"אולי הייתי צריך לחבק את שייע אחרי כל שער"

"דווקא אהבתי את ישראל" הוא אומר כבר כשאנחנו נפגשים. "היינו בירושלים, בבית לחם, בים המלח ובאילת, אפשר להגיד שזו החופשה הכי ארוכה שהייתי בה מעולם".

אם היה זה תייר שחוזר עם כאלה רשמים הביתה, אולי לא היינו זקוקים לתוכניות כמו "השגריר" כדי להרגיש טיפה יותר טוב עם עצמנו. אבל כששחקן כדורגל בליגת העל עם רזומה של 104 שערים ב~164 משחקים בליגה במולדתו ורביעייה במשחק בינלאומי נגד פולין אומר את זה, אי אפשר שלא לומר שמדובר בפספוס.

בראיון ראשון, וכנראה אחרון בישראל, מנסה רומן וסילוק, חלוץ הפועל תל אביב, להסביר איך שחקן שאימלל לא מזמן את יזי' דודק ונקנה על ידי ספרטק מוסקבה הפך לבלתי נראה על הספסל של שייע פייגנבוים. "אני לא יודע למה לא שיחקתי, את זה צריך לשאול את המאמן", אומר וסילוק בקולו השקט. "במשחקים הראשונים הייתי יושב ומריץ כל מיני תסריטים בראש, מנסה למצוא טעויות שעשיתי, אבל אחר כך כבר לא חשבתי על כלום, כי הבנתי שזה לא ישנה שום דבר, אז הייתי יושב סתם ומקווה שהקבוצה תנצח".

הראיון נערך בבית קפה בכיכר המדינה, שאליו מגיע וסילוק באיחור אופנתי, מלווה באשתו אולגה ובבתו בת החמש אנסטסיה. הבית שניתן להם על ידי הקבוצה ממוקם בראשון לציון, אבל בתי הקפה של התל אביבים לא זרים להם.

שני בני הזוג בקושי מדברים אנגלית, ברוסיה הלבנה לא מלמדים אותה בבתי הספר, אבל בניגוד לרומן, שמצטייר כטיפוס מסוגר, אולגה דווקא שמחה לעשות את הסיפתח וניגשת ישר לעסק.

"ניתן לסכם את התקופה שלנו בישראל בשני אופנים", היא מסבירה. "מבחינה חברתית, נקשרנו להרבה אנשים. במשחקים בבלומפילד אוהדים באו בטבעיות ודיברו איתי, שאלו לשלומי ונתנו לי הרגשה טובה מאוד. למרות קשיי השפה, אנחנו מארחים ומתארחים אצל אנשים כמעט כל ערב. אבל מה שמוזר הוא שאף אחד מהאנשים האלו הוא לא מהקבוצה. לא השחקנים ובני משפחותיהם ולא אחרים שקשורים לה. זה בעצם המישור השני. מוזר לי שלא נקשרנו לאנשים מהקבוצה ולמשפחות שלהם, דבר שקרה בכל הקבוצות האחרות שרומן שיחק בהן".

"זה האופי שלי, מה אני יכול לעשות?", מצטרף גם וסילוק לשיחה ומנסה לעדן במעט את דבריה של אשתו. "בהכללה אני יכול להגיד שזה האופי של הבלארוסים. יכול להיות שחלק מהאנשים יפרשו את ההתנהגות הזו בצורה לא נכונה ויגידו שאני מנותק ולא אכפתי, אבל זה לא נכון בכלל. באתי לעשות את העבודה שלי ועשיתי את כל מה שביקשו ממני בצורה הכי רצינית ומסורה שיכולתי. אני לא אשם שכמעט תמיד בחרו שלא להשתמש בי, לא עשיתי כלום כדי שזה יקרה".

שחקנים בקבוצה אמרו השבוע שהחלוץ הצטייר בעיניהם כנטע זר. חלק דיברו על חוסר אכפתיות באימונים, אבל מבחינתו של וסילוק דווקא ההתנהגות של שאר השחקנים נראתה לפעמים מוזרה. "אולי הייתי צריך להתחבק עם המאמן אחרי כל גול כמו פנטסיל, אוגבונה ואמבלה", הוא אומר. "לא הצלחתי להבין את התופעה הזו, כי אני רגיל לסוג מסוים של דיסטנס בין המאמן לשחקנים. אף פעם לא חיבקתי מאמנים".

החיבוקים עם המאמן לא היו הדבר המוזר היחיד שמצא וסילוק בארץ הקודש. לדבריו היו בהפועל כמה אלמנטים שהזכירו לו את ימיו כילד בבלארוס, כשהתרוצץ לראשונה על מגרש הכדורגל הקפוא.

"ניתן לסכם את צורת המשחק של הפועל תל אביב העונה במילה אחת, מלחמה", הוא אומר בספק גיחוך. "כל הזמן ביקשו מכולנו להילחם, אבל הכדורגל שאני מכיר ויודע לשחק בנוי על הרבה יותר ממלחמה. שייע חיפש 11 גלדיאטורים שיילחמו על המגרש בלי הרבה כדורגל ובלי טיפת ברק. אפשר להגיד שהשיטות של שייע מיושנות והכדורגל שלו פרימיטיבי. פעם אחרונה שראיתי סגנון משחק שכזה היתה בבלארוסיה כשרק התחלתי לשחק כדורגל, לפני 20 שנה".

אבל קבוצת תחתית אמורה להילחם בכל משחק. לא?
"גם כשקבוצה נלחמת נגד הירידה היא יכולה לשחק כדורגל טוב ויצירתי. זה שאתה במקום האחרון לא אומר שאתה צריך לוותר על כל מה שלמדת שטוב בכדורגל, זה נוגד הרי את ההיגיון, כי כדורגל טוב ומאורגן מביא בסוף נקודות. כדורגל בנוי על הרבה פאן וביטחון שאותם משיגים רק כשמרגישים שהקבוצה משחקת כדורגל".

גם שיטות העבודה של שייע לא היו מוכרות לוסילוק. "אחרי המשחקים שכן שיחקתי הוא לא עבר איתי אפילו פעם אחת על קלטות המשחק כדי לנסות ולנתח את הדברים שעשיתי טוב ומה אני צריך לשפר. אני רגיל שאחרי כל משחק המאמנים עוברים עם כל שחקן על הקלטת ומסבירים לו את השגיאות, סופרים אותן ומציבים רף התקדמות למשחק הבא. יש מאמנים שקודם נותנים את הקלטת לשחקן כדי שיסתכל לבד בבית וימצא בעצמו את השגיאות. זה תהליך חשוב באימון של כל שחקן, משהו אלמנטרי.

"אתה יודע מה? עזוב קלטות", הוא מעביר הילוך, "לא שייע ולא אף גורם מקצועי אחד בקבוצה דיברו איתי על צורת המשחק שלי, על מה בדיוק מבקשים ממני ואיך הם רואים את ההשתלבות שלי במערך של הקבוצה".

עם כל הכבוד לשקט שהוא משדר בראיון, בביוגרפיה של וסילוק אפשר למצוא לא מעט עימותים שקרו לו בקבוצותיו השונות. לדוגמה: מאמן הנבחרת הלאומית הנוכחי של בלארוס, אנטולי באידנצ'י, לא מוכן אפילו לשמוע את שמו השחקן, שאותו העיף מהסגל שהתכונן לקראת פתיחת הקמפיין העולמי למונדיאל בגרמניה בשנה הבאה.

בקבוצת סלאביה מוזיר, שאיתה זכה בדאבל היסטרי בעונת 99/00'', הוא התעמת עם הכוכב הסרבי וולנטין בלקביץ' וטען כי הוא אינו מוסר לו כדורים במתכוון. בסופו של דבר גם משם הוא הועף, על ידי המאמן ולדימיר פטרוביץ'.

בישראל נוספה לרזומה של החלוץ הבלארסוי פרשייה משמעתית, כשבאחד האימונים בעט כדור שפגע בשלום תקוה והושעה מהמשחק מול הפועל חיפה. אבל כששואלים את וסילוק לפשר התקרית, מתברר שהעיתונות הצהובה לא הומצאה בישראל.

"התקשר אליי עיתונאי ותיק מבלארוס ושאל אותי על הסיפור הזה", מספר וסילוק בכנות. "הוא רצה לעשות מזה סיפור גם שם, וזה הצחיק אותי, כי הסיפור הזה נופח מעבר לכל פרופורציה. לא היה שם כלום. בסוף האימון עוזר המאמן והאפסנאי עמדו אחד ליד השני. האפסנאי עמד עם רשת הכדורים והתכוון לאסוף אותם, אז פשוט בעטתי כדור רגיל לכיוונו, שפגע בטעות בתקווה, שחשב בהתחלה שזה היה מכוון. בעיתון כתבו שתהיה לי ועדת משמעת ועשו מזה סיפור שלא היה בכלל, עובדה שאחרי ההשעיה הראשונית למשחק שאחרי התקרית חזרתי לסגל בלי שום ועדה או קנס".

עם דקות מועטות, הסתבכות משמעתית, חוסר כימיה עם המאמן וקשיי קליטה, מתבקש לשאול את וסילוק אם הוא לא מצטער שהגיע לכאן. אבל הבלארוסי לא שולף. רגע לפני התשובה הוא מפנה את מבטו לעבר אולגה, שיושבת לצידו ומשתזפת בשמש התל אביבית הנעימה של חודש מאי, ושניהם זורקים לחלל את אותה המילה. "חראשו".

"טוב לנו בישראל", חוזרת אולגה לשיחה תוך כדי ניקוי שאריות הגלידה מפרצופה של אנסטסיה הקטנה. "התנאים שקיבלנו מהקבוצה מאוד טובים, אנחנו חיים בבית יפה ובסביבה נחמדה, לילדה גם מאוד כיף פה, והמשכורת נכנסת בזמן. יש פה מזג אוויר נהדר. אין לנו שום טענות".

אבל וסילוק הוא בכל זאת שחקן כדורגל מקצועי, ועם כל הכבוד לתל אביב, יש לו עוד כמה שנים להתפרנס. "אני אחזור לבלארוסיה, שם התחילה העונה רק באפריל האחרון", הוא אומר. "אני בטוח שאהיה מבוקש שם על ידי כל הקבוצות, ואלך לקבוצה שתציע לי את התנאים הטובים ביותר. פשוט מאוד".

ואם תקבל הצעה מקבוצה אחרת בארץ תסכים להישאר?
"כן, למה לא. אני אוהב את ישראל ומאמין שמה שקרה לי עם הפועל לא יחזור בקבוצה אחרת".