שער שכולו קלינגר

ברבע היובל האחרון היה למכבי ת"א רק שער אחד שהיה יותר מכוער ובד בבד יותר משמעותי מהשער של אנדריאס פרוחננקובס בקרית אליעזר. זה קרה בשנת 96', כשמכבי הגיעה לאותו אצטדיון למשחק שהכריע את האליפות מול מכבי חיפה. במצב של 1:1 הגיע כדור מקרי לרגל של שחקן מכבי שהתגלגל והשתטח באקראיות בתוך הרחבה. הכדור פגע לו בשפיץ של הנעל ועשה דרכו באיטיות מבחילה לקורה ולרשת. לשחקן קראו ניר קלינגר, מכבי עלתה ליתרון, ניצחה 1:3 ושייטה לדאבל.

היו לו, לקלינגר, הרבה שערים כאלה לאורך הקריירה. השער של פרוחננקובס היה בדיוק שער של קלינגר השחקן. יותר מדי צירופי מקרים מכדי שצופה כדורגל ממוצע יחשוב שמהשום-דבר הזה יצמח גול. יציאה גרועה, הדיפה רעה, הרחקה לא טובה, שפיץ של נעל, קשת מרשימה, שחקן שעומד על הקו ולא מצליח להרחיק. כל כך הרבה מרכיבים, שמתוכם יוצא שער ניצחון.

ואין בכך כדי לדבר סרה, חלילה, בקלינגר השחקן, שהיה לוחם אדיר בקבוצת כוכבים, מוטיבטור שהנשמה חיפתה על מוגבלותו. אבל יש ויש בשער של פרוחננקובס כדי להעיד על מכבי ת"א של קלינגר המאמן. חבר אמר לי אתמול, שבסופו של דבר מכבי עוד תזכה בתואר בסיום העונה הזאת. אם זה יקרה, קלינגר יסתכל לאחור, על ליגת האלופות והגביע ויראה עונה של הישגים, כמו הכדורסלן שקלע 30 נקודות במשחק בו הובסה קבוצתו ב-25 הפרש ואמר: "הייתי בלתי עציר".

זכייה בגביע תהיה המאורע הכי דו-ערכי שמכבי חוותה בשנים האחרונות. מצד אחד שמחה, גם אם מסויגת, על השגת התואר בעונה שבה אוהדי חיפה מרימים את הראש והפועל מנצחת בשני דרבים, ומצד שני הפחד מהעונג המדושן של המאמן המצהיר "הגענו למטרות שסימנו בתחילת העונה", תוך שהוא ממשיך להאמין בצדקת דרכו ובשחקנים המוכשרים שלו (מה, למען השם, עושה ברונו הייס במדים הצהובים?). היו לה, למכבי, עונות בינוניות עד גרועות שבהן זכתה בגביע. כמו זו שבה חטפה עשירייה מחיפה, וחודש לאחר מכן ניצחה בדרבי שהמתיק את ההשפלה ההיא. אלא שאז הזכייה באמת שימשה פיצוי, הפעם היא תנעץ מסמר בארון המחשבות של כל מי שעוד קיווה שבמכבי של השנה הבאה תהיה קבוצה יותר יצירתית, התקפית ואסתטית, עם או בלי קלינגר. הלא אם המאמן הגיע להישגים כאלה, כנראה שהוכחה צדקת דרכו. ומי יכול להתווכח?

שלמה שרף נשמע נחרץ מדי בהימור שלו על הזכייה של מכבי בגביע. לא זו בלבד שהצהובים הפסידו כבר בחצי הגמר לקבוצה מליגה נמוכה, ועוד בעונת אליפות, לפני שנתיים, אלא שהם אפילו לא הקבוצה הכי טובה שנותרה במפעל. מכבי פ"ת טובה יותר בשתי דרגות לפחות. אבל אם יש משהו חדשני בפרשנות הוולגרית לעתים של המאמן הלאומי לשעבר, זו העובדה שבניגוד לרבים אחרים הוא לא מפחד להמר. וכמו על המגרש, גם בטלוויזיה תעוזה נותנת ערך מוסף לפרשנות. גם אם ההימור יתפוצץ לשרף בפנים, הוא עדיין עדיף על הבונקר הרגיל והבנאלי. לפחות לגבי המשחק הזה שרף יצא צודק, ממש כמו קלינגר.

מאיר אינשטיין התרעם על השופט, אלון יפת, שהעז לשרוק לפתיחה לפני כניסת שידור הטלוויזיה: "הוא כנראה ממהר לאיזשהו מקום ולקח לכם דקת משחק", אמר. טוב, נו, אם שעת המשחק נקבעה ל-20:40 ויפת הוציא אותו לדרך ב-20:49 כשברקע מרצדות פרסומות מנג'סות, זו באמת חוצפה.