רואים 5/5

1. פליאוף 2005. הו בייבי!!! סדרות צמודות, משחקים טובים. אחרי עונה שהייתה יותר טובה, יותר מהירה ויותר מעניינת מקודמותיה - גם הפליאוף מתחיל להסתמן כהצלחה גדולה. השיטה עובדת, המזרח התחזק, וההפרשים בין הקבוצות כבר לא כל כך גדולים. ומעל הכל, יש עניין כמעט בכל סדרה. מי יותר טובה במזרח: אינדי, בוסטון, וושינגטון, שיקגו, או פילי? אז זהו, שאין לזה תשובה, וזה כל היופי.

2. הענק הלוחש. שאקיל זה עתה סיים את אחת משתי העונות החלשות ביותר שלו ב- 13 שנים בליגה,\ על פי המספרים, כמובן. למרות זאת מדובר מועמד מוביל לתואר ה-MVP של העונה הסדירה. לראשונה אחרי 159 משחקי פליאוף של השאק, שני שחקנים מקבוצתו קלעו 30 או יותר כ"א (דיימון ג'ונס ודווין וייד, במשחק מספר 1 מול הנטס). גם בשאר משחקי הסדרה החלקה מול הנטס, הצוות המסייע היה המוציא העיקרי לפועל. מה זה אם לא לסחוב על הגב את כל הלחץ, ולהרים את החברים שלך לגבהים חדשים מבחינתם?

3. קניון ארינאס. כל קהיליית ההופס כבר מכירה את גילברט ארינאס, את הגילברטולוגיה שלו ואת הסיפור שהביא אותו עד הלום. ואחרי עונה מטורפת, בה הספיק לקלוע שיא קריירה של 44 נקודות אחרי 4 משחקים של 43, הוא מגיע לפליאוף ומתחיל אותו חלש (9 נקודות במשחק הראשון). אבל גילברט, כמו גילברט, לא נולד כדי לוותר, והוא תיקן בשני המשחקים הבאים עם 39 ו- 32 נקודות בהתאמה. ואלו לא רק הנקודות, זה המאמץ, המנהיגות, האמונה והגיוון. בקניון ארינאס אתה יכול לקבל הכל: נקודות, שלשות, חטיפות, ריבאונדים, אסיסטים וגם הרבה פלפל למשחק הקבוצתי. מדובר בשחקן שמתפתח להיות אחד מהעשרה הטובים ביותר בליגה, שחקן מרתק, הרפתקן, חסר פחד וגבולות.

4. "ותודה להורים של רוברט הורי שנפגשו". 13 שנים של קריירה מקצוענית בליגה יש לרוברט הורי - בכולן הוא הופיע בפוסט-סיזן. האיש הלא נגמר כבר שם בצד את השלשות הגדולות במדי הלייקרס (שאחת מהן הולידה את הציטוט שבכותרת, מפיו של שאקיל, אלא מי?) והתפנה להראות קצת קילינג אינסטינקט גם בסדרה מול דנבר. הוא משחק עם אנרגיות בלתי מתכלות, כאילו רק השנה הגיע מהדראפט, ומתפקד כעוד אחד מהרוצחים השקטים של הספרס. כל הדרך אל גמר המערב. לפחות.

5. קפטן קירק. זו לא היציבות, אלא היכולת, הכישרון והפוטנציאל. קירק היינריך נתן משחק 2 ענק מול וושינגטון השבוע, והחליק מיד אחר כך להופעה חלשה במשחק מספר 3, אבל סדרן העבודה של הבולס הוא שחקן המפתח של הקבוצה בזכות ההגנה, יכולת ניהול המשחק והווינריות. קירק משחק עבור הבייבי בולס רק שנתיים, וכבר כל כך הרבה תלוי בו. יהיה טוב - הבולס עולים, יהיה חלש - הוויזארדס עולים.

1. ין מסטר. פיל ג'קסון לא מאמן כדורסל כבר שנה, ובשנת האימון האחרונה שלו במדים הסגולים-צהובים של הלייקרס, הוא שילשל לכיסו 6 מיליון ירוקים. עכשיו, קבלן האליפויות של הקבוצות הגדולות של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, נושא ונותן על חזרה אל מעבר לקווי האימון, ודורש 10 מיליון דולר עבור הופעות האורח. פתאום הספר המשמיץ את קובי נשכח, והפרישה המתוקשרת מונחת בצד. דווקא מהזן מאסטר אפשר היה לצפות לקצת יותר מאשר עוד קצת מקח וממכר בשביל עוד כמה מיליונים בבנק. רוצה להוכיח את אהבת המשחק שלך? לך תאמן באטלנטה, נראה לאן תגיע עם חבורת שחקנים שלא מיועדת לאליפות מהיום הראשון.

2. האחיות פלורידה וקליפורניה. כאילו כדי להתקנא בקהל האפטי של הלייקרס, נראה שהאדישות הולכת אחרי האיש הגדול. ברבע הראשון של משחק מספר 1 בין מיאמי והנטס, אפשר היה לחשוב בטעות שהגעת לבית קברות. אז נכו,ןשהאליפות מוכרעת בסדרה האחרונה ולא בראשונה, אבל עדיין - מותר לצפות לקצת התלהבות במשחק הראשון הפליאוף של קבוצה אשר מייעדים לגדולות. נראה ששאקיל הביא אתו את האמונה שאפשר לעשות את זה, אבל הוא לא הצליח לעורר את הקהל, שלפחות מבחינת רמת המעורבות, נראה קרוב יותר לקהל ששאקיל מכיר מקליפורניה הרחוקה.

3. נוירוטיות סיסטמתית. בבוסטון יום אסל יום בסל. משחק אחד הם תופרים את אינדיאנה, ואפשר כבר לחשוב שזה ממש קל מדי, ובמשחק הבא הם לא מסוגלים לעשות כלום על המגרש, והתחושה היא שאינדיאנה סוגרת עניין אוטוטו. הסלטיקס עוד לא החליטו אם הם צעירים ומשוגעים, או וותיקים ומנוסים. פירס לא פוגע או נותן משחק גדול, לפראנץ קולע 5 שלשות או לא יורה לבנים, פייטון רכז ענק או פוינט גארד גמור. ורק אנטואן ווקר, אוכל המבורגרים או אוכל המבורגרים. אז איזה בוסטון נקבל במשחק הבא? מי מוכן לשים על זה כסף?

4. הלך הטאלנט, נשאר הקיד. עונה שלמה עברה, וכנראה שמה שנצרב בתודעה של ג'ייסון קיד הוא אותו משחק איום ונורא שסיים את הסדרה המותחת מול דטרויט בפליאוף של השנה שעברה. קיד, שנחשב לאחד הרכזים הגדולים בליגה, לא הצליח לדגדג את מיאמי בפליאוף הזה, ואין שום תירוץ לאחוזים העלובים במהלך 4 משחקי הסוויפ. שנה הבאה תהיה שנת מבחן, וצ'אנס אחרון לחזור לחיק הגדולים באמת.

5. סטויקו אחד פחות מדי. כריס וובר רועה במדבריות של פילדלפיה בגללו, קבוצה שלמה מסתכלת אליו בציפייה שכבר יופיע, מייק ביבי כבר קורס מלשאת לבדו את הנטל, ורק פז'ה סטויאקוביץ דפק כרטיס לפליאוף 2005 רק כשכבר היה מאוחר מדי. אלו לא הפציעות שלו ולא חוסר התאמה לשיטת משחק חדשה בסאקטו - זה פשוט פז'ה הישן והלא טוב, שעדיין לא הראה שום דבר במאני טיים, ואין לו את האומץ לקחת על עצמו יותר, רק כדי שנקבל תחושה שיש כאן בכל זאת קצת יותר מקלעי מחונן ותו לא.