הגביע בדרך לתל אביב

לפני שלוש עונות הגיע זלימיר אוברדוביץ' לחצי גמר היורוליג עם תוכנית משחק ברורה: להוציא את הכדור מהידיים של אנתוני פארקר, ולתת לשחקני המשנה של מכבי לנצח את המשחק. פנאתינייקוס כיוונה את פארקר לפינות והוא נוטרל, בעוד טל בורשטיין נותר חופשי. בורשטיין סיים את הערב עם 18 נקודות, אבל פאו ניצחה ועלתה לגמר.

גם למשחק מול מכבי מודל 2005 הגיע אוברדוביץ' עם תוכנית משחק מפורטת: שמירה כפולה על פארקר בכל הזדמנות; הצבת גארדים מהירים בפינות ההתקפה מול הגבוהים של מכבי, שממוקמים בפינה במץ' אפ זון, וניצול יתרון המהירות שלהם לחדירות ולקליעות מבחוץ; שמירת לחץ על כל המגרש לפרקים, כדי לעכב את המשחק ולהוציא את הכדור מהידיים של פארקר ושאראס.

גם ב-2005 עבדה תוכנית המשחק לא רע בכלל, אבל אוברדוביץ' גילה בסיום שהוא הפסיד 91:82. הכיצד? ב-2002 זו היתה פנאתינייקוס אחרת, עם דיאן בודירוגה בשיאו ועם שחקן פנים אמין בדמותו של דריל מידלטון. העונה נותר אוברדוביץ' בלי כוכב על, ולאקוביץ', האיש היחידי בקבוצתו שמתקרב למעמד הזה, סבל מבעיית עבירות וסיים עם 4 נקודות ב-17 דקות. שאר הגארדים נתנו מעל ומעבר – קוטלואי צבר 17, דיאמנטידיס ושפאנוביץ' 16, אלברטיס 10 ואפילו חציברטאס נתן דקות טובות עם 9, אבל לפנאתינייקוס לא היה כלום מתחת לסל.

החדירות מול הגבוהים של מכבי עבדו, אבל משחק איום של באטיסט הותיר את הקליעה מבחוץ כנשק הכמעט יחידי של היוונים. פעם אחר פעם הגארדים של אוברדוביץ' חדרו, כיווצו את ההגנה והוציאו את הכדור החוצה לקליעה. 10 זריקות משלוש נכנסו, אבל 17 עפו החוצה. החטאה משלוש ניתזת בדרך כלל רחוק מהסל, ומוציאה את היריבה להתקפה מתפרצת קלה. מול קבוצת מתפרצת קטלנית כמו מכבי, מדובר בהתאבדות.

ומעל הכל, ב-2002 זו היתה מכבי אחרת – הקבוצה של מקדונלד והאפמן, מסוכסכת ומפורקת, רגע לפני הפיזור. במכבי של 2005, כשהכדור יוצא מהידיים של פארקר נמצא שם שאראס – תמיד איש המפתח של הצהובים – כדי למצוא שחקן פנוי, לאו דווקא לשלשה, אלא פעמים רבות מתחת לסל, לדאנק. נמצא שם גם וויצ'י'ץ, מוסר מצוין נוסף, שארפ הבלתי נגמר ובורשטיין, שמשחק בחודשים האחרונים את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה. גם פארקר גדל בשלוש שנים, ובדיוק ברגע הנכון, כשהיוונים חזרו למשחק, הוא התעורר וצבר את הנקודות. פיני גרשון ביצע התאמה נכונה, כשבודד את פארקר בעמדת חצי פינה, והקשה על השמירה הכפולה להגיע. אוברדוביץ' עשה הכל, ופיני רק הגיב, אבל מכבי היא קבוצה מוכשרת בהרבה מהיוונים, כך שזה הספיק.

אלו הבשורות הטובות. הבשורות הרעות הן שטאו קבוצה טובה יותר ובעיקר מאוזנת יותר מפנאתינייקוס. איבנוביץ' ראה בדיוק מהן נקודות התורפה של המץ' אפ זון של מכבי, ובניגוד ליוונים, יש לו די שחקני פנים איכותיים כדי להפחית את מספר הזריקות מבחוץ ולשים נקודות קלות יותר על הלוח.

למרות זאת, אסור להמר נגד מכבי. לקבוצה של גרשון כל כך הרבה כלי נשק התקפיים, שטאו תתקשה מאוד לעצור אותה על 78 נקודות, כפי שעשתה לצסק"א. מכבי גם לא תזרוק 30 פעם משלוש ולא תקלע ב-35 אחוז מהקו. ביום שישי התברר סופית שפארקר עולה על בראון ו-וויצ'יץ' עולה על דייויד אנדרסן. בודאי שאף רכז של צסק"א לא מדגדג את שאראס ואיבקוביץ' הוא המאמן הרביעי בטיבו והכי פחות מעודכן מבין מאמני הפיינל פור. הצוות המסייע של מכבי אולי רזה יותר בכסף ובסנטימטרים, אבל לבורשטיין ושארפ לב גדול בהרבה מזה של המיליונרים ממוסקבה.

טאו נתנה הצגה מול המארחת, אבל ביום ראשון מצפה לה משחק חוץ קשה בהרבה, מול אולם צהוב. היריבה הקודמת ששיחקה בגמר אירופי מול הקהל של מכבי חטפה 44 הפרש בראש. ההפרש הזה לא יחזור, אבל רק הפתעה גדולה תמנע את חזרתו של הגביע לתל אביב.