מנצ'סטר יונייטד - חרב הפיפיות של הקפיטליזם

אוהדי מנצ'סטר יונייטד (סימול MNU.L), מועדון הכדורגל הרווחי בעולם, גילו השבוע אמת מרה: הקפיטליזם הוא חרב פיפיות. המיליארדר ואיל הספורט האמריקאי, מלקולם גלייזר, רכש ביום שני את השליטה המלאה במועדון הכדורגל האנגלי לאחר שהגדיל את החזקותיו במנצ'סטר ליותר מ-75% תמורת כ-1.5 מיליארד דולר.

כעת יכול גלייזר לעשות כרצונו במועדון ורבים מהאוהדים חוששים כי המנג'ר האגדי של מנצ'סטר, אלכס פרגוסון - הידוע בנטיותיו הפוליטיות השמאליות ואשר התנגד נמרצות לניסיונות ההשתלטות של גלייזר - יעזוב את המועדון.

אוהדי מנצ'סטר הממורמרים כבר ערכו הפגנות מול איצטדיון הקבוצה, ה"אולד טראפורד", שבמהלכן שרפו חולצות של המועדון וטפסים לחידוש מנויים. פעולות מחאה נוספות צפויות במשחק גמר הגביע האנגלי של מנצ'סטר מול ארסנל, שייערך מחר. אוהדי המועדון הביעו בחודשים האחרונים התנגדות נחרצת לניסיונות ההשתלטות של גלייזר על מנצ'סטר, אולם מאמציהם, כמו גם כ-18% ממניות המועדון הנמצאות בידיהם, לא הועילו.

התנגדות אוהדי "השדים האדומים" נבעה הן מהעיקרון כי המועדון שייך קודם כל לאוהדיו והן מהסיבה שגלייזר נטל הלוואות בסך חצי מיליארד דולר למימון רכישת מנצ'סטר - דבר שעלול לגרום לצמצום משמעותי בהיקף רכישות השחקנים שיבצע המועדון בשנים הקרובות ולפגוע בסיכוייו להתמודד על אליפות הפרמייר ליג מול האלופה צ'לסי, אשר זכתה לחשבון הוצאות פתוח בעקבות רכישתה על ידי המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ'. בכדורגל האירופי אין תקרת שכר לשחקנים, כך שיכולת התחרות של המועדונים תלויה באופן ישיר ביכולתם הפיננסית. במקרה הפחות גרוע, צפויה העלאה משמעותית של מחירי הכרטיסים למשחקי מנצ'סטר.

יתר על כן, מומחי כדורגל בבריטניה כבר מדברים על כך שמנצ'סטר תחת הנהגתו של גלייזר צפויה לפעול להקמתה של ליגת-על שתכלול רק קומץ מועדונים עתירי ממון, מתוך מטרה לגרוף נתח גדול יותר מהכנסות שידורי משחקים בטלוויזיה, ולהותיר בכך את שאר מועדוני הפרמייר ליג ללא מקור הכנסות משמעותי.

אלא שהזעם המתלווה להשתלטותו של גלייזר על מנצ'סטר נעוץ גם בתרבות הכדורגל האנגלית, אשר בה נהוג כי המועדונים מחוייבים קודם כל לקהילה המקומית ולאוהדים. בניגוד לספורט האמריקאי, המונע משיקולים עסקיים בלבד ואשר בו לא פעם מועתקים מועדונים מעיר לעיר ממניעים כספיים, בספורט האנגלי מתחלפים שחקנים, מאמנים ובעלים של מועדנים - אך האוהדים לעולם נשארים.

עם זאת, נדמה כי האוהדים מתעלמים מכך שהצלחתה העצומה של מנצ'סטר בתחילת שנות ה-90 היתה מבוססת בעיקרה על אותו היגיון קפיטליסטי שמניע כעת את גלייזר. תחילת התהליך היתה בשנת 1991, כאשר המועדון ביצע הנפקה ראשונה לציבור של מניותיו, במסגרתה גייס כ-10 מיליון ליש"ט למימון שיפוץ ה"אולד טראפורד". בשנים הבאות ביצעה מנצ'סטר הנפקות מניות נוספות שאיפשרו הגדלה משמעותית של הוצאותיה ומספר מועדוני כדורגל אנגליים נוספים אף הלכו בעקבותיה.

יתר על כן, מנצ'סטר הגדילה באופן משמעותי את הכנסותיה הודות לשיווק אגרסיווי של מוצרים נלווים ברחבי העולם, החל מחולצות וכלה בתחנת טלוויזיה לוויינית של המועדון. ספק אם קיים בעולם מועדון כדורגל שהצליח למצב את עצמו כמותג גלובלי כמו מנצ'סטר, והצלחתו הגדולה של המותג היא זו שעוררה את התעניינותו של גלייזר במועדון.

הפיכתה של מנצ'סטר לחברה בורסאית ולמותג עולמי, כמו גם הניהול הממולח של פרגוסון וגיוס כשרונות צעירים דוגמת דיוויד בקהאם, סייעו למועדון להכות את מתחריו שוק על ירך ולזכות בשמונה תארים אנגליים ובגביע אירופה אחד בשנים 1993-2003.

אלא שאותם מהלכים פיננסיים ממש הם גם אלה שסללו את הדרך להשתלטותו של גלייזר על המועדון, וכעת לומדים אוהדי מנצ'סטר על בשרם כי ברגע שעולים על המסלול הקפיטליסטי אין דרך חזרה, וכי ההחלטה הגורלית להפוך את המועדון לחברה למטרות רווח סופה היה להביא לחיסול מתכונתו המסורתית כמועדון השייך לאוהדים.

סיפורה של מנצ'סטר עצוב במיוחד משום שהאירועים לא היו חייבים בהכרח להתגלגל לכיוון זה. אין ספור מועדוני כדורגל מובילים באירופה, ובכלל זה אלופת גרמניה באיירן מינכן ואלופת ספרד ברצלונה, הם ארגונים שלא למטרות רווח הנמצאים בבעלות אוהדיהם. בברצלונה, למעלה מ-100 אלף אוהדים הם בעלי זכויות הצבעה במועדון, ומעת לעת הם משתתפים בבחירת בכירי המועדון. באנגליה עצמה, מספר מועדונים בליגות הנמוכות נמצאים בבעלות האוהדים ואפילו בארה"ב קיים מועדון פוטבול, ה"גרין ביי פקרס", המבוסס על מבנה בעלות דומה.

מבני בעלות אלה מונעים את הפיכת המועדונים לכלים בידי משקיעים חיצוניים שכל עניינם הוא לגרוף רווחים, ומחזקים את עמדת האוהדים לפיה הם אינם רק לקוחות, אלא שותפים בתהליך קבלת ההחלטות במועדון שאותו הם מעריצים. נשיא ברצלונה, חואן לאפורטה, ניסח זאת היטב כאשר אמר: "כדורגל אינו עסק; הוא הספורט שלנו, התחושות שלנו, הביטוי של הרגשות שלנו לגבי החיים".

מומחי ספורט רבים בבריטניה טוענים מזה זמן כי מעבר למבני בעלות חלופיים במועדונים הוא הדרך היחידה לשמר את רוח הספורט כפי שאנו מכירים אותה. אלא שכל ניסיון למנוע את הכפפתו של הכדורגל לחוקי כלכלת השוק ולהבטיח שהספורט ימשיך להיות שייך לאוהדים יחייב מאבק נחוש מצד האוהדים עצמם, כמו גם מצד מינהלות הליגה והממשלות.