מכבי תל אביב של העונה היא קבוצה כמעט זהה לזו של העונה שעברה. החמישייה הראשונה לא השתנתה כלל, המחליפים העיקריים נותרו כשהיו, והשינויים הם בשוליים: נסטוראס קומאטוס במקום דייויד בלותנטל ויניב גרין במקום ברונו שונדוב (כן, היה דבר כזה). הזעזועים על הספסל היו גדולים יותר, כשדייויד בלאט פינה את מקומו ליעקב ג'ינו.
הקבוצה כמעט זהה, אבל הדרך לפיינל פור היתה הרבה יותר קלה. ההצגה הבלתי נשכחת מול סקיפר בולוניה מחתה מהזיכרון את דרך החתחתים שעשתה לשם מכבי, כולל הפסד מביש באולקר וניצחון בלתי אפשרי על ז'לגיריס במחזור האחרון. העונה, הכל זרם הרבה יותר חלק: אחרי ארבעה הפסדים בשלב הראשון, שייטה מכבי בשלב השני, וסיימה אותו עם מאזן חלק.
ההצלחה של מכבי מודל 2005 מעלה מספר שאלות: האם זוהי קבוצה טובה יותר, התקפית והגנתית? מה עשתה עזיבתו של דייויד בלאט למכבי? איך הצליחה חבורה של כוכבים גדולים ומלאי אגו ליצור כדורסל כל כך הרמוני? ומעל הכל, האם הצוות הזה מסוגל להגיע לזכייה שנייה ברציפות ביורוליג, ולקבוע את ההישג הגדול בתולדות המועדון. עם כל הכבוד לקבוצה של 1981, שזכתה בכל התארים האפשריים, שתי זכיות רצופות במפעל הגדול של הכדורסל האירופי הן משימה שאף קבוצה לא השיגה מאז ספליט של סוף שנות ה-80. בקבוצה הזו שיחק אחד, טוני קוקוץ'.
אז מה נשתנה במכבי ת"א מהעונה שעברה?
על הפרקט
מבט קצר על הסטטיסטיקה מלמד על השיפור שחל בהתקפה של מכבי ת"א לעומת השנה שעברה: 92.2 נקודות בממוצע השנה לעומת 86.5 שהשיגה אלופת היורוליג בעונת 2003/4. ושוב, מי שזוכר רק את הסיום החלומי של העונה שעברה, צריך להיזכר באחת השלשות המשמעותיות בתולדות הכדורסל האירופי, שעשתה את ההבדל בין חלום לכישלון. לפני כן, מכבי ת"א הפגינה בחלקים מסויימים של העונה שעברה חוסר יציבות. ההתקפות לא זרמו כפי שהן זורמות השנה, שאראס עוד לא הכיר את השגעונות של פיני גרשון לעומק, וויצ'יץ' כבה בסיבוב השני ובאסטון לא תמיד נראה כמי שהתאקלם כאן.
בניגוד לשנים קודמות, העונה הופיעה אותה התקפה אימתנית כבר במשחק הפתיחה של הירוליג מול ז'לגיריס, שהסתיים ב-75:102 לצהובים. מכבי ת"א עברה את רף 100 הנקודות בשלושה מחמשת משחקיה הראשונים השנה ביורוליג (123 נקודות בניצחון על פזארו, 113 נקודות בניצחון על אא"ק באתונה) ובאירופה מיהרו להכתיר אותה כקבוצת ההתקפה הטובה ביותר. "בלי הלחץ שהיה עלינו בשנה שעברה בתור המארחים של הפיינל פור, היה הרבה יותר קל", מסביר ניקולה וויצ'יץ' את ההבדלים המקצועיים. "צריך גם לזכור שהשנה אפשר להגיד שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד. אנחנו הרבה יותר מחוברים, מה שאי אפשר היה להגיד בעונה שעברה. זה מאוד משמעותי וזה בא לידי ביטוי כל העונה הזאת".
ההגנה, לעומת זאת, תפקדה קצת פחות טוב, עובדה שהתבלטה עם פציעתו של ניקולה וויצ'יץ'. בלי האיש הגדול מתחת לסל הפסידה הקבוצה פעמיים, לאותה ז'לגיריס בבית וללובליאנה. גם בשאר המשחקים שאותם ניצחה מכבי, ההגנה המשיכה לספוג ולספוג, אבל פיני גרשון לא נראה מודאג. הוא דאג בעיקר להתקפה שלו וידע לטפל בהגנה החל מהשלב הבא. לסיבוב השני הגיעה מכבי עם הגנה מתורגלת ומרשימה, שירדה ב"טופ 16" מממוצע ספיגה של 84.9 נקודות למשחק ל-71.1 נקודות בלבד.
הצהובים הגיעו לכל משחק עם מאץ'-אפ זון שהתאים לתרגילים של היריבות שלהן. במקרה הזה, היתרון הגדול של מכבי ת"א הוא עבודת הסקאוטינג, ובעיקר היכולת לתרגל אותה על הפרקט פעם אחר פעם. בעוד שקבוצות מאיטליה וספרד הגיעו למשחקי היורוליג אחרי מאבקי ליגה קשים, למכבי ת"א היה שבוע שלם כדי להתכונן בראש שקט למפגשים החשובים של העונה, תוך התעלמות מהטיולים בדרך, מול יריבות מצחיקות כמו מכבי פ"ת ומ.כ חיפה. זה היה עוד הבדל משמעותי מהעונה שעברה, שבה גרשון, פנאן ומזרחי יצאו מהמגרשים במלחה ובאוסישקין עם הראש למטה, מלווים בשירים משפילים של אוהדים אדומים, שפינטזו על נפילת האימפריה. בעונה שעברה, כשגרשון נשאל בסיום משחק יורוליג לגבי המשחק הבא הוא היה זורק משפטים בסגנון, "יש לי קודם כל את בני השרון על הראש", ואיש לא היה מרים גבה. העונה, גרשון כבר הפסיק להתייחס לכל דבר בכדורסל הישראלי, שלא קשור למכבי ת"א, מעבר לבדיחות ועקיצות על הרמה הנמוכה.
שיעור בכימיה
אחד ההבדלים הגדולים בין מכבי תל אביב מודל 2005 לזו של 2004 הוא שרונאס יאסיקביצ'וס. מבחינה התקפית הוא נשאר אותו וירטואוז, מבחינה הגנתית הוא עדיין לוקה בחסר, אבל בכל הנוגע לאהבת הארץ, נדמה ששאראס לקח כמה שעורי מולדת. הליטאי, שבתחילת דרכו כאן לא ממש הבין מה רוצים ממנו בכוך האסיאתי בו נחת, התחיל להתאהב במדינה. לאט לאט הוא הבין שזו אולי לא ברצלונה, אבל אפשר לבלות כאן לא רע בכלל. אולי החברה החדשה שלו, ליהי אלון, תצליח להשכיח ממנו גם את המבנים של גאודי. צריך לשים לב גם לגישתם של פיני ושאראס אחד לשני. מערכת היחסים ביניהם טובה בהרבה השנה. בעונה שעברה גרשון הירשה לעצמו יד חופשית בכל הקשור לטיפול המשמעתי בליטאי, כמו סיפסולו במשחק מול ז'אלגיריס, כשאביו ישב ביציע בהיכל נוקיה. העונה, מלבד הספסול חסר המשמעות בניצחון ב-50 הפרש על פזארו, לא חזרו מחזות דומים. נראה שהשניים כבר למדו להכיר היטב, כל אחד את השגעון של השני, מה שיצר הערכה הדדית, גם אם לא אהבה גדולה.
מייסיאו באסטון, שהגיע לקבוצה בעונה שעברה, התאים למסירות של שאראס כמו כפפה, אבל נראה מנותק ברגעים מסויימים של העונה ולא תמיד עשה את המצופה ממנו. היכולת שלו בשלבים המכריעים סידרה לו עונה נוספת בקבוצה, בחוזה נמוך יותר משל הסופרסטארים. נראה שגם זה הולך להשתנות בעונה הבאה. לאתר היורוליג סיפר באסטון: "בעונה שעברה היה לחץ גדול מהתקשורת. גם הייתי שחקן חדש בקבוצה והיה קשה ליצור כימיה עם השחקנים בתקופה כל כך קצרה. אנחנו משתבחים עם השנים כמו יין טוב. יש לנו שיטה מעולה ואם מישהו יוצא ממנה במקרה, אנחנו מושכים אותו מייד פנימה".
אז מהיכן למעשה מגיעה כל האהבה הזאת על המגרש? "לא יכולה להיות כימיה כזאת נדירה על המגרש, אם היא לא תבוא מבחוץ", טוען עוזר המאמן יעקב ג'ינו. "אני חושב שיש פה שילוב נדיר מבחינה אישית ומקצועית. הרכב כזה נופל רק פעם בדור". הכימיה באה לידי ביטוי קודם כל באימונים של מכבי ת"א, שמלווים ברוב המקרים בצחוקים ואווירה מצויינת. למרות זאת, מכבי תל אביב היא לא בהכרח חבורה של 12 חברים טובים, שעושים הכל ביחד. השחקנים אכן מרבים להיפגש גם מחוץ למגרש, אבל רק אירועים כמו ימי הולדת וחתונות מאחדים את כל הקבוצה.
במקרים אחרים, המכבים מתחלקים בדרך כלל לחבורות. הזרים והמתאזרחים האמריקאים, פארקר, שארפ, תומאס ובאסטון, אוהבים מאוד את חיי הלילה בישראל ונוהגים לצאת כחבורה, לפעמים עם הנשים ולפעמים לבד. שאראס מצטרף אליהם בחלק מהמקרים, בחלק אחר הוא מבלה עם החברה הצמודה, בעיקר בהרצליה פיתוח או בראשון לציון. בין לבין, הוא גם רכש לו כאן כמה חברים מקומיים. ניקולה וויצ'יץ' הוא טיפוס ביתי יותר. וויצ'יץ' משתדל לטפח את חיי המשפחה שלו, יחד עם אשתו איבונה. רק שלא תמיד זה מצליח, כי כולם רוצים את ניקולה לידם, גם הזרים וגם הישראלים, בורשטיין, שלף והלפרין. הסנטר הקרואטי הוא כנראה האדם האהוב ביותר במועדון.
יניב גרין מצטרף לחברים הישראלים בחלק מהמקרים, אבל גם מבלה זמן רב עם שותפו לדירה וחברו מהפועל ת"א, ישראל שיינפלד. עם מי נשארנו? נסטוראס קומאטוס, שעדיין לא השתלב חברתית. העובדה שהוא ישב על הספסל, בזמן ששחקני מכבי ת"א חגגו את הזכייה בגביע המדינה, תעיד על כך. קומאטוס לא מוצא שפה משותפת עם האמריקאים, בשל מוצאו היווני, וגם האנגלית שלו לא מי יודע מה. את זמנו החופשי הוא מעביר בעיקר עם אסף דותן ועם מייסיאו באסטון.
על הקווים
אבל במכבי כן היה שינוי פרסונלי משמעותי. דייויד בלאט, עוזר המאמן הסופר דומיננטי, בחר לעזוב לסנט פטרסבורג, ולחזור לעמדת המאמן הראשי, אחרי שמילא את התפקיד במשך שנתיים במכבי. עזיבתו של בלאט היכתה בהלם כמעט את כל שחקני הקבוצה, במיוחד האמריקאים, שראו את בלאט כאחד מהם. מוצאו האמריקאי, יחסי האנוש והאימונים שהעביר היוו אנטיתזה מוחלטת לסגנונו המחוספס של פיני גרשון. אנתוני פארקר ודרק שארפ לא התביישו לומר בראיונות בשבוע האחרון מי המאמן המועדף עליהם ועם מי הם לעולם לא ינתקו את הקשר. לא היה מדובר בגרשון, אלא בבלאט. גרשון העדיף השבוע שלא להתייחס לדבריו של פארקר. הוא לא מתיימר לזכות באהבתם של שחקניו, רק להוביל אותם לניצחונות. עם זאת, אין זה סוד ששחקניה האפרו-אמריקאים של מכבי ת"א מתקשים לשכוח את נאום ה"מוקה" של גרשון. למרות כל ההסברים והתירוצים, העלבון עדיין צורב.
במשך השנים המשותפות של פיני גרשון ודייויד בלאט, התעוררה השאלה מי האחראי האמיתי להצלחות הקבוצה. פעמים רבות הוזכר שבלאט היה זה שאחראי על בחירת הזרים, שבלאט הוא היחיד שמנהל את האימונים ושגרשון פשוט קוטף את פירות העבודה הקשה של עוזרו. בסופו של דבר, בלאט קיבל קרדיט בדיוק כמו גרשון על הזכייה בסופרוליג ב-2001, אבל השנתיים הבאות, בהן אימן לבדו את הקבוצה, פגעו מעט בהערכה כלפיו. ואז גרשון חזר, בלאט נסוג שוב לעמדת העוזר, ומכבי לקחה את התואר.
אבל העונה הנוכחית היא המבחן הגדול של גרשון. האם הוא יצליח להביא את הקבוצה לתואר נוסף בלי השוליה שלו? בינתיים זה עובד מצוין יעקב ג'ינו, שנתן עונת בכורה חלומית בבני השרון, הובא כדי למלא את החלל שהותיר בלאט ובמקביל, הורחבו סמכויותיו של עוזר המאמן השני, דן שמיר. הצעיר בן ה-30 תפס פתאום חלק בלתי נפרד באימוני הקבוצה, ורפי גינת כבר מציין את שני עוזרי המאמן ביחד, בלי היררכיה בין ראשון ושני. בראיון בתחילת העונה אמר פיני גרשון כי הוא סומך על ג'ינו ושמיר בעיניים עצומות, בדיוק כמו שסמך על בלאט. גרשון נתן להם יד חופשית, השניים מעבירים כמעט את כל האימונים ועל התוצאות לא צריך להרחיב את הדיבור. בד בבד, גרשון גם דאג להוסיף שמאז ומתמיד הוא היה זה שניהל את הקבוצה מבחינה מקצועית: "בלאט העביר את האימונים, לא ניהל אותם, וכך גם ג'ינו ושמיר".
יש לזכור שאין אח ורע באירופה לשיטת האימון במכבי ת"א. דושאן איבקוביץ' וזליקו אוברדוביץ', למשל, לא נותנים לעוזרים שלהם את החופש שגרשון נותן. אלא שהשיטה של גרשון עובדת, ועם ההצלחה אי אפשר להתווכח. אין ספק שהצלחתו של גרשון, גם ללא בלאט, העצימה את ההערכה המקצועית אליו באירופה ואפילו בארצות הברית. בקצב הזה, זכיית "בק טו בק" בגביע היורוליג, תוביל אותו לאחת משתי האפשרויות, שאותן הוא כל כך אוהב להזכיר בזמן האחרון - אבל לא לחשוף את בחירתו: פרישה ופנייה לעסקים (ומעשי צדקה), או עמידה על הקווים, אולי אפילו במקום רחוק מעבר לים.
