הקשת המזרחית

המאזן של מיאמי – 23:59
המאזן של ניו ג'רזי – 40:42
מאזן המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה – 0:3 למיאמי


הנטס מגיעים לפליאוף בתנופה גדולה, כפי שניתן לראות מהמאזן שלהם ב-19 המשחקים האחרונים - 15 ניצחונות ו-4 הפסדים בלבד. וינס קרטר קלע במדי ניו ג'רזי 27 נקודות למשחק, ובחודש אפריל העביר הילוך במירוץ מול קליבלנד על המקום השמיני והרשית לא פחות מ-32 בממוצע. גם ג'ייסון קיד עשה את שלו בחודש זה עם 19 נקודות, 9.7 אסיסטים, 9.3 ריבאונדים -2.5 חטיפות למשחק. ועכשיו, כשריצ'ארד ג'פרסון אמור לחזור בדיוק בזמן, ושאקיל בספק לפחות למשחק הראשון בגלל פציעה בירך, הנטס יכולים להיות מאוד מסוכנים עבור ההיט.

שלושת המשחקים בעונה הרגילה הסתיימו בשלושה ניצחונות סופר-קלים להיט וב-21 הפרש בממוצע. סביר להניח ששאקיל מעדיף לפגוש את הקו הקדמי של הנטס, שכיום כולל את הרוקי ננאד קרסטיץ', ג'ייסון קולינס וקליפורד רובינסון, על פני אילגאוסקאס ודרו גודן מקליבלנד, והוא צפוי לעלות מדרגה ולהתחיל להיות השאק הדומיננטי שהתרגלנו לראות בפליאוף. אם הוא יהיה בריא, כל המתפרצות של קיד את קרטר את ג'פרסון לא יעזרו, אבל בלי אוניל, או עם אוניל על ירך אחת - מאזן הכוחות משתנה לחלוטין.

למאמן מיאמי, סטן ואן גנדי, יש סגל מאוזן בהרבה, עם שורה של רול פליירס כמו דיימון ואדי ג'ונס, יודוניס האסלם והרול פלייר החדש, אלונזו מורנינג, שלבטח ישמח לתת קצת בראש לקבצתו לשעבר. מצד שני, לורנס פרנק, יצטרך לעבוד קשה כדי להצדיק את המוניטין שלו כגאון כדורסל צעיר. הנטס ירצו לרוץ, ולא להיגרר להתמודדות פיזית של שחקני פנים. בנוסף, מעניין יהיה לראות איך פרנק יצליח לשלב את ג'פרסון אחרי היעדרות של ארבעה חודשים. ג'פרסון קלע 22 נקודות בממוצע למשחק לפני שנפצע, אבל מאז ההיררכיה השתנתה וקרטר, שחקן באותו גובה, עם אותן תכונות אבל קצת יותר כישרון, השתלט על מרכז הבמה.

בהנחה שהדיזל לא יסכים לשבת בצד בזמן שוויד וחבריו רודפים אחרי שלישיית הנטס, מיאמי תצא כשידה על העליונה, במיוחד בהתחשב במאזן הבית המצוין שלה (6:35) ומאזן החוץ הדל של הנטס (23:18).

תחזית: מיאמי בחמישה משחקים.

המאזן של דטרויט – 28:54
המאזן של פילדלפיה – 39:43
מאזן המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה – 1:3 לדטרויט

איש אחד בלבד יכול למנוע מהפיסטונס לטייל לסיבוב הבא – אלן אייברסון. בשלושת ההפסדים של פילי לדטרויט העונה, AI קלע 27 נקודות ב-42 אחוזים מהשדה, ובניצחון היחידי הוא התפוצץ עם 39 ב-59 אחוזים. עונה רגילה זה טוב ויפה, אבל צפו לשדרוג הגנתי רציני אצל חניכיו של לארי בראון בפלייאוף טיים. ובכלל, נראה שהניצחון של הסיקסרס היה די מקרי, בהתחשב בעובדה שהקבוצה כולה הצליחה לצלוף ב-54 אחוזים מהשדה, 11 אחוז יותר מהממוצע העונתי שלה וממוצע הספיגה של הפיסטונס.

אם לארי בראון יצליח לשתק את אייברסון (ואין מאמן שיודע את "התשובה" טוב יותר ממאמנו לשעבר) פילי תהיה תלויה בברכיים של כריס וובר, בידית של קייל קורבר, ובאתלטיות של סם דאלמברט ואנדרה איגודאלה. ועם כל הכבוד, זה אפילו לא קרוב למספיק. האלופים מגיעים לפליאוף אחרי 11 ניצחונות ב-12 המשחקים האחרונים, כשבחודש אפריל גם ההתקפה (97 נקודות בממוצע) וגם ההגנה (ספגה 87 נקודות למשחק) נמצאות בכושר טוב. שיתוף הפעולה בשני צידי המגרש לא ישאיר למאמן ה-76' ג'ים אובריאן סיכוי . אלא אם כן אייברסון יקלע קרוב ל-40 נקודות בממוצע באחוזים של גבינה צרפתית שמנה במיוחד, אין לסיקסרס סיכוי.

התחזית: דטרויט בחמישה משחקים מקסימום.

המאזן של בוסטון – 37:45
המאזן של אינדיאנה – 38:44
מאזן המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה – 1:2 לאינדיאנה

בשתי העונות הקודמות נפגשו שתי הקבוצות בסיבוב הראשון, כשבפעם הראשונה הפתיעה בוסטון עם ניצחון 2:4, ובפעם השנייה טיאטאה אינדי את הירוקים בארבעה משחקים חלקים ומביכים. השנה זהו מפגש מרתק ביותר, כשהפייסרס מגיעים ללא רון ארטסט אבל עם הרבה גאווה ואמונה בלב, והסלטיקס מגיעים עם אנטואן ווקר בירוק והרבה בטחון. לתוצאות משחקי העונה הרגילה אין כל משמעות, כיוון ששלושת המשחקים נערכו לפני הטרייד של ווקר, ובאינדי שיחק בכל פעם הרכב שונה בגלל כל הפציעות וההשעיות.

בוסטון היא קבוצה אחרת לגמרי מאז שמספר 8 חזר לשכונה, ויש שם איזון מצוין בין ניסיון פליאוף (פירס, פייטון ו-ווקר) לבין צעירים אתלטיים (שלושת הרוקיס וריקי דיוויס). אינדיאנה, לעומת זאת, מגיעה עם אמונה עמוקה בעצמה, עם תחושה של "אנחנו נגד העולם", ועם רצון לתת לרג'י מילר מתנת פרישה יפה. אף אחד מהפייסרס לא מדבר על דבר מלבד אליפות. אנת'וני ג'ונסון נמצא בכושר טוב יותר מגארי פייטון, וג'רמיין אוניל יוריד את ווקר לאותיות. הקלטים ינסו לאזן במאצ' אפ בין פירס לסטיבן ג'קסון ועם דיוויס האנרגטי מהספסל.

לשתי הקבוצות יש ספסל עמוק, ובהרכבן הנוכחי יש כמות דומה של כשרון, אבל לפייסרס יש יתרון ברור, מלבד הלב, והוא האיש שעומד מאחורי הקווים. ריק קרלייל עשה את אחת מעבודות האימון הטובות בשנים האחרונות והוא מועמד מוביל לתואר מאמן העונה. הפייסרס היא קבוצה מאומנת ומסודרת, שכל אחד יודע בה את תפקידו ומעמדו. עכשיו, בפלייאוף, הניסיון וההיררכיה ישתלמו. קשה לראות את החבר'ה הצעירים נותנים לרג'י ללכת הביתה כבר אחרי סיבוב אחד.

התחזית: הפייסרס בשישה משחקים מעניינים

המאזן של שיקגו – 35:47
המאזן של וושינגטון – 37:45
מאזן המשחקים בין הקבוצות בעונה הרגילה – 1:2 לוושינגטון


מפגש מרתק בין שתי קבוצות עם פילוסופיית משחק הפוכה לחלוטין. המאמן אדי ג'ורדן מנהיג בוושינגטון קבוצה התקפית מצויינת, בהנהגת המשולש של גילברט ארינס, לארי יוז ואנטואן ג'יימיסון, בעוד סקוט סקיילס יצר בשיקגו תלכיד צעיר וחסר כוכבים, שמשיג את הניצחונות שלו בזכות הגנה וספסל ארוך.

הבולס היו הקבוצה השלישית בטיבה העונה במזרח (הסלטיקס במקום השלישי כראשי הבית האטלנטי, אבל לשיקגו מאזן טוב יותר), עובדה מדהימה בהתחשב בעובדה שמשחקים בשורותיה חמישה רוקיס ועוד ארבעה חבר'ה מתחת לגיל 23, ושהקבוצה פתחה את העונה עם 9 הפסדים רצופים ומסע משחקים קשה במערב. מהראשון בינואר השיגו הבולס 38 ניצחונות ו-17 הפסדים. הפציעות של אדי קרי ולואל דנג משאירות לוושינגטון סיכוי לא רע לעבור סיבוב, אבל לשם כך הם יצטרכו לקבל לא רק תצוגות טובות של השלישייה שלהם, אלא גם לנסות ולשמור קצת לפעמים. הוויזארדס קולעים 100 נקודות בממוצע למשחק ובנויים על משחק התקפה מהיר ואנרגטי, אבל שיקגו מצליחה לעצור את יריבותיה על אחוזי קליעה הנמוכים ביותר בליגה, וזה עלול להקשות על חניכיו של ג'ורדן להציג את יכולתם הרגילה. יתרון חשוב של המכשפים הוא העובדה שיש להם קו אחורי גבוה, ארינס (1.91 מטר) ויוז (1.96 מטר), ולשוורים יש קו אחורי נמוך במיוחד, עם כריס דיוהון (1.85 מטר), קירק היינריך (1.91 מטר) ובן גורדון (1.91 מטר).

אם טייסון צ'נדלר יהיה בריא, וגורדון יספק את הנקודות ברבע הרביעי, חוסר ההגנה של וושינגטון והספסל הקצר שלה יספיק כדי לאפשר לבולס להעפיל לסיבוב השני, בהופעת הפליאוף הראשונה שלהם מאז 1998.

התחזית: שיקגו בשבעה משחקים