שחקן גדול או סתם קלע מצוין?

ב-7 במאי 1995, כמעט שנה אחרי שהניו יורק ניקס ניצחו בשבעה משחקים את אינדיאנה פייסרס בגמר המזרח וקרב הטראש המפורסם בין רג'י מילר לספייק לי החל, הגיעו הפייסרס לניו יורק. זה היה משחק צמוד ושקול, אבל 19 שניות לסיום הוא נראה גמור, כשניו יורק הוליכה 99:105 ולי החל לתכנן את הפרק הבא בסדרת הירידות שלו.

אינדיאנה היתה צריכה סל ושורת עבירות כדי לעצור את הזמן, אבל הסיכוי שלה נראה אפסי. רג'י קלע שלשה שהורידה ל-105:102, עדיין לא מספיק. אבל אז הוא חטף את הכדור מגרג אנתוני ודפק עוד שלשה. כל זה ב-3.1 שניות. ג'ון סטארקס החטיא שתי זריקות עונשין, פטריק יואינג לא הצליח להכניס את הריבאונד, הניקס עשו עבירה על רג'י, שקלע ורץ לספייק לי תוך שהוא שם את ידו על צווארו ושואג "אתם מלכי ההיחנקות" (צ'וק ארטיסטס).

אינדיאנה ניצחה 105:107 במה שנראה עד היום כאחת מהופעות הקלאץ' הגדולות ביותר בהיסטוריה של הספורט. עשר שנים אחרי, רג'י מילר תולה את הגופיה לתמיד.

לרג'י היו עוד רגעים גדולים, בהם השלשה המפורסמת במשחק 6 בגמר המזרח נגד השיקאגו בולס ב-97' (בו עשה מילר עבירה שלא נשרקה על מייקל ג'ורדן). בסה"כ, תמיד נדמה היה שגם אם הוא לא בפוקוס, ברגע המכריע הוא יעשה את העבודה, בין אם זה בפלייאוף או בעונה הרגילה.

אלא שג'ון הולינג'ר מ-ESPN מציע לצנן מעט את ההתלהבות. הולינג'ר לקח שורת סטטיסטיקות, שכוללות מרכיבים כמו מספר דקות, ריבאונדים, אסיסטים ואחוזי קליעה. הוא מצא שהתפוקה של מילר בפלייאוף ירדה ב-2.6%. וזה כשלעצמו לא כל כך נורא, בהתחשב באינטנסיביות של המשחק ובעובדה שזו ליגה בפני עצמה, ואתה משחק מול קבוצות חזקות יותר. אבל ברשימת שחקני הקלאץ' הגדולים, אלה ששיפרו את תפוקתם, רג'י לא ממוקם בחמישייה הראשונה, אפילו לא בעשירייה. דרק פישר מוביל את הטבלה עם שישה אחוזי שיפור, אחריו האקים אולאג'וואן (5.8), בן וואלאס (5.6) ורוברט הורי (5.5). מייקל ג'ורדן נמצא רק במקום השביעי ומילר במקום ה-11.

חשוב להזכיר שוב, שקל יותר לשחקנים כמו הורי ופישר להתבלט לפי הקטיגוריות שהציב הולינג'ר, מכיון שהם בדרך כלל שחקנים המהווים כינור שני ואף נמוך מזאת במהלך העונה הרגילה. ועם זאת, כשמסתכלים על המאזנים של סקוטי פיפן (5.7- אחוז), שאקיל אוניל (6.7- אחוז) ואפילו ג'ון סטוקטון (12.4- אחוז), רג'י עדיין ראוי להיחשב כאחד הגדולים.

מי שמעולם לא עשה חשבון הוא ה"ספורטס גאי", ביל סימונס, בעל הטור השנון של ESPN. סימונס אף פעם לא היסס ללכת נגד הזרם ולחלוק על הקונצנזוס. גם בימים של התלקקות והימרחות על מילר בחודשים האחרונים, הוא טען שרג'י מוערך יתר על המידה. "אין ספק שהוא שחקן מצוין וייכנס להיכל התהילה", טען סימונס, "אבל הוא לא שייך לרשימת הגדולים באמת. הוא בסך הכל קלע מצוין". סימונס עשה השוואה בין שחקנים דוגמת מייקל ג'ורדן, אייזיאה תומאס, לארי בירד ושאקיל אוניל, וטען כי בניגוד למילר, הם שחקנים שבלעדיהם הקבוצה לא היתה שווה כלום. ועם זאת, גם כאן ראוי לציין כי סימונס, שמעולם לא הצטיין באובייקטיביות יתר, הוא אוהד של הסלטיקס, קבוצה שפיתחה יריבות בשנים האחרונות עם אינדיאנה וסבלה לא אחת מהבכיות של מילר באוזני השופטים. סימונס היה חד ונוקב במאמר: "מדובר בשחקן הכי אובררייטד בהיסטוריה של המשחק".

באינדיאנפוליס הזדעמו, כמובן, על הרשימה של סימונס: "איך יכול להיות שהשחקן עם הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של הליגה והקלעי המדורג 12 ברשימת כל הזמנים יכול להיות אובררייטד", הרימו גבה בפליאה.

מילר היה שחקן מצוין ובימים האלה כולם מזדרזים להזכיר זאת, כפי שעושים לעתים קרובות כששחקן כזה פורש. את התשובה לכמה באמת היה גדול, או לפחות כמה חושבים שהיה גדול, נדע רק בעוד מספר שנים, בעקבות ההישגים של הפייסרס והזיכרון שלו בתודעת חובבי הכדורסל.