בייסבול: עובדה או אגדה?

אריה בנימין - עובדה:

תנאי הפתיחה של הקריירה של בונדרמן לא היו מהמשובחים. השחקן שנבחר בסיבוב הראשון על ידי אוקלנד מצא עצמו פותח משחקים אבודים מראש באחת הקבוצות הגרועות בהסטוריה של הבייסבול – הדטרויט טייגרס של 2003. 19 הפסדים צבר בעונתו הראשונה ונחמתו היחידה היתה שהיו מפסידים גרועים ממנו בקבוצתו. מאז השתפרו גם הטייגרס וגם בונדרמן, וכיום שנתיים לאחר הסיוט, מוצא עצמו בונדרמן עם מאזן חיובי (2:5) ו-ERA של 3.38. נתונים כאלו של מגיש בדטרויט, על אף השיפור בקבוצה, הם אגדה בסדר הגודל של היפהפיה הנרדמת או כדורגלן אינטילגנטי - משהו שקשה להאמין שקורה במציאות. בונדרמן עוד לא בן 23, כך שנראה שהטראומה רק חישלה אותו ועוד נכונו לו עלילות.


אמיר ציפורי - עובדה:

לבונדרמן יש את כל הכלים להיות אס אמיתי ולהוביל את הרוטציה של דטרויט בשנים הקרובות. ב 2003 הוא ניצל מ 20 הפסדים אך המשיך להגיש משחקים ללא פחד וב 2004 שבה הגיש לא רע עדיין הפסיד 13 משחקים. השנתיים האלו חישל אותו וחיזקו אותו מנטלית. השנה, עם צוות מסייע יותר טוב מאחוריו, הוא מוכן.

רועי בן עברי - עובדה:

הוא עדיין ילד. הוא לא הוגדר אף פעם כתותח עולם. אבל לילד הזה יש הרבה כשרון. הסיבה היחידה שלקח לו הרבה זמן יחסית להבשיל הייתה שדטרויט נתנה לו לשחק בגיל צעיר מדי. כאשר הם הביאו אותו כפרוספקט בן 19 מאוקלנד, בטרייד המשולש ששלח ליאנקיז את ג'ף וויבר, הם החליטו להעלות אותו לשחק במייג'ורס בגלל שהיתה להם את הקבוצה הכי גרועה ב-40 שנים האחרונות ולא היה להם אף שחקן נורמלי שיכול לשחק במקומו. אבל הוא התאקלם ויראה את מה שציפו ממנו כבר העונה. כי כשרון ויכולת תמיד היו לו. עכשיו, שהוא מוכן גם נפשית, הליגה צריכה להיזהר.


נדב רזון - עובדה:

בונדרמן הוא פיצ'ר מצוין, שהעונה היא מה שהפרשנים אוהבים לכנות באחת הקלישאות הגדולות של הבייסבול "עונת הפריצה שלו". בונדרמן, צריך לזכור, עדיין לא בן 23, וזו כבר עונתו השלישית בליגה. עונת הרוקי שלו, בגיל 21 הצעיר מדי, הייתה קשה וכואבת (מאזן 6-19, עם ERA של מעל 5), העונה השנייה הייתה לא מבריקה גם היא, אבל לאט לאט הבחור למד, התחשל ומתחיל להיראות בשל. תמיד היה לו את ה"סטאף" (שם כללי בעגת הבייסבול לרפרטואר של המגיש), אבל הוא לא היה מספיק בוגר. אבל עכשיו הגיעה העת, וכמו פיצ'רים צעירים לא מעטים לפניו - הפריצה שלו מגיעה אחרי תקופת למידה והסתגלות בעיקר מבחינה מנטלית. בונדרמן נראה מצוין מפתיחת העונה, ועכשיו - כשלדטרויט יש קבוצה לא רעה בכלל והוא משחק עם המון בטחון - אין שום סיבה שהוא לא ימשיך להצטיין. סיי יאנג זה לא יביא לא אמנם העונה, אבל הוא בהחלט יהיה אחד הפיצ'רים הבולטים בליגה, ו"אס" לגיטימי לגמרי.


דוד רוזנטל - עובדה:

מעבר לסטאף הטוב שבונדרמן מציג, יש שתי עובדות שעובדות לזכותו. אחת, כמובן, היא החוסן המנטאלי. בונדרמן נזרק למים שהיו מטביעים הרבה פיצ'רים צעירים. 32 הפסדים בשתי עונות יכולות לגמור כל שחקן בייסבול. העונה הוא כבר הצליח לשנות כיוון, מה שמראה על הרבה חוסן. מעבר לכך, הוא משחק בקומריקה פארק, אחד המגרשים הידידותיים ביותר בבייסבול למגישים. העתיד נראה ורוד.

אריה בנימין - עובדה:

אם האוקלנד אייס הם הדוגמא החיובית להישגיות של קבוצה מעוטת תקציב משוק טלוויזיה קטן, הרי שהרויאלס יחד עם הברוארס הם הדוגמא לכך ש"עני חשוב כמת". הרויאלס שגשגו בימים השוויוניים של שנות השבעים והשמונים, ואף זכו באליפות ב- 85' עם שחקן היכל התהילה ג'ורג' ברט וחבורת סייענים מעולה. ג'ורג' ברט נוסף לא צמח מאז, אבל כוכבים כג'וני דיימון, ג'רמיין דיי, פול בירד וקרלוס בלטרן, צמחו גם צמחו, ונמכרו תמורת "פרוספקטים" צעירים, מתוך ידיעה שלא יוכלו להחתימם על חוזי עתק לאחר שתסתיים תקופת החוזה הראשונה. הכוכב היחיד שהוחתם – מייק סוויני אינו יכול לשאת בנטל לבדו ובשנים האחרונות נוהג להיפצע לקראת אמצע העונה. העונה, לאחר שאף אחד מהפרוספקטים לא הבשיל לכדי שחקן ראוי לשמו, נדמה שכלו כל הקיצין, ואפילו האופטימיסט הנצחי, המנג'ר טוני פנייה התפטר, לאחר שגם לו נשבר. אין תקווה לרויאלס העונה, ובניגוד לטייגרס של לפני שנתיים – לא נראה שיש תקווה גם בעתיד.


אמיר ציפורי - עובדה:

הקבוצה צעירה וחסרת נסיון, בעיקר בהגשה. גרינקי ובאוטיסטה נותנים תקווה לעתיד אך שכר הלימוד ייגבה השנה בצורת עונה גרועה של בין 110 ל 120 הפסדים.

רועי בן עברי - אגדה:

אחרי המכירה שהם עשו בשנים האחרונות על כל הנכסים שלהם, כמו בלטראן, דיימון ודיי, הרויאלס לא הביאו שום דבר שהצדיק אותה בינתיים. הבול פן שלהם הוא אחד הגרועים בכל הזמנים, עם כל מני ליצנים כמו מייק מקדוגל ואמביסיו בורגו, שלא מסוגלים לעשות 3 אאוט גם אם הם יזרקו שבועיים רצוף. חוץ מזק גרינקי, לפיצ'ינג הפותח שלהם אין עבר, הווה או עתיד. אבל, 45 נצחונות זה באמת משהו יוצא דופן, משהו שכמעט לא נעשה. למרות שהרויאלס קבוצה חלשה, היא עדיין יותר טובה מדטרויט של לפני שנתיים, שגם היא התקרבה להישג זה. הבית החלש יחסית במרכז עם קבוצות חלשות נוספות כמו קליבלנד ודטרויט, ייתן לה הזדמנויות לא רעות לנצח משחקים. במיוחד באוגוסט- ספטמבר כאשר לרוב הקבוצות כבר לא יהיה על מה לשחק ולהם יישאר לשחק על הרבה כבוד.


נדב רזון - עובדה:

לקנזס סיטי יש קבוצה חלשה ברמות יוצאות דופן העונה. קבוצה שאין לה התקפה בכלל, אין לה הגנה מי יודע מה, פיצ'ינג בינוני-מינוס במקרה הטוב ובול פן מעפן ממילא, שסובל מכך שהקלוזר הקבוע פצוע מתחילת העונה והריליברים האחרים מתחרים מי יאבד את הג'וב של הקלוזר מהר יותר. אלמלא עונה מצוינת של מייק סוויני, קשה היה למצוא מילה טובה על המועדון הזה. אין מה לעשות, כשאתה מוותר על כל השחקנים הטובים שלך בשביל הקבוצות העשירות (ג'וני דיימון, ג'רמיין דיי, קרלוס בלטראן) ובונה על שחקני בית - מתישהו יגיעו גם שנים שחונות כאלה, בלי שחקנים טובים באמת. עצוב, אבל אלה החיים בליגה אכזרית כמו ה- MLB, כשאין תקרת שכר ואין שוויוניות אמיתית, וגם אם הייתה כזו - הניהול של המועדון הזה פשוט לא קריאטיבי מספיק כדי לשרוד.


דוד רוזנטל - אגדה:

44 נצחונות פירושם 118 הפסדים. זה המון. חשוב לזכור שגם סיאטל של 2000, זו שהשיגה 116 נצחונות בעונת שיא, הפסידה 46. זה עובד לשני הכיוונים, בד"כ, מה גם שהרויאלס לא כאלה גרועים, למרות המאזן. זו קבוצה רעה, אבל יש להם מספיק יריבות בתוך ומחוץ לבית שמהן יוכלו לגנוב ניצחונות. הקבוצה הזו תסיים עם יותר מ-50 ניצחונות את העונה.

אריה בנימין - אגדה:

הכלל הישן הוא כי ליגה נמדדת לפי הקבוצה החלשה ביותר בה תקף גם כאן ומסיבה זו נראה כי דווקא הנשיונאל ליג מזרח היא זו שזכאית לתואר. מדובר בבית שוויוני של קבוצות מושקעות, בעלות סיכוי לזכות בראשות הבית שאף אחת מהן לא מהווה בשלב זה בשר תותחים לשאר חברותיה בבית. זאת, למרות העובדה שאטלנטה ככל הנראה תזכה בראשות הבית בפעם ה-14 ברציפות. גם במערב כל הקבוצות מושקעות ואין קבוצה המצויה בעונה פיננסית, אך זה לא עוזר לקולורדו, אשר עם מאזנה הנוכחי של 30 אחוזי הצלחה, היתה נתקלת בקשיים גם מול קבוצת הנשים של קיבוץ גזר, במיוחד אם ההתמודדות היתה נערכת בגבהים של קולורדו.


אמיר ציפורי - אגדה:

הפאדרס טובים, טובים מאוד אפילו. והדודג'רס יכולים לתת להם פייט טוב לאורך כל העונה. אבל אריזונה לא יכולה לבנות על התקפה בלבד והרוטציה שלה משחקת כרגע הרבה מעל הפוטנציאל. בסן פרנסיסקו אין בכלל על מה לדבר בלי בארי בונדס והרוקיס פשוט גרועים. זה אפילו לא הבית השלישי בחוזקו בליגה.


רועי בן עברי - אגדה:

לסן דייגו יש הווה טוב עם עתיד יותר טוב שכולל שילוב מוצלח של צעירים (פיבי וגרין) יחד עם ותיקים (ג'יילס, קלסקו ונווין). אריזונה עושה קאמבק אדיר עם הרכישות החדשות שלה. הדודג'רס ממשיכים לנצח בעזרת הבול פן האדיר שלהם, שהצליח לכסות על חסרונות של הקלוזר הטוב בליגה. הג'איינטס מצליחים בלי בונדס לשמור על מוראל גבוה ולהוות תחרות בניגוד לכל הציפיות. סך הכל קבוצות טובות. אבל, ופה אבל גדול, למרות הפתיחה הרעה של היאנקיז, והפציעות הרבות של הפיצ'רים הפותחים של הרד סוקס, עדיין קשה לראות כל קבוצה הנשיונל מערב מתמודדת לאורך עונה של 162 משחקים עם הרד סוקס, היאנקיז ואפילו בולטימור. זה לא אומר שהאלופה לא תבוא משם, אבל לאורך עונה שלמה, עדיין לכל הקבוצות האלה אין את הכלים להתמודד עם האמריקן מזרח.


נדב רזון - אגדה:

גם ה- AL מזרח, עם בוסטון, הינקיס ובולטימור וגם ה- NL מזרח, עם אטלנטה, פלורידה והמטס יהיו בכל מקרה חזקים יותר מה- NL מערב, שהוא בסך הכל בלוף מקרי, טעות סטטיסטית שעוד מעט תתאזן. מדובר בבית חלש מאד, שהנפילה של בתים אחרים שפעם נחשבו לחזקים (במיוחד ה- AL מערב שפעם היה מפלצת),גורמת לו להיראות פתאום כ"חזק", אבל הכל חרטא. סן דייגו אחלה קבוצה, שאולי אפילו תיקח אליפות בסוף העונה (כן, כן!), אבל אריזונה לא כזאת טובה ותתרסק בקרוב אל סלע המציאות, הדודג'רס היא קבוצה מלאת חורים ועם פיצ'ינג מעורר מחלוקת וסן פרנסיסקו? זה נס שהם בכלל בתמונה בשלב זה. הייתה להם קבוצה בינונית גם עם בארי בונדס וג'ייסון שמידט בריאים ובשיא כושרם, ויש להם קבוצה פחות מבינונית עכשיו. וקולורדו היא אולי הקבוצה הכי חלשה בכל הבייסבול. בקיצור, בית חלש, ולמעט סן דייגו, אין שם קבוצה אחת שאמורה לרגש מישהו העונה.

דוד רוזנטל - עובדה:

אני מסתכן כאן בחוסר פופולאריות, אבל למה לא, בעצם? היאנקיז והרד סוקס יותר טובות, גם פלורידה ואטלנטה, אבל זה מאוד תלוי איך מודדים "בית חזק". כמה קבוצות יילכו ראש בראש בבתים האחרים עד הסוף? הרי רק בשבוע שעבר הסכימו רבים שבולטימור תעזוב את המירוץ ב-AL מזרח ושהמטס יפרשו ב-NL מזרח לפני הסוף. ב-NL מערב ירוצו שלוש ואולי ארבע קבוצות עד הסוף, ובמידה שבונדס יחזור עוד העונה, בכלל יהיה שם שמח.

אריה בנימין - אגדה:

כל עוד אין תקרת שכר, בלתי אפשרי להיות קונטנדר באמריקן ליג מזרח בלי תקציב של כמו של בוסטון או ניו יורק, במיוחד אם התקציב שלך בנוי על דולרים קנדיים. עדיף שהכסף יועבר לראפטורס, שיוכלו לפחות להגיע לפלייאוף במזרח.


אמיר ציפורי - עובדה:

לטורונטו יש רוטציה מצוינת, ולא פחות חשוב צעירה. גם הבולפן התייצב עם בטיסטה שנולד מחדש כקלוזר. הם זקוקים למחבט גדול אחד או שניים מהשוק החופשי, ואם וולס יחזור לעצמו והינסקי הם קבוצה עם פוטנציאל. השאלה היחידה היא כמובן מה יעשו בינתיים בניו יורק ובוסטון.


רועי בן עברי - אגדה:

לג'ייס יש בסיס טוב כמו רוי הלידיי שהוא אבן פינה שכל מועדון היה מתגאה בו. בנוסף, יש הרבה שחקנים צעירים וחוות פרוספקטים לא רעה בכלל להוות שלד טוב מאוד בעתיד הקרוב. הבעיה של הבלו ג'ייס, נעוצה באיפה שהם משחקים ומתי הם רוצים להתחזק. זה שיש להם כסף לא אומר שיהיה להם על מי לבזבז. יש להם 2 בעיות רציניות. הראשונה היא ששוק השחקנים החופשיים בחורף הקרוב הוא מאוד מדולדל. חוץ מאיי ג'יי בורנט, בראיין ג'יילס (שנראה כמו אחד שיישאר בסן דיאגו שזה הבית שלו) וכמה קלוזרים לא רעים בכלל כמו בילי ווגנר אוגי אורבינה ואפילו אוקטביו דוטל הלא יציב, אין יותר מדי דברים טובים בשוק השחקנים ככה שאין יותר מדי על מה לבזבז. הבעיה השניה היא העובדה שטורונטו משחקת באמריקן ליג מזרח שזה מקום שהרבה שחקנים לא רוצים לבוא לשחק בגלל ניו יורק ובוסטון. הדוגמא הבולטת היא בולטימור שלפני שנתיים, תכננה להביא בנוסף לטהדה את פאדג' רודריגז ואת ולאד גררו ובסוף הביאה במקום את חאבי לופז ורפאל פלמרו (שהם גם שחקנים טובים, אבל לא באותו קליבר). בשנה שעברה לא הצליחו להחתים אף פיצ'ר נורמלי בגלל שאף אחד לא רצה לבוא, וכסף דווקא היה. לכן, לטורונטו גם אם יהיה את הרצון, יהיה קושי גדול לבנות קבוצה שתצליח להתמודד לאורך 162 משחקים עם ניו יורק, בוסטון ואפילו בולטימור.


נדב רזון - אגדה:

לטורונטו יש קבוצה נחמדה, ואין ספק שעם עוד כמה תוספות מוצלחות במקומות הנכונים אפשר יהיה לבנות שם משהו מעניין. אלא שיש שלוש בעיות שגורמות לתיאוריה הזו להתאדות כלעומת שהיא: האחת, שטורונטו נמצאת בבית קשה ביותר, הוא ה- AL מזרח, שם משחקות אריות כמו הינקיס והרד סוקס, וגם בולטימור עושה רושם של קבוצה מאד מסוכנת לשנים הבאות. השניה, שההיצע בשוק השחקנים החפשיים בתום העונה עלוב ביותר. אין כמעט שחקנים שיכולים להטביע חותם אמיתי שיהיו פנויים להחתמה, ועל הכמות הזאת תתמודדנה 30 קבוצות, שלחלקן תקציב גדול יותר מזה של טורונטו. והשלישית - טורונטו היא לא מקום ששחקנים אוהבים לבוא אליו בד"כ. הסיקור התקשורתי שלה בארה"ב עלוב עד כדי לא קיים כמעט והדבר האחרון ששחקן שמבקש לבנות לעצמו שם של כוכב ירצה זה לבוא לשחק במקום כזה. אז רוי האלאדיי ימשיך להיות אחד הפיצ'רים הכי טובים שיש, ורנון וולס אולי יחזור להיות תותח כמו פעם (וזה לא בטוח) ואולי עוד כמה שחקנים יתעלו על עצמם, אבל זה לא יעזור לאוהדים המסכנים לראות את הקבוצה מגיעה אפילו לפלייאוף בשנים הקרובות.


דוד רוזנטל - עובדה:

בשנים האחרונות אנחנו רואים את הקלישאה שהכסף של היאנקיז ינצח מתפוררת. לא שחלילה 200 מיליון דולר הפכו אותם לקבוצה גרועה, הם עדיין מהטובים ביותר, פשוט הם הפסידו אליפויות לקבוצות עם תקציבים נמוכים בהרבה כמו אריזונה, אנהיים ופלורידה. טורונטו קלטה את המסר ורואה היטב מה עושה בולטימור בבית הזה כבר השנה. עם חיזוק נכון (ורישארדי הוא מנכ"ל לא רע סה"כ, אם כי פחות טוב מבילי בין ות'יאו אפסטין, חבריו הקרובים) ועם רוי האלידיי כמכונת נצחונות, הקבוצה הזו נראית כבר העונה בדרך לעשיית דברים יפים בליגה.