עבודה שחורה

בימים אלו ישנו נושא נוסף ב-NBA שנמצא על סדר היום, מלבד הפליאוף המרתק, ושהשפעתו על הליגה לטווח ארוך תהיה גדולה בהרבה מאשר זהות האלופה: המשא ומתן בין ארגון השחקנים ובעלי הקבוצות על הסכם קיבוצי חדש, שיסדיר את פעילות הליגה לשנים הבאות. מדי כמה שנים שני הצדדים חותמים על חוזה חדש כשהישן נגמר, והחודשים שקודמים לחתימה תמיד כוללים ויכוחים אידיאולוגיים ודיון ציבורי.

ההסכם הנוכחי יפוג בקיץ, וכולם רוצים למנוע שביתה דומה לזו שהתרחשה ב-1999 וקיצרה את העונה, או אפילו שביתה חמורה יותר כמו זו של ליגת ה-NHL, שם בוטלה כל העונה הנוכחית. כל העונה פיזרו הצדדים אופטימיות זהירה, אולם כעת נראה שישנן שתי סוגיות מרכזיות שמונעות התקדמות משמעותית.

ראשית, בעלי הקבוצות רוצים לקצר את אורך החוזים המקסימלי של השחקנים משבע שנים לארבע, תוך כדי הקטנת האחוזים שהמשכורת גדלה משנה לשנה. קובי בריאנט, למשל, יקבל מהלייקרס מעל 130 מיליון דולר בשבע השנים הבאות (14 מיליון לעונה, שגדלים ב-12.5 אחוזים כל שנה). אם הקומישינר דיוויד שטרן, כנציג של בעלי הקבוצות, יצליח לכופף את ידיו של בילי האנטר, יו"ר ארגון השחקנים, אז כשלברון ג'יימס יהיה שחקן חופשי בעוד שנתיים הוא יאלץ להסתפק בפחות מחצי מהסכום.

אבל הסוגייה הבוערת באמת היא נושא הגבלת הגיל, שהקומישינר דוחף בכל הכוח. שטרן מעוניין שבהסכם הקרוב יופיע סעיף שימנע משחקנים לקפוץ הישר מהתיכון לליגה הטובה בעולם, ויכריח אותם לחכות עד גיל 20 לפני שהם נרשמים לדראפט. כיום גיל המינימום 18 או סיום לימודי התיכון. מה סדר היום של שטרן? מדוע הוא רוצה להשאיר את הלברונים והגארנטים של העולם במכללות לעוד שנתיים?

השבוע הוא אמר, שאחד הדברים שהכי מפריעים לו בשיטה הקיימת היא הנוכחות המוגברת של ג'נרל מנג'רים וסקאוטים באולמות כדורסל תיכונים, נוכחות שיוצרת תחושה מוטעית בנוגע לאפשרויות של השחקנים בעתיד. יותר ויותר בוגרי תיכונים מוותרים על חווית המכללות, פריבילגיה שבעבר היתה נחלתם של העילויים הגדולים באמת, ומקווים להיבחר על ידי קבוצת NBA שבונה על הכשרון והפוטנציאל שלהם, ולא על מה שהם יכולים לתרום כאן ועכשיו. שטרן טוען שהצפת ה-NBA בשחקני תיכונים יוצרת פיקציה אצל שחקנים צעירים ועניים בערים הגדולות, שמאמינים שגם הם יכולים לעשות את הקפיצה, ולקבל חוזה של מיליוני דולרים שיעזור להם ולכל משפחתם. הם חושבים שהמפלט שלהם מהעוני הוא הכדורסל, כשבפועל רק לאחוז קטן ביותר יש די כשרון כדי להשתלב בליגה. לאלו שנושרים, או פשוט לא נבחרים בדראפט, אין את רשת הבטחון שמספקים הלימודים, מכיוון ששמו את כל הביצים שלהם בסל ה-NBA.

בסקר של האתר ESPN.COM הצביעו כמעט 60 אחוזים מ-19 אלף מצביעים בעד הגבלת גיל ב-NBA. אבל רובם ציינו שהסיבה העיקרית לתמיכתם בהגבלה היא שיפור רמת הכדורסל בליגה. הסיבות ששטרן ציין – הגנה על צעירים מפני עצמם ויצירת מחויבות ללימודים – מופיעות במקום האחרון. בשנים האחרונות יותר ויותר אמריקאים מפתחים אנטגוניזם כלפי ספורטאים מקצוענים, שמרוויחים מיליוני דולרים על הקפצת כדור וזריקתו לתוך טבעת מתכת, לא בדיוק עבודה שלומדים בשבילה שבע שנים בהרווארד או בייל. כנראה שיש מעצבן בלראות חבר'ה כאלה הופכים לעשירים רק בגלל שאלוהים נתן להם מתנה מסוימת, וחלקם אף מקבלים את החוזים העצומים שלהם עוד לפני שדרכו על פרקט NBA. בנוסף, רוב השחקנים הללו עוברים כמה שנים בליגה עד שהם מתפתחים ונהפכים למוצר המוגמר, ושטרן והאוהדים רוצים לראות יותר שחקנים מוכנים ומאומנים מאשר פרויקטים לטווח ארוך.

לפני כמה חודשים כתב פרשן אמריקאי מאמר נגד הגבלת הגיל, אבל לא לפני שציין כי "בעולם מושלם כל השחקנים היו עוברים בקולג' לארבע שנים". האמנם?

באתוס הספורט האמריקאי, כדורסל המכללות הוא הפעם האחרונה שספורטאים משחקים עבור הסמל ועבור הקבוצה, ולא עבור עצמם והכסף. זהו המקום שבו לומדים את יסודות הכדורסל. זו הפנטזיה, אבל המציאות שונה לחלוטין. בפועל, כדורסל הקולג'ים הוא עולם מושחת וקפיטליסטי, שמנצל את הצעירים שמשחקים "עבור האגודה", כדי לעשות מיליונים של מיליונים על גבם. והשחקנים? אסור להם להרוויח סנט עד שהם מגיעים ל-NBA. בינתיים המאמנים מקבלים משכורות עתק, והאוניברסיטאות מוכרות גופיות משחק ואת זכויות השידור ביוקר.

"החלטתי לדלג על הקולג' כי באותה תקופה היה נראה לי שרק מעבר מיידי ל-NBA יעזור לי לעשות משהו עם החיים שלי", אמר לפני כמה שנים קווין גארנט, מי שסימן את תחילת הטרנד החדש של תיכוניסטים בליגה הטובה בעולם. "ובכלל, הקולג' זה פשוט בולשיט, זה כמו עבדות. הם מנסים לדפוק את הילדים האלה. ברור שצריך ללמוד, אבל אני הגעתי למסקנה שזה המהלך הכי טוב בשבילי".

החוק אומר שלא רק שאסור לבלתי מקצוענים לעשות כסף, אלא גם שאסור להם לנצל את עושרם העתידי או את המוניטין שרכשו בכדורסל כדי לקצור רווח כלשהו. בפועל, רוב השחקנים הגדולים מקבלים מזומנים מתחת לשולחן -וכולם יודעים את זה, אבל ברגע שזה יוצא החוצה הצביעות האמריקאית נכנסת לפעולה. לברון ג'יימס הושעה ממשחק אחד בתיכונים לאחר שבעל חנות נתן לו במתנה שתי חולצות בשווי 800 דולר רק כי "הוא לברון ג'יימס". אמא של הפנומן קנתה לו ג'יפ "האמר", והרשויות החלו לחקור את העניין. החוק הזה בעצם קובע שעל מישהו כמו ג'יימס להמשיך לחיות בעוני ובדוחק, למרות שהוא יכול פשוט להיכנס לבנק ולבקש הלוואה על סך כמה מיליונים, שתתקבל ללא בעיות בגלל החוזים שהוא צפוי לקבל.

אז מה שהקומישינר רוצה לעשות עכשיו היא להמשיך ולמנוע לעוד שנתיים מחבר'ה שגדלו בשיכונים המסריחים ביותר במדינה לנצל את ההזדמנות שיש להם כדי להרוויח את הכסף שיש מי שמוכן לשלם להם.

"האם הייתם מונעים ממישהו כמו טייגר וודס או ונוס וסרינה וויליאמס את הצ'אנס להפוך למקצוענים ולהרוויח כסף לפני גיל 20", תוהה דיק וייטאל, פרשן המכללות הקולני של ESPN, התומך הנלהב ביותר במשחק הקולג'ים. "התשובה היא לא. בגלל שאנחנו חיים באמריקה, והזכות לנצל את היכולות שלך היא אחת המתנות היפות ביותר שיש לנו במדינה הזו. זוהי מהות החירות".

ובכן, כשזה קשור לספורטאים שחורים, בארה"ב מוכנים להתעלם מהאתוס האינדיבידואליסטי שעל פיו הקימו את המדינה, ועל פיו (כביכול) חיים עד היום. האנטר, היו"ר השחור של ארגון השחקנים, טען השבוע שהרצון להגביל את הגיל נובע מגזענות, טענה שהעלה גם ג'רמיין אוניל לפני כמה שבועות. "אני לא יכול להבין מדוע אנשים חושבים אנחנו זקוקים להגבלת גיל, מלבד העובדה שה-NBA נתפשת כליגה של שחורים", הסביר האנטר. "לא תשמעו את הקריאות להגבלה עולים בספורטים אחרים, וכל הטיעונים בנושא כבר הופרכו". הליגה היחידה בארה"ב עם הגבלה שכזו היא ה-NFL, עוד מעוז של אפרו-אמריקאים.

כאמור, אוהדי ה-NBA רוצים לראות יותר טים דאנקנים, שסיים ארבע שנים בוויק פורסט, ופחות קוואמי בראונים, שנבחר ראשון בדראפט הישר מהתיכונים – ומסמל את הכשלון של התיכוניסטים להשתלב בליגה, ולפיכך את כשלון השיטה כולה. אבל אם נבדוק את העובדות לעומק, נגלה מציאות הרבה יותר מורכבת. עשרה מ-24 האולסטארים של 2005 לא שיחקו בקולג'. שבעה מהם אמריקאים (ג'רמיין אוניל, גארנט, קובי, רשארד לואיס, לברון, טרייסי מקגריידי ואמארה סטודמאייר), ושלושה זרים (יאו מינג, מאנו ג'ינובילי ודירק נוביצקי). מדובר בכוכבים הגדולים ביותר בליגה, ולא נראה שהדילוג על הקולג' פגע בהם באיזושהי בצורה. התומכים בהגבלה שבים ומעלים את שמו של קוואמי בראון, אבל לא רק שעל כל קוואמי יש KG וטימאק, אלא שגם על כל תיכוניסט שאיכזב יש לפחות אחד ששיחק במכללות ונכשל. מייקל אולווקנדי, סם בואי, דני פרי, מייק דאנליבי ודרו גודן הם אפילו לא אחוז אחד מהשמות שעשו קריירת מכללות מוצלחת ונכשלו במקצוענים.

וישנן גם בעיות נוספות. מאמני המכללות כבר הבינו מזמן שעם כל הכבוד להכנת הילדים הצעירים למשחק המקצועני, העבודה שלהם היא להשיג ניצחונות. תוכנית הכדורסל המהוללת ביותר בארה"ב והמאמן המוערך ביותר המדינה מגיעים מדיוק, קולג' שהרקורד שלו כמקפצה ל-NBA מפוקפק מאוד. עד שהגיעו קרלוס בוזר ואלטון ברנד, זו נחשבה למכללה שממנה יוצאות האכזבות הגדולות ביותר. זה קורה כי קואץ' K, מייק ששבסקי, לא דואג להפוך את שחקניו לטובים ביותר שהם יכולים להיות, אלא הופך אותם ליעילים יותר במשחק המכללות. הבלוף בדרך כלל נחשף ברגע שהם מתמודדים עם השחקנים המקצוענים, אבל לששבסקי זה לא משנה, הוא כבר השיג את האליפויות שלו ונבחר להיכל התהילה.

הסיכון ששחקן כמו לברון או אמארה יפצע במכללות או פשוט לא יצליח להשתלב, ועל ידי כך יאבד את הסיכוי שלו להפוך למיליונר, לא מעניין את שטרן וחבריו. הם מעוניינים לרצות את האוהדים. לאף אחד גם לא איכפת ששחקני כדורסל לא מקבלים חינוך במכללות, כשהמרצים נמצאים תחת לחץ מתמיד להקל על הספורטאים ולהעביר אותם ללא בעיות.

ב-1971 החליט השחקן ספנסר היווד לתבוע את ה-NBA בבית המשפט העליון, כדי שיוכל להצטרף למקצוענים אחרי שנתיים בלבד במכללות. השבוע גם הוא דיבר בשבח הגבלת הגיל. "זה מה שיעזור לליגה", מסביר היווד, וממשיך בהשוואה לעולם המוזיקה השחורה. "הכדורסל הוא כמו הראפ, שם אתה כבר לא צריך לשיר. אתה יכול לקלל ולהגיד שטויות. זה המצב ב-NBA, כבר לא צריך יותר ללמוד את המקצוע שלך".

רק שאף אחד לא טוען שווין רוני צריך ללכת לקולג' כדי ללמוד איך להיות בן אדם לפני שישחק בפרמיירליג, וגם הטניס עדיין פתוח לילדות בנות 14, למרות שמרטינה הינגיס פרשה אחרי שכמעט השתגעה מהלחץ, ולמרות שג'ניפר קפריאטי כן השתגעה, ואף נעצרה על גניבה ושימוש בסמים. כשבחור שחור כמו היווד, שקיבל את ההזדמנות לשחק ב-NBA מבלי שסיים את התואר, בוחר לתמוך בהגבלת גיל, מה הפלא שכשחקני ה-NBA שומעים את שטרן אומר "אמריקאים עירוניים", הם מבינים שהוא בעצם מתכוון למשהו אחר – לשחורים.