כשג'ו ג'ונסון הודיע שיחזור לפרקט במשחק מספר 3, הסאנס היו מרוצים ובטוחים, ופיזרו לא מעט חיוכים באימונים האחרונים לפני המשחק. הסווינגמן אמור היה לעזור בשני תחומים מרכזיים שבהם התקשתה פיניקס: להקל על סטיב נאש בהובלת כדור ולצלוף מבחוץ. טוב, זה לא ממש עבד.
ההגנה של סאן אנטוניו העלתה מדרגה, ואחרי שרצה יחד עם השמשות בשני המשחקים הראשונים, עברו לשיטה הרבה יותר טובה - במקום שיהיו מתפרצות לשני הצדדים, הכי טוב זה להמשיך לרוץ לסלים קלים, ובו בזמן לא לתת לפיניקס לרוץ. איך אף אחד לא חשב על זה קודם? ואנחנו מדברים על קבוצת ההתקפה הטובה בליגה בעשור האחרון וזו עם המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה. עכשיו המאמן מייק ד'אנטוני צריך לחשוב על משהו אחר שיעודד את שחקניו, כי רק נס ימנע מהם לסיים את העונה המופלאה שלהם בסוויפ מביך מול הספרס. הגיע הזמן להוציא את הקלישאות מהבוידעם: הגנה היא זו שלוקחת אליפויות.
אף קבוצה בהיסטוריה לא הצליחה לחזור מפיגור 0:3, והסיכוי היחידי של השמשות הוא להחתים מהר מהר את סטיבן ג'רארד במקום קוונטין ריצ'ארדסון ואת רפא בניטז במקום ד'אנטוני. ואז כל מה שנשאר הוא להביא את דודק, כדי שיהיה מישהו שיעשה קצת הגנה בקבוצה. הספרס הצליחו לחשוף ולנצל את כל החולשות של מכונית המירוץ שעמדה מולם.
המשחק הרביעי יתקיים בסאן אנטוניו בשעה 3:30 בבוקר בין שני לשלישי.
סאן אנטוניו - פיניקס 92:102 (סאן אנטוניו מוליכה 0:3)
ג'ו ג'ונסון פתח בהגנה על טוני פארקר, ששיגע את נאש במשחקים 1 ו-2, אבל זה לא עשה רושם על הרכז הצרפתי, שיצא לאינספור טיולים נחמדים בבקבוק, וכמעט כל סל שלו היה ליי-אפ קליל. וגם כשהכריחו אותו לקלוע מבחוץ, הוא עשה את זה מבלי שראה אף שחקן בגופיה סגולה ב-10 מטר רדיוס. מלבד 18 נקודות ו-7 אסיסטים, פארקר היה חיה רעה בהגנה, שמר בקשיחות רבה (עם גוף וידיים) על סטיב נאש, מנע ממנו לחדור, וגרם לו להרוס את כל המשחק של הסאנס. ה-MVP אמנם קלע 20 נקודות, אבל מסר רק 3 אסיסטים ואיבד 6 כדורים. הספרס פתחו פער 20 בתחילת הרבע הרביעי, ורק כשנאש ירד לנוח, וג'ונסון החליף אותו בניהול המשחק, התחילה ההתקפה של הסאנס לזרום, ואמארה סטודמאייר סוף סוף קיבל כדורים בפוסט.אין ספק שהרכז הקנדי מותש, לא רק לאחר עונה ארוכה בה קיבל מעט מאוד דקות מנוחה על הספסל, אלא גם אחרי שישה משחקים ללא ג'ונסון כרכז מחליף.
לא רק פארקר נתן הצגה הגנתית, כל החבר'ה של גרג פופוביץ' עשו את העבודה, הורידו את היריבה ל-10 נקודות בלבד ברבע השני (2 נקודות בלבד ב-7 הדקות האחרונות) ושיא שלילי עונתי של 39 במחצית. שחקני פיניקס מסרו רק 10 אסיסטים (לעומת 12 איבודים), קלעו ב-44 אחוז מהשדה, ונדחפו לאינספור מהלכי אחד-על-אחד אנוכיים ולא יעילים. ושוב, בפעם השלישית בשלושה משחקים, קבוצת השלשות הטובה בהיסטוריה של משחק הכדורסל קלעה פחות פעמים מעבר לקשת (5 מול 6) מהקבוצה הכביכול-משעממת של הספרס.
"שמרנו חזק, פארקר עשה עבודה טובה בזה שהצליח להישאר מול נאש, שהכדרור שלו קטלני", הסביר טים דאנקן אחרי המשחק את כל התורה על רגל אחת. "מנענו מהם זריקות פנויות והצלחנו לעצור את המתפרצות שלהם".
לפני המשחק אמר סטודמאייר שהוא לא יכול לשמור על טים דאנקן באחד-על-אחד וש"צריך לחשוב על תוכנית משחק שתמנע ממנו לקבל את הכדור כל כך קרוב לסל". לא ברור למה בדיוק מחכה ד'אנטוני, אולי הוא מעדיף לקחת את הזמן שלו, ואז, כשיהיה לו מספיק זמן פנוי בקיץ, הוא יחשוב על איזושהי הגנה מיוחדת שתשבש את משחק ההתקפה של סאן אנטוניו. הלילה דאנקן היה העוגן של הספרס, קלע 33, הוריד 15 לוחות, וקלע כל אחת ואחת מ-15 זריקות העונשין שלקח, כולל 4 חשובות בשניות הסיום.
"מה ההבדל בין זריקות העונשין שלי השנה מהשנה שעברה?", תהה טים. "ההבדל הוא שהשנה הן נכנסות פנימה".
בצד ההתקפי סטודמאייר שוב דפק כרטיס, כשקלע 34 נקודות, אליהן הוסיף 11 קרשים. הוא החזיר את קבוצתו למשחק ממש לבד עם שורה של סלים באחד-על-אחד וכמה הטבעות מהדהדות.
הספרס לקחו 14 ריבאונדים יותר מהאורחים, הלכו לקו כפליים וקלעו משם באחוזים טובים יותר, היו מדויקים יותר מהשדה, רצו ליותר מתפרצות, מסרו יותר אסיסטים, חטפו וחסמו יותר כדורים, ולא היו בפיגור אפילו שנייה אחת. מה הדרך הכי טובה לסכם את כל זאת? הם פשוט קבוצה טובה יותר.
שון מאריון המשיך לסבול מההגנה של ברוס בואן ומאנו ג'ינובילי, וקלע רק 6 נקודות. ריצ'ארדסון הוסיף 13 ו-6, וג'ים ג'קסון קלע את כל 4 הנקודות של הספסל של פיניקס, כשברנט בארי (11) ורוברט הורי (7 ו-11) עושים את העבודה מהספסל של סאן אנטוניו. מאנו קלע 18 וקטף 9.