מי האיש הזה?

בבוקר יום שלישי שעבר ישב ג'קי בן-זקן במשרדו באשדוד ורכן ביחד עם אורח מעל תשריט של מבנה כלשהו. לפתע התפרץ לחדר פליקס אבוקה, הקשר הניגרי של קבוצת מ"ס אשדוד. "היי בוס", הוא פלט לעבר בן-זקן והתיישב בקרן זווית. בן-זקן, עד תחילת השבוע נשיא קבוצת מ"ס אשדוד, לא הגיב. הוא המשיך בפגישה כאילו כלום ואחר כך התפנה לשיחה ממושכת עם שמעון שבס. אבוקה העסיק את עצמו בינתיים במשחק בטלפון הנייד שלו.

המשרד של בן-זקן ממוקם במבנה טרומי בפאתי הפאוור-סנטר החדש שהקים במבואותיה הצפוניים של אשדוד. על הקירות תמונות של השר בנימין בן אליעזר מהתקופה ששימש כיושב ראש מפלגת העבודה, של הרב יגאל שריקי מאופקים וגם הפוסטר הממלכתי לזכר יצחק רבין. בוויטרינה, שנמצאת בפינת ההסבה ליד ספות העור השחורות, מונחים כמה ספרי קודש והביוגרפיה של חיים רביבו.

רק אחרי דקות ארוכות, כשבעל הבית ביצע התנתקות זמנית משלושת מכשירי הטלפון שעל שולחנו, הוא התפנה לאבוקה, צעיר כהה עור עם הרבה רסטות בשיער. "מה?", שאל בן-זקן. "אני רוצה את הכסף שלי", השיב אבוקה. בן-זקן זימן לחדר את החשב הצמוד שלו, עופר דרי, ועד שזה הגיע התעניין אצל אבוקה בתוכניותיו לעונה הבאה. "אתה עובר לברצלונה?", שאל בן-זקן וחיוך ממזרי התפשט על פניו, "אתה יותר מתאים להפועל ירושלים. אתה רוצה כסף, אבל שיחקת חרא השנה".

דרי נכנס לחדר, ובן זקן מיהר לעדכן, "האידיוט הזה טוען שאנחנו חייבים לו". דרי עשה כמה חישובים זריזים והסתבר שהקבוצה אכן צריכה לשלם לשחקן קצת יותר מ-6,000 שקל. רק מה? ביום שלישי שעבר לא היה גרוש בקופה. "תבוא מחר", אמר בן-זקן לאבוקה. "אני אהיה פה הראשון בבוקר", הבטיח אבוקה, "אם צריך, אני גם אשאר לישון". "לך", אמר לו בן-זקן בעברית ובחיוך. "תן לי חצי עכשיו", ניסה אבוקה בכל זאת. "לך", חזר בן-זקן על שלו. בתגובה הוציא אבוקה את הארנק מהכיס וזרק אותו על השולחן של הבוס. בן-זקן הביט בו לרגע בהשתאות, ואז חייך והוציא מהכיס חבילה של שטרות. הוא שלף שני שטרות של 200 שקל וזרק אותם לכיוונו של אבוקה. "NOW GO", הוא פקד.

בן-זקן אומר שהוא יודע איך לנהל קבוצת כדורגל. בתחילת השבוע הוא החזיר את המפתחות של מ"ס אשדוד לעירייה ועתה נשואות עיניו קדימה, להפועל תל אביב. אם הכל יילך כשורה, בקרוב מאוד ייאלצו גם השחקנים באדום לכתת רגליים לפאוור סנטר באשדוד. מי שעומד מאחורי היוזמה להעביר את הקבוצה, שבעליה הנוכחיים מוכנים להיפטר ממנה כמעט בכל מחיר, לשליטתו של בן-זקן הוא יו"ר הדירקטוריון, השר חיים רמון. אבל האוהדים, כמוהם כחלק מחברי הדירקטוריון, מתקשים להסתגל לרעיון. הם מזלזלים קצת במוצאו האשדודי של בן-זקן, מפקפקים במחויבותו לסמל הקדוש, ומעלים חששות לגבי יכולותיו הכלכליות.

בשנים האחרונות עשה בן-זקן קפיצה עסקית נחשונית, מגובה בשני שותפיו הכדורגלן חיים רביבו ואיש העסקים המסתורי אברהם ננקשווילי. הוא ידע ללהטט באומנות בין נדל"ן, פוליטיקה מקומית וספורט. הוא משמש כחבר מועצת עיריית אשדוד זה 12 שנה, הוא אחד היזמים המובילים בעיר, וכאמור עד תחילת השבוע שימש כנשיא מועדון הכדורגל המקומי, שנתמך על ידי העירייה. ניגוד עניינים? הצחקתם את ג'קי. הוא יוכיח לכם באותות ובמופתים שאין שום קשר, אבל איכשהו פעם אחר פעם החלטות העירייה הותירו אותו בצד המרוויח. אני, הוא מסביר, דאגתי בעירייה רק לאינטרסים של מ"ס אשדוד. מה שבטוח, בזכות הכדורגל הוא זכה לחשיפה שאנשי עסקים אחרים בעיר יכולים רק לחלום עליה. "כשאתה יושב בעיתון באותה שורה עם רומן אברמוביץ'", מתנדב לפרשן עסקן כדורגל אנונימי, "וכתוב שאם אברמוביץ' לא יקנה את הפועל אז אתה תקנה, זה בטח לא מזיק לך".

מה גרם לבן-זקן לנטוש את מ"ס אשדוד? בן-זקן טוען ששניים, עורך מקומון ואופוזיציונר, עשו לו את המוות והמאיסו עליו את העיסוק בכדורגל המקומי. הם טענו, הוא מתחלחל, שאנשים בעיר מחטטים בזבל כי העירייה מעבירה יותר מדי כסף למועדון שלי. אבל האמת קצת יותר מורכבת. בן-זקן קיווה לפני כמה שנים להקים באשדוד קבוצה אלופה, אלא שהקהל הצביע נגדו ברגליים. בליגה העלובה שהתקיימה השנה הגיעה מ"ס אשדוד להישג הטוב בתולדותיה, מקום שלישי, שזיכה אותה בכרטיס לאירופה, אבל זה כנראה המקסימום שאפשר להוציא מהקבוצה. חוץ מזה, אשדוד נהייתה קטנה על מידותיו של בן-זקן, שעסקיו כבר מזמן פרצו את גבולותיה. נמאס לו להתקוטט עם אבי לוזון ממכבי פ"ת בבריכה של הקטנים. הוא רוצה לשחות עם יעקב שחר ממכבי חיפה ולוני הרציקוביץ ממכבי תל אביב בבריכה של הכרישים.

בן-זקן חריף שכל ומתוחכם. לבוש במיטב צו האופנה, עם שתי שרשראות על הצוואר וטבעת גדולה על האצבע, הוא מתכנן לפרטי פרטים את ההשתלטות שלו על המועדון האליטיסטי מהעיר הגדולה. ההתנשאות והפקפוקים עוברים לו ליד האוזן. "עדיין יש לי יותר כסף", אמר השבוע בשיחה פרטית, "ממה שהשקיעו שם עד עכשיו".

הוא נוהג בג'יפ ב-מ-וו שחור, קונה בגדים בחו"ל ("בלונדון או בפאריס, איפה שיוצא. בארץ אין לי זמן"), מבלה עם חברים בעיר הגדולה ("ברחוב הארבעה בתל אביב נפתחה לא מזמן מסעדה טובה בשם מסה") וגר עם משפחתו בדירה מרווחת, אם כי לא מנקרת עיניים, בפרויקט "בית הנשיא" ברובע י"א באשדוד. הוא נשוי לדורית, לשעבר מלכת היופי של אשדוד, ויש להם שלושה בנים ובת.

ההתחלה שלו היתה רחוקה מלרמז על ההמשך. הוא נולד ב-1967 במזכרת בתיה, וכשהיה בן שנה נטש אביו את הבית. כמה שנים אחר כך התחתנה אמו בשנית עם תושב אשדוד. בן-זקן הצעיר נחת ברובע ח' בעיר, "אחד הרבעים הפחות טובים" כהגדרתו, ומהר מאוד התחיל לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של הפועל אשדוד. הוא הכיר שם כמה חברים, כמו למשל שחקן הכדורגל אלון חזן שמכהן היום כמנכ"ל מ"ס אשדוד ועו"ד מור כהן, שמלווים אותו בנאמנות עד עצם היום הזה וגם מועסקים על ידו. "הוא תמיד הנהיג אותנו", מספר שמואל בוכריס, ששימש השנה כעוזר מאמן מ"ס אשדוד, "אם זה במגרש ואם זה בבילויים. הוא תמיד קבע לאן הולכים".

במהלך שירותו הצבאי במחנה מפח"ש בצומת קסטינה הגה בן-זקן יוזמות עסקיות ראשונות. הוא הסתובב במושבי האזור, קנה פרחים ואחר כך מכר אותם, קנה בגדים בזול בתל אביב ואחר כך שיווק אותם באשדוד, וגם מכר צעצועים ליום העצמאות. אבל את עיקר מרצו באותן שנים השקיע בטיפוח קריירה כקיצוני שמאלי בקבוצת הבוגרים של הפועל אשדוד. "יום אחד הבנתי שהמאמן לא רוצה אותי", שיחזר בן-זקן השבוע, "ורק לימים הסתבר לי שהוא פשוט ייעד את המשבצת הזו לטובת הבן שלו. אבל אני לא כועס עליו, אני יכול רק להודות לו, כי בזכותו הבנתי שכדורגל זה לא מקצוע לחיים".

הוא אמנם המשיך לשחק עוד כמה שנים במועדונים אזוטריים כמו מכבי שיכון המזרח ובית"ר יבנה, אבל במקביל נרשם ללימודי ביטוח וגם שימש כעוזר זוטר לסוכן הביטוח האשדודי אפרים גור. כשזה נבחר לכנסת בשנת 88', כנציג העדה הגרוזית ברשימת העבודה, נתמנה לעוזרו הפרלמנטרי. כעבור שנה וחצי ערק גור מן העבודה לליכוד תמורת שריון מקומו במשכן לקדנציה נוספת, וכך התאפשר ליצחק שמיר להקים ממשלה צרה אחרי כישלון התרגיל המסריח של שמעון פרס. "זו היתה תקופה מרתקת", נזכר השבוע בן-זקן, "אני זוכר כמו אתמול את כל המפגשים שהיו לנו עם שמיר, אהוד אולמרט ורוני מילוא וגם את המעקבים של התקשורת אחרינו".

כאשר גור ושותפו אברהם ננקשווילי החליטו לפרוש מעסקי הביטוח, הם הורישו את הסוכנות לבן-זקן, שכבר שלח ידו בעסקים נוספים. הוא היה שותף לתקופה קצרה בדיסקוטק אשדודי וגם הפעיל חנות למשחקי חלל ומזל. אבל הוא מיהר לזנוח את שני העסקים האלו, שלא התאימו מבחינה תדמיתית לקריירה הפוליטית שבדיוק החל לפתח. בשנת 93' הוא ייסד ביחד עם חברו הטוב איל בן-שמחון גוף בשם "אשדוד נטו", שהבטיח לשלוח למועצת העירייה כוחות צעירים ורעננים שיילחמו בלא מורא במנגנון העירוני המסואב. לא מעט אנשים באשדוד נשבו אז בקסמם של הצעירים הנמרצים בן-זקן ובן-שמחון. אחד מהם היה מנחם גלילי, עורך העיתון "השבוע באשדוד". הוא בחר בהם לאנשי השנה בעיר בפוליטיקה ואף הפליג בשבחו של בן-זקן: "בגיל 25 כבר הספיק להיות יועץ פרלמנטרי בכנסת, וידוע שלהמלצותיו היה ערך בהכרעות חשובות". בבחירות זכתה "אשדוד נטו" בשלושה מנדטים, אבל ראש העירייה צבי צילקר התעלם מההצלחה והשאיר את נציגיה מחוץ לקואליציה. גלילי זעם על ההתפתחות הזו ובעקבות זאת כתב בעיתונו מאמרים חוצבי להבות נגד צילקר.

אבל כעבור זמן קצר בלבד השתנה כיוון הרוח באשדוד. בן-זקן נתמנה למחזיק תיק הספורט העירוני וגם עשה את צעדיו הראשונים בתחום הנדל"ן. גלילי וצילקר, בן הברית והאויב של בן-זקן בהתאמה, החליפו ביניהם תפקידים. מעתה ועד עולם עתיד היה גלילי לטעון כי צילקר מקדם את האינטרסים הנדל"ניים של בן-זקן, מה שכמובן הוכחש בתוקף על ידי שני החברים החדשים.

"כמה חודשים אחרי שנבחרתי למועצת העיר", הוא משחזר, "פנה אלי אבא של חבר שהיה במצב כלכלי לא טוב אחרי שהפסיד הרבה כסף בבורסה וביקש ממני לעזור לו. שאלתי את החבר מה הוא יודע לעשות, והוא אמר לי שהוא מבין רק בתיווך. אמרתי לו, 'או-קיי. אני אממן לך משרד תיווך ואתה תנהל אותו', וככה נכנסתי לתחום הנדל"ן. לאט לאט התחלתי לגלות מעורבות במשרד, והתחלתי לתווך בעסקאות קרקע. זה מאוד משך אותי".

בעסקה הרצינית הראשונה שלו תיווך בן-זקן בין חברת "מנרב" לקבוצת אנשי עסקים ממוצא פרסי מראשון, שקנו מהחברה מגרש לבניית וילות באשדוד. "אחרי שנתיים הבנתי את הפרינציפ. אמרתי לעצמי שבמקום לאתר קרקע טובה ואז לאתר מישהו שיקנה אותה, אני אקים קבוצת יזמות משלי".

את חיים רביבו, שצעיר ממנו בחמש שנים, הכיר בן-זקן בשכונה בה גדלו שניהם, רובע ח' באשדוד. ב-96', כשרביבו עבר לשחק בקבוצת סלטה ויגו מספרד, התהדק מאוד הקשר ביניהם. בן-זקן חובב הכדורגל פרש חסות על הכוכב הגדול ביותר שהצמיחה אשדוד אי פעם, שבדיוק אז התחיל להרוויח כסף גדול. "יום אחד", מספר בן-זקן, "חיים, שהגיע לחופשה מספרד, התלווה אלי לפגישה עסקית במלון הולידיי אין בירושלים. הפגישה עסקה בנושאי נדל"ן וחיים רק ישב בצד והקשיב. אחר כך באוטו, בדרך חזרה לאשדוד, הוא אמר לי, 'זהו, זה מה שאני רוצה לעשות'".

נשמע רומנטי, אבל הוא הרי גם סיפק לך באותה עת הון זמין לעסקאות.

"עוד לפני שחיים נכנס לשותפות איתי, כבר גזרתי מאות אלפים מכל עסקה. מעולם לא היתה לי בעיה לגייס הון, בטח לא לעסקאות טובות. הבעיה היא לעמוד בציפיות המשקיעים, ולכן אני מעדיף שהם יהיו חברים טובים שלי".

השותפות העסקית בין רביבו לבן-זקן נרקמה איפוא כבר לפני הרבה שנים. מהר מאוד הצטרפה אליהם הצלע השלישית, אברהם נניקשווילי, חברו הוותיק של בן-זקן. קצת אחרי התפרקותה של ברית המועצות הבין נניקשווילי שעסקי נפט עם רוסיה יניבו לו הרבה יותר רווחים מעסקי ביטוח עם אפרים גור באשדוד. הוא פתח חברה בינלאומית לסחר וקבע את משרדיה בלונדון ובמוסקבה. בזמן שבן-זקן קרא לו לדגל הוא כבר היה אדם בעל אמצעים, גדולים בהרבה מאלו של שני שותפיו הצעירים. חלוקת העבודה בין שלושת השותפים היתה די ברורה: נניקשווילי סיפק מרחוק עורף פיננסי, רביבו שיחק בחו"ל ותרם מרווחיו, ובן-זקן הבלתי נלאה שיחק בארץ: קשר קשרים ואיתר עוד ועוד הזדמנויות להשקעה.

בהתחלה השקיע בן-זקן בעיקר בבסיס הבית אשדוד. המהלכים הנדל"ניים המבריקים של חבר מועצת העיר עוררו לא פעם תמיהות. בשנת 96' רכשה חברה של בן-זקן בשם חן-גל שטח אדמה ברובע ז' החרדי בעיר, שנודע בשם מגרש 111. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה ליזם לבנות על המגרש אך ורק מוסדות ציבור כגון גן ילדים, אבל הוועדה המחוזית, שהחלטותיה אמורות להתבסס על החלטות הוועדה המקומית, אישרה משום מה שימושים מסחריים לשטח.

לפי החלטת המחוזית יכול היה בן-זקן לבנות בשטח סופר מרקט במקום גן ילדים, מה שכמובן העלה לאין שיעור את הרווח הצפוי לו. כשהתגלה העניין התחוללה סערה גדולה בעיריית אשדוד והשופטת בדימוס שרה פריש מונתה לבדוק את הפרשה. פריש הגיעה למסקנה שבדרך מהוועדה המקומית למחוזית מישהו שינה את התוכנית, וכתבה בדו"ח מיוחד כי "נראה שהניסיון 'להעביר' תוכנית בלתי מאושרת נעשה במכוון ותוך רצון להשיג דבר במרמה". אבל בן-זקן לא התרשם מהדו"ח של פריש והגיש תביעה נגד העירייה, שביטלה את זכויות הבנייה שלו. לזכותו שיחקה העובדה שחקירת משטרה שהתקיימה סביב הפרשה לא העלתה כל ממצא. בסופו של דבר נחתם בשנת 2001 הסכם פשרה בינו לבין העירייה, שבמסגרתו הוא זכה לפיצוי כספי והורשה לנייד את זכויות הבנייה שלו במגרש 111 למגרש אחר בעיר.

כמה אופוזיציונרים, שעוד זכרו איך התחילה הפרשה, שיפשפו עיניים בתדהמה. "ג'קי", מסביר גורם אשדודי, שמעדיף לשמור על עילום שם, "הוא אשף בכל מה שקשור לחוק תכנון ובנייה. הבחור הוא ספר חוק מהלך. הוא יודע בדיוק אפשר להשביח קרקע, איפה אפשר לנייד זכויות, הוא יודע לנצל כל הזדמנות שנקרית לדרכו". בן-זקן ושותפיו רכשו מזמן חלקת קרקע במרכז המרינה של אשדוד. לפי התוכנית המקורית שאושרה לפני יותר מעשר שנים אמורים היו לקום על הקרקע מבני מסחר, משרדים ומלונות. אלא שהשימושים הללו התגלו כבלתי כלכליים בעליל, והקרקעות של בן-זקן ואחרים עמדו שוממות. לפני שנתיים קיבלה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית אשדוד, בראשות ראש העיר צילקר, החלטה לשנות את ייעוד הקרקע באופן שהתיר לבנות מול הים מגדלי מגורים.

שוב בן-זקן מצא עצמו בצד המורווח. ההחלטה דיברה עוד על העתקת המלונות לרצועת חוף סמוכה. לפני חצי שנה נודע כי בן-זקן, רביבו וננקשווילי מתעתדים להקים בית מלון על אותה רצועה. הבעיה היחידה היא שבן זקן הוא מחזיק תיק התיירות בעיריית אשדוד. "אני מסכים איתך שיש כאן בעיה תדמיתית", מודה בן-זקן, "אבל זה לא שהחברה העירונית לתיירות תורמת מענקים למלונאים באשדוד. לגבי המרינה, היתה יכולה לקום שם אנדרטה למשך 25-20 שנה, ובמקום זה באו ושינו החלטה גרועה. אין שום פסול שיזם שבא ומשקיע בעיר הרבה מיליונים מרוויח בסופו של דבר. ואם ג'קי לא היה חלק מהמרינה, לא היו לה התנגדויות?"

בן-זקן, רביבו ונניקשווילי גאים מאוד בפאוור סנטר שהקימו בצפון אשדוד, שמשך אליו הרבה מאוד מותגים נחשבים כגון טיב-טעם, מקדולנדס, ארומה וקסטרו. הם השקיעו במתחם, באמצעות חברת "פילגר", יותר מ-30 מיליון דולר, ולפי ההערכות היום הוא כבר שווה כ-50 מיליון. בן-זקן ביקש לפני כשנתיים לערוך חילופי קרקעות עם העירייה כך שהוא יקבל 9.5 דונם נוספים ממערב למתחם וימסור לבעלות העירייה שטחים ירוקים בתוך הפאוור סנטר. לטענתו, מדובר בעצם בפיצוי על קרקעות שהופקעו משטח המתחם. צילקר תמך באופן פעיל בבקשתו של בן-זקן, אבל האופוזיציה באשדוד טענה שהוא מעניק לידידו מתנת חינם. לאחר מאבק משפטי ארוך אישרה מועצת העיר לפני חודש גם את בקשת חילופי הקרקע של בן-זקן.

שלושת השותפים מאשדוד כבר מזמן פרשו כנפיים. בשנים האחרונות הם רכשו קרקעות בהיקף נרחב גם באילת, צומת ביל"ו, מזכרת בתיה, רחובות ופתח תקווה. לפי הערכות של גורמים יודעי הדבר, הקבוצה המשולשת שווה היום 100 מיליון דולר. קצת אחרי נפילת מגדלי התאומים, הם ניסו לשווק בארצות הברית תרסיס נגד אנתרקס, ובתקופה שרביבו שיחק בטורקיה נקשרו הוא ובן-זקן לכל מיני מיזמים שונים ומשונים שם. "יש לנו כל מיני שטויות", אומר בן-זקן, "חברת הפקה שמפיקה את התוכנית 'דיל או לא דיל' בערוץ 10, חברת חיווט, עסקי יבוא ויצוא מטורקיה. אבל כל הדברים האלו שוליים לנדל"ן בהיקף הפעילות שלנו".

לפני חצי שנה עלתה השותפות מדרגה. בן-זקן, רביבו, נניקשווילי והיזם פרדי רובינזון, חברו של בן-זקן, רכשו בשותפות עם הקבלן יגאל דמרי מתחם בן 277 דונם במרכז אשדוד, שמשקיף במדורג על הים ונחשב לבעל פוטנציאל רווח גבוה במיוחד. המתחם, שמכונה "סיטי מערב", נרכש מחברת ק.ב.ע של נוחי דנקנר תמורת לא פחות מ-57 מיליון דולר. בענף הנדל"ן היה מי שתהה למה נזקק דמרי, אחד הקבלנים הפרטיים הגדולים בארץ, לשותפות עם בן-זקן וחבורתו. בן-זקן לא מבין על מה התהייה.

"גם עבור דמרי מדובר בעסקה הכי גדולה שעשה עד היום", הוא מסביר, "והוא לא רצה לקחת את כל הסיכון על עצמו". כך או כך, בתחילת דצמבר, חודש לפני שדמרי ובן-זקן רכשו את המתחם, אישרה מועצת העיר, בראשות צילקר, היטל השבחה נמוך באופן מפתיע עבור המתחם. "אין שום קשר לרכישה שלנו", טוען בן-זקן, "אני בכלל נכנסתי לשם על הגב של דמרי. אם מה שאתה מרמז נכון, היו מוכרים לי את הקרקע ישירות ובמחיר נמוך יחסית, לא במחיר שכל שוק הנדל"ן מתפלא עליו".

אתה לא חושב שראוי היה שבתור יזם נדל"ן תימנע מחברות במועצה?

"אם הייתי נשאר סוכן ביטוח, לא היה בזה טעם לפגם? היו אומרים שאני עושה ביטוחים דרך העירייה. ואם הייתי עובד נמל, היו אומרים שאני עובד בשביל הנמל. ניגוד עניינים אפשר למצוא בכל דבר. מרגע שאני עוסק בנדל"ן התפטרתי מכל הוועדות העירוניות שעוסקות בכך".

החברות במועצה מקנה לך גישה אינטימית לבעלי התפקידים בתחום התכנון והבנייה ולמקבלי ההחלטות, ובראשם כמובן צילקר.

"אם מחר אני לא אהיה חבר מועצה אני לא אהיה קרוב לצילקר? למה לא קרובים אליו כל 25 חברי המועצה? יש לי יחסים קרובים איתו, הקשר בינינו הוא כמו בין אב לבן. אם זה מפריע למישהו, זו בעיה שלו".

בבחירות ב-1998 לא הצליח בן-זקן להיכנס למועצה, אחרי ש"אשדוד נטו" קיבלה רק שני מנדטים. אבל עד מהרה התברר שהוא חתם לפני הבחירות על הסכם שאילץ את המועמדת השנייה ברשימה להתפטר במקרה שהרשימה תקבל רק שני מנדטים. בן-זקן שב איפוא למועצה ואחז מחדש בתיק הספורט. הוא לחץ מאוד על שמעון כצנלסון, שהיה אז ממלא מקום ראש העיר ואחראי על ההקצבות, לכפות איחוד על קבוצות הכדורגל עירוני והפועל אשדוד. עירוני דישדשה אז בתחתית ליגת העל, והפועל קירטעה בין הליגה השנייה לשלישית. "אין ספק", אומר גורם שהיה מעורב בהליכי האיחוד, "ג'קי יודע לתכנן מהלכים לטווח ארוך. אנשים האמינו בתמימותם שמדובר במהלך שנועד לקדם את הכדורגל באשדוד, ובסוף התברר שהכל נבע משיקולים אחרים לגמרי. ג'קי היה לאורך השנים נגיש להפועל ולא לעירוני. הפועל בחיים לא היתה עולה ליגה, וג'קי הבין שרק באמצעות האיחוד הוא יוכל לתקוע יתד בליגת העל".

בספטמבר 99' הושק האיחוד ההיסטורי, וכעבור זמן לא רב מצא עצמו היו"ר גלעד טרודלר, שהקים את עירוני והוליך אותה כל הדרך מליגה ג' לליגת העל, מחוץ למערכת. לעומת זאת, בן-זקן תואר אז בעיתונים כ"מחזיק תיק הספורט בעירייה והאיש החזק בקבוצה".

בתחילת עונת 2003-2002 הסכים בן-זקן להעמיד ערבויות אישיות לטובת הקבוצה, בתנאי שיותר לו להכניס לעמותה המנהלת את המועדון חברים חדשים שיהוו רוב. מבוקשו ניתן לו והשתלטותו על מ"ס אשדוד הושלמה בהצלחה. הזיהוי בין הקבוצה לבין בעל הבית היה מוחלט. בקיץ 2003, ערב הבחירות המוניציפליות, החליט בן-זקן לבנות באשדוד קבוצה שתתחרה על האליפות, לא פחות. הוא הביא את יוסי אבוקסיס מהפועל ת"א והחתים כדורגלנים בכירים נוספים כאסי דומב ואילן בכר.

אבל הפצצה האמיתית נחתה קצת יותר מאוחר. בתחילת אוגוסט הודיע רביבו במסיבת עיתונאים דרמטית כי בתום שבע שנים באירופה החליט לעזוב את קבוצתו הטורקית גלאטאסראיי ולחזור לעונת פרישה בעיר הולדתו. "אשדוד נטו" שבינתיים שינתה את שמה ל"אשדוד IN" ניסתה להפיק את המרב מההתפתחויות המסעירות בקבוצה של מספר 2 ברשימה. ברחבי העיר ניתלו שלטי ענק שקבעו "תל אביב OUT אשדוד IN", ואילו בשלטים אחרים נראה חיים רביבו עומד קורן כולו ומחווה בידו על חמשת המועמדים הראשונים ברשימה. ביום הבחירות התגייסו כמעט כל השחקנים לטובת המאמץ המלחמתי.

קשה להחליט איזו מפלה היתה מביכה יותר, זו של קבוצת החלומות או זו של הרשימה. לפני משחק הבית הראשון מול הפועל פ"ת עם המלך רביבו בשר ודם, ציפו כולם ליציעים מפוצצים, אבל בפועל לא התמלאו אפילו מחצית מהמושבים. מתחילת הדרך התקשו רוב אוהדי הכדורגל בעיר, שגם כך מספרם קטן מרבבה, להתחבר לקבוצה המאוחדת, וגם הגימיק מטורקיה לא עשה להם את זה. בהמשך סבלה הקבוצה מרצף הפסדים מביך, ובעיר נפוצה שמועה שהכל קורה בגלל שבפאוור סנטר של בן-זקן ורביבו פועלת חנות שמוכרת חזיר. בדצמבר אבוקסיס כבר חזר להפועל ת"א, וחודש אחר כך יצא רביבו לנפוש בדרום אפריקה כדי להירגע מהבלגאן.

"אשדוד IN" ספגה בקלפי מפלה ניצחת. רק המועמד הראשון, איל בן-שמחון, הצליח להשתחל פנימה. "בן-זקן OUT", צהלו כל המקומונים. אלא שבן זקן שוב לא נשאר מחוץ להרכב לאורך זמן. בן-שמחון התפטר מהמועצה לכבודו, אם כי כלפי חוץ טענו השניים שבן-שמחון התקשה להשלים עם התבוסה וביקש להתנתק מהמערכת הפוליטית. לא שצריך לדאוג לבן-שמחון. מהר מאוד נמצאה לו תעסוקה. הוא מונה לעורך הראשי של "המגזין", מקומון חדש שהחל להופיע באשדוד חודשים ספורים לאחר הבחירות. המו"לים המאושרים, בן-זקן ורביבו, לא ניסו אפילו להסוות את מטרותיהם.

זה כמה שנים שמנחם גלילי, המו"ל והעורך של "השבוע באשדוד", מוביל מאבק תקיף נגד בן-זקן. כמעט מדי שבוע מתהדר גלילי בחשיפות על עסקאות נדל"ן מפוקפקות שבן-זקן מבצע כביכול, עם או בלי צילקר, ופעם אחר פעם הוא קורא "להפסיק את הזרמת המיליונים מהעירייה למ"ס אשדוד". בן-זקן החליט לפיכך להכות את גלילי בחזרה איפה שהכי יכאב לו, בכיס. על הדרך מפרסם חבר המועצה המו"ל גם מודעות של העירייה. "למה לא?", הוא תוהה, "אני לא חבר בוועדת הפרסומים העירונית ואני לא מחליט על תקציבים. יש הרי מדיניות אחידה. אני לא מקבל עמוד אחד יותר מעיתונים מתחרים ואני מקווה שגם לא עמוד אחד פחות".

אם להאמין לבן-זקן, גלילי וחבר המועצה יצחק גל (שינוי) הבריחו אותו ממ"ס אשדוד. "במשך שנים", הוא אומר, "אנשים רעים, אמנם קומץ אבל קומץ עם השפעה, חלקם חברי מועצת עיר מהאופוזיציה וחלקם עיתונאים, פגעו בי והשמיצו אותי באופן אובססיבי. זה הגיע עד כדי כך שהראו מישהו שמחטט בפח אשפה ליד תמונה שלי, כאילו אני זה שגוזל לו את המזון. בזמן שאני ושותפי השקענו כסף במועדון, המסר שיצא החוצה היה כאילו אנחנו מרוויחים ממ"ס אשדוד".

נראה כאילו יזמת את האיחוד בזמנו כדי לתקוע יתד בליגת העל, ועכשיו אחרי שהשתמשת בקבוצה אתה זורק אותה.

"לאנשים יש כאן זיכרון קצר. יזמתי את מהלך האיחוד כי אחרת לא היה בכלל כדורגל באשדוד. לעירוני ולהפועל לא היה שום הישג בכדורגל הישראלי. אנחנו בליגת העל מאז עונת האיחוד, ומדובר בליגה של 12 קבוצות ולא בליגה של 14 או 16 קבוצות, שבמסגרתה התמודדה קודם עירוני. חוץ מזה, יש לנו היום מחלקת נוער מהטובות בארץ. אני לא מתבייש להגיד ששידרגתי את אשדוד בכל המובנים. בניגוד לעבר, היום לא מתייחסים אלינו בתקשורת כמו לסקציה נס ציונה. והיום אנחנו אופציה ראויה בשביל כל שחקן ומאמן בליגה".

תוך כדי שדרוג הקבוצה גם שידרגת את עצמך קצת.

"נכון, וזה עלה לי באלפי שעות עבודה ובהרבה מאוד כסף. אבל כנראה שהצלחתי, כי אחרים שהשקיעו את אותן תשומות לא הצליחו".

עד כמה הפרסום הועיל לך לעסקים?

"אני לא יכול להגיד שזה תרם, אבל מצד שני, ברור שזה פתח לי הרבה דלתות ועזר לי לקצר תהליכים. אם הייתי צריך לקבל פגישה באחד הבנקים, אז ברור שהיה לי יותר קל לבוא ולקבוע אותה".

למה העמותה הפרטית מ"ס אשדוד היתה צריכה לקבל מיליונים בכל שנה מהעירייה?

"מ"ס אשדוד לא קיבלה מיליונים. מתוך תקציב של 16 מיליון שקל, קיבלנו מהעירייה שלושה מיליון שזה כמעט 20 אחוז, לא יותר. קבוצות אחרות בעיר קיבלו באופן יחסי הרבה יותר מאתנו. עם כל הכבוד, אשדוד זה לא תל אביב ולא ירושלים ולא הרצליה וגם לא פתח תקווה. אם אתה רוצה לשווק את העיר לא בקונוטציה שלילית, זה רק באמצעות כדורגל. תשאל היום כמעט כל אדם מחוץ לעיר מה זה אשדוד, הוא יגיד לך מ"ס - פעם העיר היתה מזוהה עם הנמל והיום היא מזוהה עם הקבוצה. מה, לתקצב את התזמורת האנדלוסית והתזמורת הפילהרמונית ואלף ואחת פעילויות אחרות זה בסדר, אבל לתקצב את אגודת הספורט הייצוגית של העיר זה לא בסדר?"

האוהדים של הפועל ת"א לא ממש ששים לקראתך. הם רואים בך נטע זר, טרמפיסט מאשדוד שבא לעשות סיבוב דאווין.

"אני בא בידיים נקיות, עם רצון לתרום מכספי ומזמני ועם רצון עז להגיע להישגים במועדון דוגמת הפועל ת"א, בגלל הקהל האדיר והמסורת. חשוב לי מה שאומרים היום, אבל יותר מטריד אותי מה שיגידו בעתיד".

כבר עשית שגיאה טקטית חמורה, כשנסעת עם רביבו לפיינל פור במוסקבה. אוהד אדום ממוצע לא סולח על פדיחה כזו.

"אני יכול להבין אותם. תשמע, אני לא בא להצטדק, אבל אני לא אוהד של מכבי ת"א בכדורסל. פעם ראשונה שהייתי במשחק שלהם היתה בפיינל פור השנה. מאוד שמחתי שהם זכו בפיינל פור וכישראלי הרגשתי גאווה, שבאותו שבוע שהרוסים חוגגים 60 שנה לניצחון על הנאצים קבוצה ישראלית זוכה בגביע אירופה. אוהדי הפועל צריכים לדעת, שכשהפועל שיחקה מול מילאן בגביע אופ"א, נסעתי עם אשתי ועם חברים למשחק במילאנו. קנינו צעיפים ועודדנו את הקבוצה, וזה היה אחד הרגעים הכי מרגשים שלי בכדורגל".

בתור אדום אוטוטו, מה דעתך על האליפות האלטרנטיבית של הפועל ת"א בכדורסל?

"אני חושב שזו בדיחה, ממש לא רציני".

לדעתך, ההתנגדות כלפיך נובעת גם ממניעים גזעניים, אולי לאנשים קשה להשלים עם העובדה ש"נובוריש מאשדוד" ישתלט על המותג המיתולוגי של ההסתדרות?

"אני בא מבית שמסמל מה שהפועל מייצגת. אני חבר במפלגת העבודה, ומבחינת הדעות הפוליטיות, אני יותר הפועל מכל אחד אחר. אני לא חושב שיש כאן עניין של עדתיות. אם תעשה חתך של האוהדים, תגלה שיש שם מכל העדות. לגבי ההנהלה והדירקטוריון, אני יכול להבין את ההתנגדות אלי, כי בסופו של דבר מדובר בהעברת הניהול לצד ג', שזה ג'קי בן-זקן. אני יכול להבין שמי שהיום שייך לא רוצה אולי לאבד את מה שקיים ושואף להמשיך להיות מעורב. אבל אני מלכתחילה באתי ואמרתי, שאני מתכוון לקחת אחריות ניהולית וכספית לטוב ולרע, בתנאי שאני הפוסק. אי אפשר שיהיו כמה קברניטים לספינה אחת".

אתה כל הזמן מצהיר שאתה הולך להפסיד בקבוצה. מילא רביבו, איך ננקשווילי מסכים לצלול איתך להרפתקה הזו?

"לשותפים שלי ברור שהכדורגל אצלי זה חיידק. הם לא הולכים לזה בשמחה גדולה, אבל ברור להם שמדובר בחלק מהשותפות בינינו. לצורך העניין, תהיה לנו חברה אחת מפסידה, ואני מאוד מקווה שכמנהל השותפות אני אדע לייצר הכנסות בחברות האחרות".