הנין: "הזכייה הזו ממלאת אותי באושר"

שתי אלופות עבר של טורניר הרולאן גארוס, מארי פירס הצרפתיה וג'אסטין הנין-ארדן הבלגית, עלו אחר הצהריים לקרב על התואר השני שלהן על מגרש החימר בפאריס.

ממצב של 1:1 במערכה הראשונה, פתחה הנין-ארדן בדהרה של תשעה משחקונים רצופים, שהעמידו אותה במצב של 0:3 בשניה, אחרי 1:6 קליל בראשונה. פירס יצאה מאיפוס, התעסקה ללא הרף בשיפוט ובשאר ירקות, כשהבלגית שומרת על ריכוז וסולידיות.

המשחקון השישי במערכה השניה אפיין אולי יותר מכל את מארי פירס של היום. במצב של 4:1 לרעתה, במשחקון הגשה שלה, לא עמדה הצרפתיה בלחץ, התעסקה עם הכל חוץ מהטניס שלה, והפסידה את המשחקון, כמה סמלי, עם שגיאה כפולה.

זה נגמר 1:6, 1:6 להנין-ארדן, שחגגה זכיה שניה בקריירה שלה ברולאן גארוס. מארי פירס המתוסכלת נותרה דקות ארוכות בראש מורכן על הספסל. אולי הצ'ק ינחם אותה.

"אני חושבת שהייתי ממש מפוקסת מן הפתיחה", אמרה ארדן בסיום, "הצלחתי להפעיל עליה הרבה לחץ וזה השתלם לבסוף. הנצחון הזה מעורב עבורי בהמון התרגשות, מכיוון שהיו לי בשנה החולפת הרבה רגעים קשים, והזכייה הזו ממלאת אותי באושר".

מארי פירס, הזילה דמעות של אכזבה ופורקן בסיום, ואמרה לקהל באצטדיון המרכזי: "תסלחו לי שאני לא מסוגלת כל כך לדבר, פשוט אני עצובה שהפסדתי. רציתי לשחק יותר טוב, ואני מצטערת שהמשחק לא ארך הרבה". יותר מאוחר פירס נרגעה והוסיפה: "נראה לי שעברתי את השיא שלי מבחינה מנטלית. זה פשוט לא היה היום שלי, ויכולתי להרגיש את זה. הנין ארדן היא פייטרית גדולה ושחקנית מצוינת".

הקהל הצרפתי, שקיווה אולי לראות היום בגמר את אמלי מאורסמו, נאלץ "להסתפק" שוב במארי פירס. הטניסאית בת ה-30, ששיחקה את גמר הגרנד סלאם הראשון שלה לפני 11 שנים, לא זכתה מעולם ליותר מדי נחת מהקהל הצרפתי, שלא אהב את הצרפתית הקלוקלת שלה, שנובעת מכך שהיא נולדה במונטריאול וחיה בארצות הברית.

בגמר 2000, ניצחה פירס בגמר את קונצ'יטה מרטינז, והיתה לצרפתיה הראשונה שזוכה בטורניר מאז פרנסואז דור ב-1967. יחס הקהל השתנה.

פירס כמעט ופרשה בעבר בגלל פציעה חוזרת בגבה, ובעיקר בשל בעיות משקל. הטניסאית פתחה בדיאטה רצחנית כשהיא נעזרת בשורותיו של גורו הולנדי ומינתה את אחיה דויד למאמנה. "משהו בתוכי אמר לי שזה עוד לא נגמר. שיש לי עוד מה להשיג בטניס", אמרה. ההתארגנות מחדש השתלמה, ובהשתתפות ה-15 שלה בטורניר, הגיעה שוב בגמר.

לפני המשחק, למרות היריבה העדיפה על הנייר, הפגינה פירס ביטחון: "הפסדתי להנין באולימפיאדה על מגרשים קשים. כאן מדובר במגרש חימר, ויהיה משחק אחר לגמרי. אני מרגישה בכושר טוב ומשחקת טוב יותר. יהיה משחק מרגש". היא לא ידעה כמה היא צודקת...

ג'אסטין הנין בת ה-10 הלכה עם אמה פרנסואז למשחק בטורניר הרולאן גארוס בין סטפי גראף ומוניקה סלש. שנתיים אחר כך, נפטרה האם מסרטן. כשזכתה הנין בטורניר בשנת 2003, לא שכחה להודות לאמה "שנתנה לי את הכח מגן עדן".

גם היום רצתה בודאי הבלגית להודות לאמה בסיום. היא מחזיקה כבר בשלושה תארי גרנד-סלאם, מה שלא מנע ממנה להיות בלחץ לפני הגמר הנוכחי: "לא ישנתי הרבה, זה הגיוני בסיום של גרנד-סלאם - זה תמיד ככה. זה סימן טוב בשבילי. אם לא הייתי עצבנית, זה לא היה נורמלי. גם אחרי חמישה גמרים, אני עצבנית כמו לפני הגמר הראשון שלי."

הבלגית סבלה בשנה האחרונה מסדרה ארוכה של פציעות. החזרה שלה בדצמבר 2004, לוותה בחחששות רבים: "לפני שהגעתי לכאן, אמרתי לבעלי שאם אוכל להשתתף רק בגמר גרנד-סלאם אחד, הייתי רוצה שהוא יהיה פה", אמרה מגשימת המשאלות.

"בשבילי, הגמר הזה הוא מאוד מיוחד. לפני כמה חודשים, לא ידעתי אם אוכל אשחק שוב בגמר של טורניר גרנד סלאם. לא ידעתי אם אוכל לחזור לרמות הגבוהות". לפי הכושר שהפגינה בגמר ובטורניר כולו, אפשר להירגע. היא עדיין כאן.

מאז החזרה מהפציעה, זכתה הנין-ארדן בת ה-23 בשלושה טורנירים (צ'רלסטון, ורשה וברלין). מאזנה מאז הוא 1:26, כשהפסדה היחיד היה ברבע הגמר במיאמי.

ג'אסטין הנין-ארדן ומארי פירס נפגשו שלוש פעמים לפני הגמר של היום. את כולם ניצחה הבלגית, מעולם לא הפסידה מערכה. כך היה גם היום. גם המספרים, אגב, הלכו לטובתה. הנין חגגה ביום רביעי את יום הולדתה ה-23, ניצחה עד הגמר ב-23 משחקים רצופים, והניצחון בגמר הקנה לה את התואר ה-23 בקריירה.