"סכנין היא עבורי פרויקט חיים"

אייל לחמן, שפוטר לפני שבועיים מתפקיד מאמן קבוצת הכדורגל הפועל בני סכנין, יושב פגוע בביתו שבהוד השרון. למרות זאת, הוא לא מדבר במונחים של "אחרי המבול" וממשיך לעקוב בדאגה אחרי הקבוצה, שנמצאת בסכנת ירידה לליגה הלאומית. "אני חי אתם כל הזמן", הוא אומר. "אני חושש כל הזמן שחס וחלילה הקבוצה תאבד את מקומה בליגת העל. אבל מבחינתי, זה חייב להיות מאחורי כי יכולת ההשפעה שלי נמוגה".

והקבוצה תשרוד, לדעתך?

"אני מאמין שכן. הם יגיעו לרגע האמת ויהיו מצוינים. בכלל זה ככה בכדורגל הישראלי, כמו שהעם שלנו מתאחד בקרבות או בזמן של מגננה. אני לא פוסל את האפשרות שהם עשו פעולה טובה (בזה שפיטרו אותו). עכשיו אולי השחקנים ייקחו יותר אחריות. אולי יתברר שמאזן (מאזן גנאים, יו"ר בני סכנין שפיטר אותו) עשה פעולה טובה. ארגיש טוב עם עצמי אם הם יישארו בליגה; שפרויקט החיים שלי לא יירד לטימיון".

פרויקט החיים?

"בוודאי. פה בניתי הכל, בדם, יזע ודמעות. יש פה תהליך שנקטע - עבודה, מערכת ערכים, חוקים על המגרש. אלה דברים שבסופו של דבר אתה זוכה באמצעותם, כקבוצה, לדיווידנדים לעתיד".

אז למה הנתק בין הנהלת הקבוצה לבינך?

"ליו"רים בכדורגל הישראלי יש קונסנסוס אחד: כולם מעדיפים שחקני בית כי כולם, באופן טבעי, רוצים לשלם פחות. החלום של כל יו"ר הוא לראות קבוצה מהבית, ממחלקת הנוער. לפני עשר שנים זה היה אחרת, אבל אז החלה קריסה בפן הכלכלי. אבל בסכנין לא הפנימו את זה. הבעיה הגדולה היתה שבכל פעם שבאתי בדרישות אל השחקנים הזרים, הם באו וליטפו אותם. הם עשו את הדבר הכי גרוע שיכול להיות. הם פגעו ביסודות שעליהם בנויה הקבוצה. כתוצאה מהליטוף הזה, השחקן לא בא מאוזן בשבת. אמרתי להם: 'זה יעלה לקבוצה ביוקר'. הם לא הצליחו להבין. הם רק ראו שחקן זר יושב קצת עצבני כי המאמן צועק עליו קצת. מסכן".

"אני רציתי שהם לא יהיו כמו כל השחקנים הזרים שבאים לארץ. צריך להבין: שחקן זר שבא לישראל מבין שזה הסוף. הם מתנהגים כמו בברירת מחדל. הם מתאמנים פחות, משקיעים פחות, אבל הם מרוויחים הכי הרבה. בסכנין, לא יכולתי להרשות את זה לעצמי".

אבל אתה בחרת בהם, לא?

"את הטובים ביותר הבאתי, אבל בדרך יש קלקולים. מה הטענה המרכזית של הנהלת בני סכנין כלפי אייל לחמן? 'שיתף יותר מדי שחקני בית והיה קשה עם הזרים'. מה זה 'היה קשה'? כל זר, אם לא תדרוש, לא תקבל. הם יודעים להעריך מי שדורש ולא מתרפס. אני כל השבוע צריך לדרוש ולרמוס כדי לקבל בשבת. אם הייתי ממשיך בתהליך הזה, הם בסוף היו נהפכים לשחקנים טוטליים. מאז שאני בבית, כל השחקנים התקשרו והזרים התקשרו הכי הרבה. הם באו מהצמרת הגבוהה של אירופה. הם יודעים בדיוק מה זה דרישה. הם פשוט מצאו הזדמנות לתת קצת פחות. זה טבע האדם: לתת כמה שפחות ולקבל כמה שיותר".

"הנה ארנסט אצ'י, כמעט בן 30, הוא כבר לא יחזור לאירופה. בא אגויה אלומיידה, בן 30, כבר שלוש שנים לא באירופה. באים פה להתפרנס. על הכיפאק, תתפרנסו. אבל לצד הפרנסה, אתם תיתנו יותר מכולם, כי אתם מרוויחים 4,000 דולר לחודש ופה הילד בסכנין מרוויח 500 דולר. מה, הוא ירוץ יותר מכם? לא יהיה. ואם בגלל זה הנהלת המועדון חשבה שהמאמן לא טוב..."

אתה גם יודע להיות רך?

"כן, כלפני שחקני הבית הייתי רך. הם יכולים לצמוח - ועבאס סואן הוא הדוגמה הכי טובה. גם אחמד קאסום ונידאל חוג'ראט יכולים לצמוח רק על בסיס של חום ואהבה, רק על ערימות של ביטחון".

"היו הרבה שיחות מוטיווציה ולפעמים היו שיחות אנטי-מוטיווציה, שיחות הרגעה, שיחות נינוחות. מתי עושים שיחות כאלה? כשנכנסים לשגרה והקבוצה צריכה ריגוש, אז אתה אומר: 'חבר'ה, ראיתי אתכם השבוע, וראיתי עד כמה אתם נרגשים וחדורי רוח לחימה לקראת המשחק; או להיפך, כשאתה רואה שהקבוצה חדורת מוטיווציה ומרוגשת כמו לפני משחק מול בית"ר ירושלים, אז אתה אומר: 'חבר'ה, אני מאוד מרוצה על שאתם רגועים ונינוחים למרות חשיבות המשחק".

אז העולם עפ"י לחמן נוצח על ידי העולם עפ"י בני סכנין?

"הוא היה אמור להיות מנוצח עוד הרבה קודם לכן. היו הרבה מקרים שכבר היה מנוצח והצלחנו לשרוד. הפעם לא. מה לעשות?"

בעצם, נפגעת מהאפליה המתקנת שניסית להשריש?

"נכון, אבל זה היה הדבר הנכון לעשות. נפגעתי מהשקפת עולם הפוכה".

שלשום, עם זריחת החמה, שתלו את הדשא הראשון באיצטדיון ההולך ומוקם בסכנין - מגרש הכדורגל המדובר ביותר בארץ. לחמן שואב עידוד מהקמת הבית החדש בסכנין. "הציפיות שלהם מהמגרש מוכיחות כמה טוב לב יש בעיר הזאת. אצל האנשים האלה, לא מדברים אתך על 'אם היה לנו מגרש ביתי, היינו מנצחים'; לא מדברים על 'איך היינו ממלאים את המגרש בקהל סואן'. מדברים על 'להרגיש קיימים', איך שזה יתרום להם להרגיש חלק. דרך זה שהם מארחים, הם מעניקים - לא דרך זה שמעניקים להם".

"האוהדים, אנשי העבודה שקמים מוקדם בבוקר לשיגרת יומם, לקושי פועלם, הם הטובים ביותר - כמו במגזר היהודי, דרך אגב. לי ברור שלסכנין יש שורשים מאוד מאוד חזקים. ברגעי אמת, מה שעומד לזכות זה תמיד השורשים, ובגלל זה אני לא כל כך לחוץ שהקבוצה תרד ליגה, כי היא חזקה מאוד".

מה נשתנה אצלך בתקופת כהונתך כמאמן בני סכנין?

"בארץ אתה גדל משוכנע שניצחנו בכל המלחמות. אחרי שאתה מתבגר, אתה מבין שזה לא בדיוק ככה. מה גם שהצד השני לא בדיוק אויב כזה מסוכן. בילדותנו, כשהיינו שומעים ערבית ברחוב, זה היה קצת מפחיד. כילד, קראתי המון ספרים על המנדט, על המחתרות, על ה'סזון'. נוצרה אצלי דווקא סקרנות לגבי המיעוט, וכמו כן לגבי אנשים במצוקה".

"לא נראה לי שיש אחד שהוא רק טוב ואחד שהוא רק רע. ולכן, כשהגעתי לסכנין, זה די התאים לאופי שלי כי אני מטבעי חש אמפתיה לסובל ולקורבן. השידוך מבחינה זו די הצליח. את השינוי בעקבות החשיפה הגדולה של סכנין בשנה האחרונה אני חש דווקא במגזר היהודי בכללותו".

יש כאלה שמדברים על "להבין את המנטליות הערבית".

"קודם כל, זה לא יפה לדבר על זה כי המונח 'מנטליות' אף פעם לא מובא באופן חיובי. 'מנטליות' הרי יש בכל מקום".

כלומר, מדובר בהתייחסות סטריאוטיפית?

לחמן, שיושב בסלון ביתו מתחת לציור "בריאת אדם" המפורסם של מיכלאנג'לו, מפתיע בתשובתו. "אתה מכיר את הבדיחה שמסתובבת בליכוד כהומור עצמי?" הוא שואל, "כשאלוהים ברא את האדם, הוא הנחה את המלאכים להעניק שתי תכונות לכל עם ועם. לברזילאים, אושר ואהבת הכדורגל; לאיטלקים, חן ורומנטיקה; וליהודים, שיהיו חכמים, ישרים וליכודניקים. המלאכים, שלא יכלו לערער על דבר אלוהים, שהעניק שלוש תכונות ליהודים ולא שתיים, החליטו שלכל אחד יהיו שתיים מתוך שלושת התכונות. לכן אומרים: כל ליכודניק שהוא חכם לא ישר; כל ליכודניק שהוא ישר לא חכם; וכל יהודי שהוא ישר וחכם לא יכול להיות ליכודניק".

מעבר לסטריאוטיפים, מה שמרגיז את לחמן זה הזדמנויות מבוזבזות. "חלק גדול מהאנשים המובילים במגזר הערבי לא האמינו שבני סכנין יכולה לשרוד לאורך זמן. היה צריך להפוך את סכנין לקבוצת המגזר. לכן מאוד הפריע לי שלא התייחסו יפה לשחקנים כמו חוג'ראט וקאסום, התייחסו אליהם כאילו הם שחקנים זרים שבאו מבחוץ, כאילו הם לא הצעירים של סכנין. סכנין היא בכל זאת מקום קטן. הקבוצה תוכל לשרוד אם היא תקבל תמיכה מה-1.2 מיליון ערבים במדינת ישראל. אבל בכל זאת, ככל שבסכנין יישארו כמו שהם - תמימים, טובי לב, ששים עלי קרב ומוכנים לתת את הכל, הלכה למעשה - יהיה להם טוב. זו תופעה שלא תישכח במהרה".

גם במגזר היהודי?

"בוודאי. הקוטב שלא סימפט את בני סכנין יבוא ויגיד: 'אמרנו לך, לא צריך להאמין בהם'. לא כך צריך להיות. הם לא פיטרו אותי כי אני יהודי. מי שינסה לעשות מזה את אותו 'אמרנו לך', יגרום נזק. כי בסך הכל הובלנו משל מאוד חיובי על אפשרות חדירתו של המיעוט בקרבנו".