ברוב חלקי היבשת כבר התחילו את חופשת הקיץ. גם כאן כבר לא משחקים ומה שנותר לנו זה הסיכומים. פיל בול מ-ESPN בחר את ה-11 שלו לעונה, שכח את דייגו פורלאן (שעוד עשוי לזכות בנעל הזהב) ומצא שהעונה הזו היתה שייכת לברצלונה (איך לא?). כמעט כל מי שנכנס להרכב שלו שיחק העונה או בעבר בברצלונה.
ה-11 של העונה בספרד - ההגנה
שוער: חוזה מנואל ריינה (ויאריאל)
העונה חזינו בלא מעט שוערים טובים בליגה הספרדית, אבל ריינה היה הטוב מכולם. השליטה ברחבה והיכולת לעצור פנדלים הן רק חלק מהסיבות. לעתים היה נדמה כאילו ריינה פשוט בלתי ניתן להכנעה, למרות שנעזר בהגנה פחות יציבה מזו שהיתה לריאל מדריד, ברצלונה, אספניול או ליתר קבוצות הצמרת. לא סתם ליברפול שמה עליו עין.
מגן ימני: מיצ'ל סלגאדו (ריאל מדריד)
אולי העמדה הבעייתית ביותר בספרד העונה. סלגאדו היה השחקן הכי יציב בריאל השנה, גם כשזו שיחקה גרוע. בריאל הבינו זאת רק אחרי שהוא נפצע. גם ביובנטוס. למרות זאת, בבירנבאו מחפשים לו מחליף, בעיקר בגלל גילו המתקדם.
מגן שמאלי: אסייר דל הורנו (בילבאו)
צ'לסי עשויה לחסוך מהבאסקי בן ה-24 דילמה פוליטית לא קלה, לאחר שקיבל הצעה מריאל מדריד לרשת בעתיד את רוברטו קרלוס המגמגם. בכל מקרה, דל הורנו לא יישאר בבילבאו, כי הוא פשוט טוב מדי. הכח, המהירות, הקצב, יכולת ההבקעה, משחק הראש המשובח, ההגבהות המדוייקות, ינחיתו אותו בקרוב באחת הקבוצות הבכירות ביבשת. נכון, כמו כמעט כל שחקן ספרדי הוא סובל מתקופות יובש של חוסר ריכוז וירידה ברמה, אבל דל הורנו יהיה בוודאי המגן השמאלי הקבוע של הנבחרת הספרדית בשנים הקרובות.
בלם: סרג'יו ראמוס (סביליה)
תגלית העונה, אחד מעמודי התווך בהגנה המצויינת שהיתה העונה לסביליה. בשנה שעברה פתח שחקן הבית של סביליה רק בשבעה משחקים, אבל מאז היה קשה להוציא אותו מההרכב, הרבה בזכות השילוב בין החריצות והכישרון - חלומו של כל מנג'ר. ההתמחות שלו היא במשחק דשא, אבל ראמוס יודע לשלוט גם בכדורי הגובה. ריאל מדריד תלך כנראה על לואיס פראה מאתלטיקו מדריד (נבחר כמחליפו של ראמוס), אבל זה לא מפחית מערכו של סרג'יו הצעיר.
בלם: קארלס פויול (ברצלונה)
את האליפות הקודמת ב-1999 הוא החמיץ, אבל הפעם הוא יכול להתגאות בחלק הענק שיש לו בזו הנוכחית. לפני שרייקארד הגיע נדמה היה כי פויול מחפה על ראיית המשחק הלקויה בלחימה ובמהירות, אבל מאז הוא שיפר את הטכניקה, את יכולת צפיית המהלכים שלו וכבר לא בוערת בו התשוקה לעלות למעלה וליצור מאחור חורים. פויל התבגר מאוד השנה. נראה כי גם בנבחרת ספרד הרוויחו מהעבודה של רייקארד.
ה-11 של העונה בספרד - הקישור
קשר אחורי: צ'אבי (ברצלונה)
אחרי כל הציפיות וההבטחות, העונה סוף-סוף ראינו ממנו משהו. הוא גם עשה קפיצת מדרגה נוספת: בגלל מכת הפציעות, צ'אבי שיחק בתפקיד לא מוכר לו במרבית חלקי העונה ועשה עבודה נהדרת. נותר לו רק לשפר את היכולת לזכות בכדורים במרכז המגרש, ואז יהפוך לקשר מושלם. אצל צ'אבי שום כדור לא הולך לאיבוד, אבל הוא עדיין לא כובש מספיק כמו דקו, ג'יולי ורונאלדיניו. כמו פויול שמשחק מאחוריו, גם צ'אבי נהנה מחטיפות הכדורים של רפאל מארקז היציב. בדיוק מסוג הקשרים שז'וזה מוריניו אוהב.
קשר ימני: חואן רומן ריקלמה (ויאריאל)
נכון, הוא לא בדיוק קשר ימני, אבל הוא היה חייב להיכנס להרכב באיזושהי דרך. למה? כי העונה הבין כל ספרדי ממה הארגנטינאים התלהבו במשך השנים האחרונות. תהליך ההתבגרות שעבר על הספסל של ברצלונה, היכולת שלו לשתוק למרות התיסכול הממושך, עזרו כנראה לריקלמה לעשות עונה מצויינת בויאריאל. המאמן הצ'יליאני שלו, חוזה מנואל פלגריני, שעבד במשך שנים בארגנטינה, ידע לתת למאסטרו הארגנטינאי את החופש הנחוץ לו. ריקלמה אולי נראה איטי ומסורבל, אבל המוח שלו חשב כמה שצעדים קדימה. בברצלונה היה קשה לו להתבטא, והעונה הוא עשה דברים מדהימים, הרבה בזכות החופש שקיבל. רק שחקן אחד הראה יותר ניצוצות של גאונות ממנו - רונאלדיניו. היום כבר לכולם ברור שלחואן ורון אסור לפתוח לפניו בהרכב של נבחרת ארגנטינה.
קשר שמאלי: פראן ייסטה (בילבאו)
את הבכורה שלו בסן מאמס הוא עשה עוד ב-1999, אבל את העונה הטובה ביותר שלו הוא נתן דווקא בשנה שעברה. בספרד לא היו טובים ממנו בתפקיד שלו העונה. יש לו מהירות, טיפול מצויין בכדור, מסירות טובות ויכולת בעיטה מכל מצב. הוא אמנם סבל מפציעה טורדנית השנה, אבל בתקופה ששיחק היתה בילבאו כמעט בלתי מנוצחת. חוץ מזה, גם התספורת הצעקנית והביטחון העצמי המופרז עזרו לו לצאת אל האור.
ה-11 של העונה בספרד - ההתקפה
כנף ימנית: חואקין (בטיס)
שיטת הכנפיים יצאה מהאופנה בעונה האחרונה, ושבכנף השמאלית חסר שחקן (ויסנטה מולנסיה היה פצוע במרבית העונה), אבל חואקין פשוט ראוי למקום ב-11 של העונה. בעונות הקודמות בטיס סבלה מאוד מהפציעות שלו, אבל העונה קיבלה אותו במלוא הדרו, כולל כרטיס כניסה לליגת האלופות. בעונה הבאה הוא ילהטט בריאל מדריד או צ'לסי.
קשר יצירתי: רונאלדיניו (ברצלונה)
טוב, אי אפשר להגדיר בבירור את התפקיד שלו, נכון? כמו די סטפאנו לפניו, רונאלדיניו הוא קצת קשר, קצת חלוץ, קצת הכל. כמו זידאן, הוא הולך לאן שמתחשק לו, אבל עם הכוונה הברורה להשתלט על העניינים. לעיתים אפילו אפשר היה לראות אותו מתקל על מנת לזכות בכדור. רונאלדיניו היה מעל כולם השנה ולכן תקראו עליו עוד בהמשך.
חלוץ: סמואל אטו (ברצלונה)
מההתחלה היה כתוב כי העונה הזו תהיה שייכת לחלוץ הקמרוני. בחודש-חודשיים הראשונים היה נדמה כי שיטת הרוץ-ומסור של רייקארד לא תתאים לאטו, אבל ברגע שהוא החל להיות מתואם עם הקישור שלו, אי אפשר היה לעצור אותו. הוא אמנם לא סיים כ"פיצ'יצ'י", אבל כבש 24 שערים - מאזן מכובד לכל הדעות. במהלך העונה הוא הוכיח שהוא יודע גם למסור וגם ללחוץ בלמים. מישהו זוכר את רונאלדו?
ספסל
שוער: קרלוס קאמני (אספניול)
הגנה: לואיס פראה (אתלטיקו מדריד)
קישור: מרקוס אסונסאו (בטיס)
קישור: איבן דה לה פניה (אספניול)
חלוץ: דייגו פורלאן (ויאריאל)
חלוץ: ריקרדו אוליביירה (בטיס)
הפיצ'יצ'י
אלכס פרגוסון ויתר עליו בקלות ועכשיו הוא בטח אוכל את הלב. דייגו פורלאן סיים כמלך השערים בליגה הספרדית עם 25 כיבושים, בדיוק כמו תיירי הנרי. האורוגוואי נתן עונה גדולה בויאריאל, סיפק כדורגל איכותי ושמח, בישל לא מעט שערים, הגיע עד רבע גמר גביע אופ"א ועזר לקבוצה להגיע למקום השלישי והמכובד, ששווה גם כרטיס לליגת האלופות.
כשכבש את ה-25 שלו במשחק סיום העונה, הודה פורלאן לקהל באל-מאדריגל ואמר: "זה אחד מהרגעים הכי מאושרים בקריירה שלי. העפלנו לצ'מפיונס ליג וסיימתי כמלך השערים בספרד. שיחקתי כאן באופן קבוע, יש לי חוזה עד 2009 ואני רוצה להישאר כאן". ההערה האחרונה שלו נועדה לעקוץ את פרגי, שלא נתן לו כמעט דקות. פיני זהבי, בכל מקרה, יכול לחייך עכשיו ולהישיר מבט למנג'ר שזרק את התגלית שלו.
פורלאן לא שכח גם את מי שעזר לו יותר מכל העונה, חואן רומן ריקלמה. "עכשיו בטח מצפים מאיתנו ליותר באירופה ולכן חייבים להשאיר אותו", אמר לעיתונות הספרדית. עם השניים האלה ביחד יהיה למה לצפות מהצוללת הצהובה בעונה הבאה, גם בלי דודו אוואט.
הגאון
רונאלדיניו, הברזילאי בעל ממדי הגוף המצחיקים, כבש את הקטאלנים ברצון האדיר שלו לנצח, בחיוך הנצחי וגם במלים המתוקות שיצאו מפיו. כשהוא מתחיל להפעיל את הקסם שלו, אף אחד לא יודע איך זה ייגמר. רונאלדיניו לעולם לא התחבא באירועים הגדולים - התכונה שמבדילה בין גדולים לענקים.
ההשפעה שלו על הקאמפ-נואו היתה כל כך גדולה, עד שבקיץ שעבר העלו שם את סעיף השיחרור שלו ל-150 מיליון יורו, אחרי שגילו שרומן אברמוביץ' מרחרח בסביבה. בעונה שעברה הוא כבש 22 שערים, אבל בארסה החמיצה את האליפות. העונה הוא אמנם כבש פחות (9 בליגה ו-4 באלופות), אבל גם רונאלדיניו עצמו הודה לא פעם שהוא מעדיף את המסירה. "הוא יודע מה הולך לעשות עם הכדור עוד לפני שהמהלך בכלל התחיל", אמר עליו דייגו מראדונה והוסיף: "לראות אותו משחק זו חוויה צרופה. הוא אחד למיליון ונמצא ברמה אחרת מעל יתר השחקנים. הוא מבטא את אהבתו למשחק בכל תנועה שלו, כאילו מבקש לגעת באנשים דרך המשחק, לשמש להם השראה".
ולמה הקטלאנים אוהבים אותו? כי הוא גם יודע לדבר. "לפני שהגעתי לברצלונה, התלהבתי דרך הטלוויזיה מהליגה הספרדית", אמר הקוסם,"היא מאוד מזכירה את הברזילאית. גם האקלים, האנשים והאווירה הזכירו לי הבית ולכן חתמתי בברצלונה. כשהייתי צעיר ראיתי את רומאריו, ריבאלדו ורונאלדו פורחים כאן והרגשתי שגם אני רוצה להגיע לקאמפ-נואו".
אגב, למרות שכבר זכה בגביע העולמי, בקופה אמריקה ועכשיו גם באליפות ספרד, רונאלדיניו מבטיח עוד: "אני עדיין לא מוצר מוגמר. זה דבר אחד להיות שחקן טוב, אבל אני עדיין רחוק מהמראדונות, הזידאנים והואן באסטנים".