תודה לך ליברפול

אולי ז'וזה מוריניו צודק, אולי "הקבוצה הטובה יותר הפסידה" בחצי הגמר הזה. ובכל זאת, יש כמה סיבות מדוע לא צריך להתייסר בגלל התוצאה, גם אם אתם אוהדי צ'לסי וגם אם הייתם רוצים לראות גמר בין "שתי הקבוצות הטובות ביבשת".

ההיסטוריה: לליברפול יש לא פחות מארבעה גביעי אירופה לאלופות, אבל האחרון שבהם היה די מזמן. גם אליפויות יש לה למכביר (18 - יותר מכל קבוצה אנגלית אחרת). פייזלי, דלגליש, קיגן, בארנס וגם אבי כהן ורוני רוזנטל שלנו סחפו רבים מאיתנו לעבר החולצה האדומה. כיף לראות את המועדון הזה חוזר להצליח על הבמה הראשית של אירופה. אפילו מוריניו הודה בסיום: "מכל הלב, אני רוצה שליברפול תזכה".

בניטז: כמו מוריניו, גם בניטז זכה בעונה שעברה באליפות מקומית ובגביע אירופי, אבל כמעט לא זכה להכרה הראויה. כמו מוריניו, גם בניטז הוא איש עבודה יסודי ושקדן וכמו הפורטוגלי, גם בניטז בנה את ליברפול הנוכחית על הבסיס שהשאיר לו המאמן הקודם, עם תוספות וליטושים קטנים. שלא כמו המאמן שעמד מולו, לבניטז יש כבוד כלפי עמיתיו למקצוע. במלים אחרות, הספרדי השקט רחוק מאות אלפי מיילים מהפורטגזי השחצן בכל הקשור לדרך ארץ, אבל קרוב אליו מאוד בכל הנוגע להבנת המשחק וניהולו.

הקהל: הקהל של ליברפול הוא הצבעוני, הרועש, הרעב, המסור ובקיצור הטוב ביותר ביבשת. הסקאוזרים למדו את לקחי אסונות הייזל והילסבורו וחיכו במשך 20 שנה, עד שהקללה הוסרה. הם בדרך לגמר גביע אירופה לאלופות הראשון מאז אותו משחק טראגי מול יובנטוס. "אפקט אנפילד", עליו התלונן גם מוריניו, לא התפוגג גם בשנים הקשות, ועכשיו גם באיסטנבול הולכים להכיר אותו.

השחקנים: מייקל אואן ברח מליברפול בקיץ, אחרי שלאורך שנים איים לעבור ל"קבוצה שיש לה סיכוי לזכות בליגת האלופות" וזה אומר הכל. כיף לראות קבוצה של שחקנים שזילזלו בהם, שאף אחד לא האמין בהם, עושה את זה ועולה לגמר עם הרבה נשמה. לואיס גרסיה, בישקאן, נונייז, היפייה, דודק, קראגר וכל מי שעלה מהספסל לאורך הקמפיין, עד אחרון שחקני הסגל - כולם תרמו מעל ומעבר לציפיות מהם.

מוריניו: שני תירוצים עיקריים שימשו את מוריניו, כסיבה להפסד המוזר לטעמו: טעות שיפוט, והפציעות של דאף ורובן. את שני התירוצים ניתן להפריך בקלות. אם השופט לא היה מאשר את השער לליברפול, הרי שפנדל היה חייב להיפסק לזכותה, כולל כרטיס אדום לשוער פטר צ'ך. הצ'כי הכשיל בבירור את מילאן בארוש מאחור, כשזה היה בדרך לשער.

טיעון "בעיית הפציעות" של מוריניו נשמע עוד יותר מגוחך בהתחשב בעובדה שמולו שיחקה הקבוצה הכי מקוללת באירופה בשנים האחרונות. בניטז נאלץ לאלתר השנה בין ג'יבריל סיסה, סינמה פונגול, ניל מלור, הארי קיואל, ולדימיר שמיצר, צ'אבי אלונסו, דיטמאר המאן, סקוט קרסון, ג'ימי טראורה, כריס קירקלנד, אנתוני לה טאלק, סטיבן וורנוק ואפילו ג'ון וולש. כולם עלו או נופו מהסגל בגלל בעיית פציעות, שאולי מנעה מליברפול להיאבק על מיקום טוב יותר בליגה. לראייה, פונגול ומלור, שכבשו ב-1:3 מול אולימפיאקוס שהעלה את ליברפול לשלב הבתים, נפצעו וכבר לא יחזרו לשחק העונה. מאוריציו פלגרינו ופרננדו מוריינטס (שכנראה מביא עימו טיפת מזל לקבוצות בהן הוא נוחת) אינם מורשים לשחק.

ועוד קצת על מוריניו. אחרי ה-0:1 בליגה שהשיגה קבוצתו באנפילד, הוא אמר כי "ליברפול זו הקבוצה מולה היה הכי קשה לצ'לסי לשחק". למעשה, כל אחד מהמפגשים בין השתיים העונה היו צמודים, למרות שבדרך כלל ידה של צ'לסי היתה על העליונה. שערים של מזל כמו אלו של ג'ו קול, דידייה דרוגבה ואפילו העצמי של ג'רארד בגמר גביע הליגה, התקזזו הפעם. פעולת ההשתקה לעבר אוהדי ליברפול לא תישכח ביציעי ה"קופ" ועכשיו הגיע תורם להשתיק את המאמן, שהודה לא פעם בעבר באהדתו לליברפול. מוריניו מחא כפיים בסיום לאוהדים באנפילד, וזכה בתגובה למחיאות כפיים. אולי עמוק בפנים הוא יודע שליברפול ראויה לגמר.