלכט, אבל המציאות לא ממש יישרה קו עם התוכניות. במקום מועדון צמרת אירופי מצאו עצמם השניים נבחנים בהפועל חיפה, קבוצת ליגה שנייה במזרח התיכון. לברוך ממן ורוני דורה, הצוות המקצועי של המועדון הישראלי, לא לקח הרבה זמן לזהות את הכישורים. כבר באימון הראשון היה ברור להם שמדובר במציאה. "כבר אחרי חמש דקות זיהיתי את הפוטנציאל", משחזר רוני דורה. "לא האמנתי שקבוצות אחרות בישראל לא הסכימו אפילו לבחון אותם. אם לא מספיק הכישרון האדיר שלהם, גם העלות שלהם התבררה ככסף קטן".

עלות מצחיקה של 40 אלף דולר לראש (חצי כמשכורת חצי כדמי השאלה) - והצמד עבר ללבוש אדום. "אני מאמין שאלוהים הביא אותי לכאן", הסביר טוטואנה את המעבר. "בתנ"ך כתוב 'בזיעת אפך תאכל לחם'. הגענו לישראל בשביל לעבוד קשה", סיכם אנסומבו.

ההתאקלמות של השניים במועדון מהכרמל לא היתה קלה. קשיי השפה והלם התרבות שבמעבר בין המדינה האפריקאית לזו הציונית קצת בילבלו את השחקנים. גם בחיפה, מנגד, לא ממש הצליחו לקרוא את השניים. לקח קצת זמן עד שלמדו שם איך לאכול אותם. בספטמבר 2003, למשל, ערב משחק הליגה הלאומית של חיפה מול צפרירים חולון, החליט פתאום טוטואנה לא לעלות לשחק. "ג'ף סיפר לי שחלם שהוא הולך למות על המגרש, וסירב בתוקף להתלבש", נזכר ברוך ממן. "לקח לי שעה ארוכה עד שהצלחתי לשכנע אותו לדרוך על הדשא. כשהוא חטף מכה מקרית הוא החליט שכנראה זה הסוף ודרש להתחלף. שוב נדרשה המון עבודת הרגעה עד שהוא חזר לשחק".

בחיפה גם מתקשים לשכוח את הרגישות הגדולה של השניים, ובעיקר את זו של טוטואנה, שלוקח ללב כמעט כל משפט שנזרק לכיוונו. באחד המשחקים, מספרים שם, נזרקה מהספסל הערה לעבר החלוץ. טוטואנה, מסתבר, התקשה להתמודד. הוא נעלב עד עמקי נשמתו וביקש לעזוב את המשחק במיידית. מאז הבינו במועדון האדום שרק חום, אהבה וטיפול בכפפות של משי יוציאו מהשניים תוצרת. "הם זקוקים כל הזמן לחיבוק חם, תמיכה רגשית והרגשת שייכות", מגלה עוזר המאמן הנוכחי, רם בן-מיכאל. "אם מענקים להם את זה, הם מחזירים בריבית דריבית".

ואכן זה מה שקרה. טוטואנה ואנסומבו החלו לפרוח. את הפועל חיפה הם החזירו לליגת~העל, כשבדרך עשו צחוק מקבוצות ליגת~העל בדרך להופעה בגמר הגביע. בשמינית הגמר של המפעל, כזכור, פגשה הפועל חיפה את בית"ר בטדי. הצגה גדולה של אנסומבו וטוטואנה (שער ובישול) הפכה את האדומים לסינדרלה. אלי אוחנה, שהיה קורבן של תצוגת התכלית, סימן אותם בגדול בפנקס.

"נכון שהם סובלים מחוסר יציבות", מסכים כפיר לייבוביץ'. "אתה באמת מרגיש לפעמים שהם עדיין קצת ילדים. למרות זאת, טוטואנה ואנסומבו היו בכמה רמות מעל כל הליגה. מדובר בשני שחקנים נהדרים, שעדיין יכולים להתפתח ולהיות טובים הרבה יותר. לאנסומבו יש כוח אדיר, הוא לא מפחד ממגע פיזי וזוכה כמעט בכל התאקלים שלו. לפעמים הוא באמת נכנס קצת חזק מדי, אבל זה רק מראה על הנחישות והרצון שלו האדיר שלו לנצח. חוץ מזה יש לו גם חוש טוב לשערים. הוא מגיע מאחור, מנצל את החופש ומאיים על השער. טוטואנה הוא השחקן הכי מהיר שראיתי בישראל. כשהוא נכנס לספרינט, חבל למגינים על הזמן. יש לו כדרור אדיר, משחק ראש נהדר וכוח מתפרץ יוצא מהכלל. לפעמים הוא קצת מפוזר ברחבה, אבל זה רק עניין של חוסר ניסיון".

אם את טוטואנה מאפיינת המהירות, הרי שאגרסיביות הפכה לשם השני של אנסומבו. הקשר האחורי הוא לוחם בלתי מתפשר, שלא מוכן לוותר גם על כדורים אבודים. אפילו באימונים הוא נכנס חזק בשחקנים, ואלה לא תמיד מוכנים להבליג. אחד מהם היה סאלח חאסרמה. תיקול שגרתי מבית-היוצר של האפריקאי השאיר אותו על הדשא. "זה גליץ' לא ממש ספורטיבי", נזכר בכעס חאסרמה. "אני מודה שזה נורא עיצבן אותי. זה הגיע לצעקות ודחיפות הדדיות, עד שמסביב באו להרגיע. אנחנו חברים טובים, והבנתי שזה לא היה אישי. זה סגנון המשחק שלו, לטוב ולרע".

לפריחה המקצועית סייעה ההשתלבות החברתית. כשהופשר הקרח בין הצמד האפריקאי לחבר'ה הישראלים, אנסומבו וטוטואנה הפכו לאסים לא רק על הדשא, אלא גם בחדר ההלבשה. שחקנים בקבוצה מעלים חיוך רחב כשהם נזכרים בתלבושות הצבעוניות של אנסומבו. בזמן ששחקני הסגל הגיעו לאימון עם טריינינג או בג'ינס וטי שירט, מזואה דפק הופעה של ראפר, ממש כאילו נשלף מקליפ של MTV.

"הדומיננטיות החברתית שלהם באה לידי ביטוי מאוד מהר", סיפר השבוע אלירן אלקיים, קפטן האדומים. "אני כבר לא מדבר על העובדה שהם הסתובבו כל הזמן עם חיוך מרוח על כל הפרצוף. אם אתם שואלים אותי, אנסומבו הוא הבולט מביניהם. ממש מזכיר לי את ג'ובאני רוסו. כל היום בדיחות, כאפות וצחוקים. אצל טוטואנה החיבור בא לידי ביטוי בעיקר בסלסולים. הוא מכיר כמה וכמה כאלה ולא מפסיק לזמר: נינט טייב, זוהר ארגוב ובעיקר השיר 'בלבלי אותו' של קובי פרץ".

גם לאוהדי הקבוצה יש זכרונות נעימים מהזוג. כל אוהד קיבל מהשניים כבוד, וכל מי שחפץ בחברתם (או בחתימה למזכרת) היה מקבל את מלוא תשומת הלב, בלי יוצאים מהכלל. "הם פשוט אנשים מדהימים", מנתח דודי סנדלר, יו"ר חוג האוהדים. "לאוהדים היה איתם קשר יוצא מהכלל. אירחנו אותם בחגים ושבתות, יצאנו איתם למועדונים, ואפילו הכרנו להם בחורות ישראליות".

ההצלחה הגדולה בעונת הביכורים בישראל הפכה את השניים למלפפונים מבוקשים בקיץ 2004. מכבי חיפה ושתי התל-אביביות הובילו את רשימת המחזרים, אבל בקריית~חיים לא הסכימו לוותר על התכשיטים. למרות ההצלחה של האדומים להשאיר את הצמד אצלם, העניינים בעונה השנייה לא ממש זרמו חלק. הבעיות הכלכליות והחלפת הבעלים יצרו כאוס, וגם הזוג האפריקאי נפגע מהמצב. אם בעונה הראשונה הם התגוררו בדירה אחת משך תקופה ארוכה, הרי שבתחילת השנה הנוכחית התנאים אפילו הורעו. דירת שלושה חדרים איכלסה את השניים יחד עם הזרים האחרים של הקבוצה, בן האגן ומומוני ממדוסה. לעתים הם נאלצו אפילו לישון באותה מיטה. זה לא ממש מצא חן בעיניהם, ולא רק בגלל התרומה המקצועית, אלא בעיקר בגלל ההבטחות המפורשות שקיבלו מהמועדון. "זאת היתה תקופה ממש לא קלה בשבילם", שיחזר דורה, שהיה האדם הקרוב ביותר לשניים. "הם היו מתוסכלים, ובצדק מוחלט. שיכנו את כל חמשת הזרים של הקבוצה בדירה שלא התאימה למידתם. גם הבטיחו להם רכב, והם פשוט הרגישו מרומים. תבינו, הדרישות שלהם לא בשמים. לא מדובר בחבר'ה מפונקים. יש להם ציפיות מאנשים שייתנו את מה שהבטיחו".

בשני סיבובי הליגה הראשונים של השנה סיפקו השניים תפוקה אפרורית. עליות ומורדות קיצוניות ביכולת האישית ומורל בגובה הדשא היו רק חלק מהסיבות לכך שהאדומים שקעו עמוק במרתף הליגה. טוטואנה סבל מבצורת שערים ולא הפסיק להחמיץ, ואנסומבו עלה לכותרות בעיקר בגלל התקרית המילולית עם ג'ובאני רוסו בגביע הטוטו ובגלל האדום נגד בני-יהודה בדקה התשעים, אחרי מחיאת כפיים הפגנתית לשופט אלי חכמון.

אלא שהסיבוב השלישי הפנטסטי השכיח את ההתחלה. השניים פתחו מבערים וכמעט בכוחות עצמם השאירו את האדומים בליגה. תשעה שערי ליגה (עוד שלושה בגביע) ואסיסט אחד היו ההספק של השפיץ, כשהקשר תרם ארבע שערים וארבע בישולים למאמץ הקבוצתי.

עם הירידה לליגה המשנה, לכולם היה ברור שטוטואנה ואנסומבו לא יישארו בקריית-חיים. בבית"ר עקבו אחרי ההתפתחויות בשקט ומיהרו לסגור עניינים. אנשי המקצוע בטוחים שמדובר במהלך מבריק. "הם יוסיפו לבית"ר בכל פרמטר אפשרי, מקצועית וחברתית", מפרשן ברוך ממן. "הם חומר גלם שעדיין לא פרץ. אפשר בהחלט לבנות סביבם את הקבוצה. שיתוף הפעולה בין אסולין לטוטואנה יכול ליצור התקפה קטלנית. שניהם שחקנים מהירים, שיכולים ליצור לעצמם מצבי הבקעה. אם הם ישחקו זה בשביל זה, לבית"ר יהיה חוד סופר~מסוכן. אני מעריך שהתרומה של אנסומבו לחוליית הקישור תהיה אדירה. מדובר בשחקן שעושה עבודה של שניים ושלושה שחקנים, ומזכיר לי בסגנון משחקו את הברזילאי של האלופה דירסאו. מי שירצה לעבור את הקישור של בית"ר יצטרך מכונת ירייה".

רוני דורה מסכים עם הדברים: "אם בבית"ר יטפלו בהם נכון, הם ירוויחו בגדול. קטונתי מללמד אותם איך לטפל בשחקנים, אבל אם ייתנו להם, הם יחזירו בענק. אני מחכה בקוצר רוח לראות את החיבור שלהם עם הקהל של בית"ר. אם זה יתפוס, אז בירושלים יתענגו על כל שנייה שהם במועדון. בית"ר עשתה צעד נבון מאוד כשהחתימה את שניהם ביחד. אם יצרפו להם גם את מסודי, אז יהיה פה טריו אימתני".

גם ביסקוט אמבלה, שחקן הפועל תל-אביב וקולגה לנבחרת, בטוח שמדובר בבאנקר. השבוע, בשיחה מהמולדת, הוא הסכים לומר ש"אני מכיר אותם עוד מהליגה המקומית ומהנבחרת, ויודע שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שראיתם בישראל. איתם אין לי ספק שבית"ר תהיה הרבה יותר טובה, ותשתלב חזק בצמרת. חשוב לי לומר שהם בחורים נהדרים. אירגנו מפגש חגיגי של כל השחקנים ששיחקו השנה בישראל. אנחנו מחכים רק שאנסומבו וטוטואנה ירדו מהמטוס".

מוטבידה סנטוס, עוזר מאמן נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, רואה בשניים פוטנציאל גדול. "אנסומבו", הוא מבהיר, "חזק בתוכניות שלנו לקראת המשך הקמפיין למונדיאל 2006 והמשחק המכריע מול דרום~אפריקה. הוא בנוי נהדר, יש לו קריאת משחק מצוינת, הוא ממושמע ומצטיין בעיקר במשימות הגנתיות. טוטואנה הוא רמה שונה. הוא עדיין בשלבי התפתחות ולא ממש מלוטש. אנחנו כרגע לא לוקחים אותו בחשבון, אלא רק לטווח הרחוק. הרמה שלו עדיין רחוקה משני החלוצים שלנו, טרזור לואה לואה ושאבני נונדה. גם בליגה המקומית שלנו יש לא מעט חלוצים ברמה שלו".

דבר אחד כדאי שבבית"ר יפנימו: עיכוב בשכר או הפרת הבטחה יכולים להוריד את ההשקעה לטמיון. "הם חבר'ה טובים ושחקנים מצוינים, אבל אני מציע לבית"ר לשלם בזמן", מרחיב אבי קאופמן. "למה? מכמה סיבות. הם התרגלו אצלנו שמשלמים בזמן. רק החודש היה עיכוב של ימים ספורים וטוטואנה התחיל לבכות. הם מאוד רגישים לדברים האלה, וטוב יעשו בבית"ר אם יקדישו לעניין מחשבה".

והשחקנים עצמם? הם מרוצים מהשידוך החדש ובטוחים שבית"ר היא קרש קפיצה מצוין לרמות היותר גבוהות של היבשת. השניים מכוונים גבוה, ולא ממש חוששים לסמן מטרות. "תוך שנתיים~שלוש אני רוצה להיות בריאל מדריד או במנצ'סטר יונייטד", מצהיר טוטואנה תחת כל עץ רענן. עונה טובה בבית"ר (עם קצת עזרה מלמעלה) יכולה לקרב אותו ואת הפרטנר אל היעד הנכסף.