מפגשים מהסוג האישי

בפרוטוקולים של זקני אינדיאנפוליס נרקמה מזימה אשר בסופה ינחת פסלון האליפות של ליגת ה-NBA בידיים הוותיקות אך הרועדות מאושר של רג'י מילר. השלב הראשון בתוכנית המתוחכמת עבר בשלום ב-19 בנובמבר בפאלאס של דטרויט, היום בו הורחק רון ארטסט משארית העונה, בפוגרום הגדול במהלך המשחק בין דטרויט לאינדיאנה.

ועתה, לאחר שאינדיאנה כמעט ופישלה בדרך וכמעט וסיימה את דרכה בפליאוף 2005 בסדרה מול בוסטון, בא הזמן לשלב ב' של תוכנית העל, בדרך להשלמת התוכנית הכוללת. על פי התכנית, לובי אוהדי רג'י מילר יפעיל לחץ כבד ביותר על דיויד שטרן, לחץ שבסיומו הוא יחון את ארטסט, רגע אחד לפני תחילת הסדרה בין שתי הקבוצות, כמעט חצי שנה אחרי. ארטסט ישוב אל מדי אינדיאנה היישר אל משחק מס' 1, בפאלאס של דטרויט. המעגל יושלם אחרי עבירה מכוערת של בן וואלאס, שתגרור הרחקה משארית הסדרה ( השופטים ירגישו מחויבות להחזיר לאינדיאנה) והפייסרס יגלשו להנאתם לגמר מיוחל מול מיאמי. עם האנרגיות ההגנתיות, המוטיבציה והאמונה המחודשת, אינדיאנה מתכננת לעצור רק אחרי חגיגות הפרישה של רג'י, עם פסלון האליפות.

אך אם לשים את הפנטזיות בצד, יותר מנס אחד צריך לקרות על מנת שדטרויט לא תעמוד בצד המנצח של הסדרה עם אינדיאנה, עם או בלי הרחקות. בלי ארטסט אינדיאנה פחות עמוקה, פחות חזקה, פחות מאמינה ופחות מוכשרת. האמת היא, שאפילו לו ארטסט היה משחק בסדרה הזו, עדיין ההימור לא היה משתנה. דטרויט תיקח את הסדרה הזו, השאלה היא רק בכמה משחקים. הסדרה ההגנתית והמותחת משנה שעברה לא צפויה לחזור השנה, כי אינדיאנה נחלשה, ומצד שני דטרויט חזקה יותר ובטוחה יותר. ובכל זאת, אינדיאנה לא תבוא כדי להתקפל. בחצי הגמר אולי תחכה קבוצה נחותה מדטרויט, אבל עם הרבה גאווה.

כשאנחנו מדברים על דטרויט, אנחנו יודעים מה נקבל. את הקשיחות האופיינית, את היציבות המשעממת אבל יעילה, את לארי בראון במיטבו, את המכונה משומנת וטוחנת. מנגד, סימן שאלה מרחף מעל אינדיאנה. אי אפשר באמת לדעת מה נראה מהקבוצה של קרלייל. דבר אחד ניתן לומר בודאות רבה למדי: לאירועי נובמבר לא תהיה השפעה על הסדרה הזו, אחרי שהליגה כבר השכילה להרגיע את השחקנים במהלך משחקי העונה הסדירה.


אז איזו אינדיאנה תחכה לדטרויט בסדרה הזו? אינדיאנה שניצחה את בוסטון ללא תנאי בבוסטון, או אינדיאנה שנכנעה לבוסטון באינדיאנה? אינדיאנה חסרת האחריות של אירועי הפאלאס של דטרויט או אינדיאנה שקולה ובוגרת יותר, שתנסה לנצל עד תום את יתרונותיה המקצועיים (והם לא רבים)?

בטבלאות הסטטיסטיקה הרשמיות מוביל רון ארטסט את שחקני אינדיאנה בקטגוריות הנקודות (24.6) ואחוזי השלשות (מעל 40). היות שהיכולות ההתקפיות וההגנתיות של שחקן ההגנה של העונה שעברה לא יעמדו לרשותו של רג'י מילר, מישהו אחר יצטרך לשאת בנטל, במיוחד לאור הגנת הברזל של דטרויט. המועמדים הטבעיים לעשות זאת הם סטיבן ג'קסון (18.9 נקודות), ג'רמיין אוניל (15.7 נקודות) וכמובן, רג'י מילר (15.6 נקודות), אשר משיגים בפליאוף הזה, בינתיים, 50 נקודות יחדיו. ולמרות השלישיה האיכותיות הזאת, קשה להאמין שאינדיאנה תגיע לממוצע הפליאוף שלה (מעט מעל 88 נקודות למשחק) מול ההגנה הנפלאה של הפיסטונס.

הפיסטונס, מנגד, קולעים כמעט 99 נקודות למשחק בפליאוף הזה, וסופגים כ-90. לנתונים הללו אין ממש משמעות, כיוון שהם הושגו מול פילדלפיה הלא יציבה וחסרת ההגנה. אלא שגם אינדיאנה מאוד לא יציבה, ונראה סביר יותר שדטרויט תתביית על המובילים ההתקפיים של אינדיאנה ותבלום אותם.

וגם אם ההתקפה של אינדיאנה תעבוד, לא בטוח שזה יספיק. קבוצת ההגנה הקשוחה מעיר המכוניות שדרגה את עצמה השנה בצד השני של המגרש, בעיקר בזכות השדרוג ביכולתו של טיישון פרינס, שהתייבש על הספסל בימיו של ריק קרלייל בדטרויט. קרלייל מאמן כיום את אינדיאנה, והוא יצטרך לעצור קבוצה התקפית מאוזנת, עם חמישה שחקנים שקולעים בספרות כפולות בפלייאוף. האופציות ההתקפיות של דטרויט מגוונות מאד, ומלבד טיישון, המילטון, בילאפס וראשיד וואלאס, אפילו בן וואלאס הפך בפלייאוף הזה לאופציה התקפית לא כל כך רעה (כמעט 13 נקודות ב-53 אחוז). השחקן השישי, אנטוניו מקדייס, מעניק לפיסטונס עומק שלא היה להם בעונה שעברה.

סביר להניח שנראה פעם אחת לפחות הצגה של רג'י מילר, אולי אפילו בהופעה ששווה ניצחון, כי שחקן גאה כמוהו לא מסיים את הקריירה בלי קרב. רק שלמרות הנוכחות שלו, ההבדלים ביכולת ניכרים, ומבחינת דטרויט, אינדיאנה היא במקרה הטוב גרסה מעט יותר קשוחה של פילדלפיה הסימפטית.

קשה לשים את האצבע על מץ' אפ אחד אשר בו תלויה הסדרה. הגארדים של דטרויט יותר משומנים מאלו של אינדיאנה. ג'מאל טינסלי ואנתוני ג'ונסון הם לא ממש סמל היציבות. הסמול פורוורד של דטרויט ומספר ארבע שלה (פרינס וראשיד וואלאס) יותר מפוקסים מסטיבן ג'קסון ומג'רמיין אוניל, שעדיין לא ממש חזר מן הפציעה שלו, ומול בן וואלאס לא ניצב כל איום ששווה לספר עליו לחבר'ה. הספסל של אינדי עמוק יחסית, אבל לא מפצה על הנחיתות המשמעותית בחמישיה. שום קומבינציה של התקפה או של הגנה לא אמורה להפתיע את דטרויט, ואינדיאנה תפגוש מאמן מיומן יותר מדוק ריברס מאחורי הקווים. לארי בראון ידאג להתמודד היטב עם כל הפתעה שיכינו לו.

משחק של 40 נקודות של רג'י יכול לסדר לאינדי ניצחון אחד בסדרה הזו, ואולי זה יקרה אפילו בחוץ, אבל אין צורך להתרגש יתר על המידה: דטרויט תסיים את הסדרה בחמישה, או לכל היותר בשישה משחקים.

זה הזמן רבותיי. מי שרוצה סדרה התקפית עם המון נקודות, זה המקום. אם ניקח בחשבון שסאן אנטוניו תגיע לשלב הבא, ושמיאמי או דטרויט יהיו בגמר, אז זאת כנראה ההזדמנות האחרונה לראות שתי קבוצות עוברות את סף 100 הנקודות בפלייאוף באותו משחק.

בעונה הרגילה, קלעו שתי הקבוצות מעל 114 נקודות בממוצע כשלפיניקס יש יתרון מזערי בתחום הזה. אין ספק שהמגמה הזו תמשך גם בסדרה הזו, וכמו שפיניקס שיחקו מול ממפיס, נראה שיהיה קשה מאוד לדאלאס לעצור אותה. כפי שראינו מדאלאס, יתרון הביתיות איננו גורם מכריע עבורה, כאשר שניים מארבעת הנצחונות שהשיגה מול יוסטון היו בחוץ. לעומתה, פיניקס בעלת מאזן החוץ הטוב בליגה ולא התקשתה לנצח גם היא שני משחקים מתוך ארבעה בחוץ מול ממפיס.

יתרון משמעותי יש לפיניקס כאשר היא לוקחת יותר ריבאונדים מיריבותיה, ומאזנה במשחקים אלה עומד על 5:26. במפגשי העונה הרגילה, לקחה פיניקס 46.6 ריבאונדים לעומת 44.3 בלבד של דאלאס. כמו כן פיניקס קלעה בממוצע מצויין של 49.6 אחוז מהשדה לעומת 47.6 אחוז של דאלאס, שזה לא רע בכלל. גם כאשר פיניקס קולעת קרוב ל – 50 אחוז ומעלה, היא מציגה מאזן מרשים, וקשה מאוד לנצח את ההתקפה הטובה בליגה כשהיא ביום טוב מהשדה.

אם נתבונן טיפה יותר מקרוב, נבחן לרגע את המאצ'-אפים הצפויים לנו. אמארה סטודמאייר ושון מריון היו מצוינים העונה מול דאלאס. שניהם עם 11 ריבאונדים בממוצע, ומריון מצרף את 20 הנקודות שלו ל – 32 של אמארה. סטיב נאש גם כן העלה מדרגה מול חבריו לשעבר וקלע 18 עם 14.5 חלוקות באחוזים טובים. כל השלישייה ביתניים מספקת את הסחורה גם בפלייאוף, כשבולט מעל כולם הוא מריון עם 21.3, 12.5, 2.5 חסימות והכל ב – 55 אחוז מהשדה. קוונטין ריצ'רדסון נתן גם הוא משחקים טובים מול דאלאס ובעיקר זרק הרבה שלשות, 25 במספר, שמתוכם קלע 10.

בדאלאס לעומת זאת, נוביצקי היה טוב בסדרה במהלך העונה עם 20 16 ו – 2 חסימות, אבל רק עם 37.6 אחוז מהשדה. פינלי תרם תרומה יפה במהלך העונה עם 23 נקודות, אבל בפחות מ – 30 אחוזים, וג'וש הווארד קלע 18 נקודות בממוצע. מאז עברו על דאלאס מספר שינויים בהרכב ובעמדת המאמן כאשר דון נלסון הוריש את הכסא לאייברי ג'ונסון. השינו המשמעותי היה לבסס את מעמדו של טרי כרכז הפותח ויהיה מעניין לראות אותו מנסה למנוע מנאש את הפריצות לסל, וכמו כן להוכיח למארק קיובן שלא טעה כשוויתר על הקנדי לטובתו שלו. נוביצקי שהצליח להפטר מהצל של מגריידי, מקבל כצ'ופר את אחד השומרים הטובים בליגה בדמותו של מריון. נוביצקי יצטרך להוכיח לקבוצה ולעצמו שהוא מסוגל לסחוב את קבוצתו גם תחת שמירה כבדה, ושהוא לא רק אול-סטאר בעונה הרגילה.

אולי יתרונה היחדי של דאלאס הוא העומק של הספסל. ג'רי סטאקהאוס, מרקיז דניאלס, וקית' ואן-הורן מהווים עומק משמעותי יותר מג'ים ג'קסון וסטיבן האנטר. שתי הקבוצות חסרות ניסיון ורק לנוביצקי ולנאש ניסיון פלייאוף משמעותי. גפ בעמדת המאמן אנו מקבלים שני "צעירים" שלהם זו פעם ראשונה
בפלייאוף.

דאלאס מגיעה עייפה אחרי שבעה משחקים מול יוסטון, אבל עם המון אדרנלין לאחר נצחונה האחרון. פיניקס לעומתה קבלה מנוחה של כמעט שבוע, אבל צריכה להזהר משאננות יתר. ככל שהקבוצה תתקדם יותר במהל הפלייאוף, כך גם הלחץ יגבר, והקבוצה שבתחילת העונה רבים אפילו לא סימנו אותה בפלייאוף, תסומן כמועמדת לאליפות.

תחזית: דאלאס באה בתור אנדרדוג. הקבוצה עייפה, השחקן הכי טוב שלה נתן סדרה די בינונית מול שמירה חזקה שתימשך גם עכשיו, ואין לה יתרון ביתיות. שתי הקבוצות משחקות משחק התקפי מצויין, אבל אם פיניקס יתחילו לרוץ, העייפות תשפיע על שחקני דאלאס. במהלך כל העונה, היתרון המוחלט של פיניקס על פני ירבותיה היה היכולת לקלוע הרבה נקודות בזמן קצר. דאלאס תצטרך למצוא דרך להאיט פיניקס, אבל אין לה בארסנל קו קדמי מספיק חזק כדי להצליח במשימה. נוביצקי יתעורר מהסדרה הקודמת, וגם עם שמירה חזקה של מריון, יצליח לשחזר את הממוצעים שלו מהעונה הסדירה, אבל משחקן ברמתו, הפלייאוף הוא הזמן לעלות מדרגה ולא להשאר תקועים במקום. פיניקס ממשיכה בסגנון שלה עד לגמר המערב: 2:4 בסדרה לפיניקס.