והוא בכלל רצה להיות כדורגלן

1/1/2005. "רפאל נדאל עומד לפתוח את העונה בטורניר דוחא בקטאר. הוא מדורג כרגע במקום ה-51 בעולם. כולנו תקווה שיצליח להיכנס העונה ל'טופ 20', המטרה שהציב לעצמו". זו היתה ההודעה הראשונה שהופיעה השנה באתר הרשמי של רפאל נדאל. בתחילת השנה הוא עוד היה אלמוני יחסית בעבור אלה מבינינו שלא מתעוררים בכל יום שני בבוקר כדי לבדוק את העליות והירידות בדירוג הטניס העולמי. כיום, אחרי שני ניצחונות על טניסאי העל רוז'ה פדרר וההעפלה לגמר הרולאן גארוס, אפשר להכריז: רפאל נדאל הוא טניסאי ענק, ילווה אותנו עוד שנים רבות.

אבל לפני שנעסוק במצבו הנוכחי, בואו ניקח צעד אחורה, ל-2003. רפאל נדאל בן ה-16 פותח את העונה בסבב טורנירי הצ'לנג'ר הקטנים, כיאה לשחקנים במעמדו (סביבות המקום ה-200 בעולם). אחרי זכייתו הראשונה בטורניר בבארלטה, איטליה, מנסה הילד את מזלו בטורניר המאסטרס במונטה קרלו, על החימר הכל כך אהוב עליו ומצליח באופן מפתיע לעבור את המוקדמות. רשתות התקשורת מתחילות לגלות עניין בנער, משתי סיבות: האחת, הזניחה יותר: הוא נחשב לפוטנציאל ענק בספרד; השנייה, והצבעונית יותר: הוא בן דודו של מיגל אנחל נדאל, כוכבה של ברצלונה ונבחרת ספרד דאז. נדאל, שממש לא נבהל מאור הזרקורים, ממשיך להפתיע ועובר את שני הסיבובים הראשונים, עד שנעצר בשמינית הגמר אצל גיז'רמו קוריה.

שנתיים מאוחר יותר, נדאל הכדורגלן יחזור לסיים את הקריירה בקבוצת האם שלו מאיורקה, יפרוש ממשחק ויישב על הכורסא בבית, כדי לרוות קצת נחת מהספורטאי השני של המשפחה. בן הדוד, רפאל, נראה כרגע כמי שיהפוך לספורטאי הגדול ביותר בממלכה.

עוד צעד אחורה. 1999, האי מאיורקה. מאמני הטניס והכדורגל של רפאל נדאל מעמידים אותו בפני דילמה קשה. גיל 12, כמעט בר מצוה, והנער המתבגר חייב להחליט לאיזה כיוון הוא הולך בחיים. בקבוצת הילדים של מאיורקה מאוד מרוצים ממנו ומאמינים שהוא יכול ליהפך לשחקן, גם אם לא ברמה של דודו. נדאל מחליט בסופו של דבר לשמוע בעצתו של דודו, טוני נדאל, טניסאי בינוני בעבר והאיש שמלמד את המשחק מ-א' ועד ת' בהווה. טוני כיוון את רפאל לבחור בטניס, במיוחד אחרי שראה את אחיינו לוקח את אליפות ספרד ואליפות אירופה לגילאי 12, וזאת אחרי שהקדיש לטניס שני אימונים שבועיים בלבד.

2001. התאחדות הטניס הספרדית מבקשת מהוריו של נדאל בן ה-14 לשלוח אותו לאקדמיית הטניס היוקרתית בברצלונה. 10 שנים לפני כן נשלח לאותו מקום גיבור הילדות של נדאל, קרלוס מויה, גם הוא בן האי מאיורקה. הוריו של נדאל מסרבים בתוקף ודורשים שילדם ישאר בבית וייקח גם את הלימודים בבית הספר ברצינות. ההתאחדות מורידה הילוך בכל מה שקשור לקידומו של נדאל, והאבא סבסטיאן מממן בעצמו את האימונים של הבן.

2002. רפאל נדאל, רק בן 15, אבל כבר עם לוק של 5 שנים בחדר כושר, מקיים את הופעת הבכורה שלו בטורניר בסבב המקצועני דווקא בבית במאיורקה, ומנצח בסיבוב הראשון את ראמון דלגאדו מפרגוואי.

ושוב 2003: אחרי שכבר השתלב כדרך קבע בטורנירים הגדולים של הסבב, נדאל מקבל זימון לנבחרת הדייויס, שמארחת את ארה"ב. העיתונות הספרדית יורדת על קפטן נבחרת הדייויס, שציוות דווקא ילד חסר הנסיון לצידו של קרלוס מויה הוותיק. היא נאלמת דום כשנדאל מנצח את אנדי רודיק ומוביל את ספרד לניצחון גדול במפגש.

3/6/2005 – רפאל נדאל עושה היסטוריה, כשהוא עולה לגמר טורניר הרולאן גארוס, אחרי ניצחון ענק על רוז'ה פדרר וכל זה ביום הולדתו ה-19. אי אפשר להכניס את המשחק הזה לפנתיאון של טורנירי הגראנד סלאם ושל הרולאן גארוס. מצד שני, גם אי אפשר לשכוח את הקלות הבלתי נסבלת שבה נכנע הטניסאי, שלדעת רבים נחשב לטוב בהיסטוריה.

זו ההופעה הראשונה של נדאל ברולאן גארוס. עד היום, הוא מעולם לא עבר סיבוב שלישי בטורניר גראנד סלאם. אם ינצח בגמר, ישחזר את ההישג של מאטס וילאנדר האגדי, שזכה בטורניר בפאריז בהופעת הבכורה שלו. הוא גם ייכנס למועדון מכובד, שכולל גם את פיט סמפראס ומייקל צ'אנג, שלקחו טורנירי גראנד סלאם כנערים מתבגרים. רק שסמפראס לא זכה מעולם ברולאן גארוס. נדאל, כפי שזה נראה כרגע, צפוי לשלוט בחימר שנים רבות.

שם מלא: רפאל נדאל פאררה

כינויים: "רפא", "רפי"

תאריך לידה: 3/6/1986

גובה: 1.86 מ'

משקל: 78 ק"ג

משחק: ביד שמאל, אבל שולט גם בימנית. את הבק-הנדס הוא מחזיר בעיקר בשתי הידיים.

מאמן: טוני נדאל

תואר ראשון: אליפות האיים הבלאריים בגיל 8

תואר מקצועני ראשון: טורניר סופוט בפולין

דירוג עולמי נוכחי: 5

רוג'ר פדרר עצבני. לרוג'ר פדרר רועדות הידיים. רוג'ר פדרר מדבר לעצמו. רוג'ר פדרר מכניס כדורים פשוטים לרשת. פדרר לא מגיע לגמר גראנד סלאם בפעם השנייה ברציפות. פדרר נכנע לילד בן 19 ברולאן גארוס הראשון שלו. אם לוקחים את כל העובדות האלה ביחד ומעבדים אותן עם התמונות מיום שישי בערב, אפשר להגיע לכמה מסקנות. את המסקנות האלו אפשר יהיה לקחת בעוד שלושה חודשים ולזרוק לפח. לגבי נדאל גם אפשר להסיק כמה מסקנות לגבי חצי הגמר שלשום. קיים סיכוי גבוה שגם את המסקנות האלה נצטרך לזרוק פח בעוד שלושה חודשים.

נדאל העמיד העונה על משטחים קשים מאזן של 71%) 4-10), במלים אחרות - הוא מפסיד כל שלושה משחקים, כלומר בסיבוב הרביעי בממוצע. בשנה שעברה הממוצע שלו על מגרשים קשים היה הפסד כל משחק שני, כלומר - הפסד בסיבוב השני בממוצע. על חימר אין צורך לפתח תיאוריות - נדאל הוא השחקן הטוב ביותר היום על המשטח הזה.

רק שלצערו של נדאל, עונת החימר נגמרה. ממחר עוברים לדשא. אחר כך המשטחים הקשים לקראת הפלשינג מדו. לצערו של נדאל, ממחר מתחילה העונה של פדרר. 0-24 על דשא בשנתיים האחרונות, 4-90 על משטחים קשים (95%).

נכון שהספירה עדיין תקועה על 4 גראנד סלאמים, ופיט סמפראס עדיין לא צריך להיות מוטרד. אבל הסטטיסטיקה פשוטה: גראנד סלאם על חימר יש רק פעם אחת בשנה; טניס משחקים בעולם ומחשיבים על מגרשים קשים. נדאל יוכל לחיות מהרולאן גארוס. הוא לא יוכל לשנות את פני ההיסטוריה.