"לעולם לא אשחק עבור דרוקר"

בקיץ שעבר, עם הרבה רוח וצלצולים, נחת בעיר הקודש קימאני פרינד. הסנטר הג'מייקני היה אמור להיות הדובדבן על הקצפת ולהמשיך את הצלחות עונת היול"ב של הפועל ירושלים, אבל היום הוא מוזכר כאחד הסממנים הבולטים לעונת הנפל של הקבוצה.

ביום שלישי, מיד לאחר שסיים אימון עם קבוצתו האיטלקית וארזה והגיע לביתו, התפנה הסנטר לסכם את הקדנציה הקצרה שלו בישראל ואת העונה העלובה של ירושלים, ולספק תובנות מבפנים על הכישלון המהדהד של שרון דרוקר.

"אני משתדל להתעדכן במצב של הפועל", מספר פרינד. "רק לפני שבועיים דיברתי עם גידי דודי. פה ושם כשיש לי זמן אני גם בודק באינטרנט מה עשתה הקבוצה. כמובן ששמעתי שהם הפסידו להפועל תל~אביב וסיימו את העונה".

איך אתה מסביר את זה? הרי הפועל היתה צריכה לקחת את המקום השני בהליכה.
אתה צודק. לפי דעתי, על הנייר היינו הקבוצה הכי חזקה בארץ בליגה מלבד מכבי תל~אביב. הבעיה היא שלא הצלחנו להראות את זה על הפרקט. ברור שהקבוצה לא עמדה ביעדים שהציבה לעצמה. קיוו לבנות פה קבוצה מצליחה, והתוצאה היתה רחוקה מהציפיות. גם אני הייתי חלק מהכישלון. אני חושב שהבעיה היתה מקצועית, כי מבחינת הכימיה הקבוצתית המצב היה טוב. החבר'ה היו פשוט נהדרים. גם כשהפסדנו, כולם שיחקו עם הלב. הפועל פשוט לא היתה קבוצה טובה השנה, וזה כולל גם אותי. מהתחלה דברים לא נדבקו, וזה באמת מצער. היו ירידות ועליות קיצוניות ביכולת הקבוצה. לא היינו עקביים. אסור גם לשכוח את חוסר השקט מסביב לקבוצה מצד המדיה המקומית, האוהדים וההנהלה, שרק הלך וגבר ברגע שהקבוצה המשיכה להפסיד. שחקנים לא עמדו בלחץ. החבר'ה בקבוצה היו צריכים להעלות את הרמה שלהם ברגעים המכריעים, ולא הצליחו לעשות את זה. זה הגורם העיקרי לכך שהפסדנו לא מעט משחקים צמודים שהיינו צריכים לנצח, כמו ולנסיה בבית או נהריה. יכול להיות שגם סגל הקבוצה לא נבנה כמו שצריך, אבל מי שאמור להגיב לטענה הזאת הוא המאמן.

מה היית עושה במקומו?
הייתי מאפשר לשחקנים לעלות ולשחק. לתת לכוכבים להיות כוכבים. זו בדיוק הסיבה שאני ודרוקר לא הסתדרנו אחד עם השני. הוא מסוג המאמנים שמאמין באוריינטציה קבוצתיות בכל מחיר. הוא רוצה שהכדור יעבור בין כולם ויתחלק שווה בשווה בין כל השחקנים. אין בזה שום דבר רע אם אתה מכבי תל~אביב. בהרכב השחקנים שהיה לנו, זה פשוט לא התאים. הבעיה שלי עם דרוקר היתה שהוא ניסה לשנות את המשחק שלי. כבר בתחילת העונה הוא לא נתן לי לשחק כמו שאני רוצה ומסוגל. הוא לא איפשר לי למצות את הכישרון שיש לי. הוא היה צריך להכיר בזה שיש מהלכים שרק אני מסוגל לעשות, ולתת לי את החופש לבצע אותם כמו שאני מבין.

הסברת לו את הדברים?
כן. אמרתי לו שלא ייתכן שהוא יביא אותי לקבוצה על סמך סגנון המשחק המוכר שלי, ואז פתאום יאמר לי לעשות דברים שאני לא רגיל לעשות. אני לא הייתי היחיד. הוא לא נתן גם לשחקנים אחרים לשחק בחופשיות ולהתבטא, בגלל זה חלק מהם לא מיצו את הפוטנציאל שלהם והקבוצה הפסידה. אני רק יכול להגיד שלעולם לא אשחק יותר עבור דרוקר.

אומרים שההחלטה לשחרר אותך היא הטובה ביותר שהמאמן לקח השנה.
אני לא חושב שלשחרר אותי היה צעד חכם. אני לא יודע למה הם לא עברו שלב בפלייאוף, אבל בוא נגיד את זה ככה: לפחות עכשיו הם לא יכולים להפנות אלי אצבע מאשימה. תגיד לי אתה, אם אני הייתי הבעיה, אז למה גם בלעדי הפועל לא מנצחת? איתי הדברים היו נראים טוב יותר. אני איש גדול, שמסוגל לחסום ולעשות דברים שאחרים לא מסוגלים. בעיקר כשלירושלים יש בעיות מתחת לסל שהייתי מסוגל לפתור. שמעתי למשל שארווין דאדלי מראשון~לציון חגג מול הפועל. אני לא רוצה להישמע שחצן, אבל אני באמת מאמין שהיינו מעיפים את הפועל תל~אביב ופוגשים את מכבי בסדרה על האליפות.

על ג'ייסון וולס, שהחליף אותך בקבוצה, שמעת?
אני לא מכיר אותו, אבל שמעתי שהמספרים שלו טובים ושהבחור החדש בהחלט משחק היטב.

במבט לאחור לא היית מתנהג אחרת?
תבין, האווירה בקבוצה היתה מתוחה, העניינים היו עדיין חמים, וקיבלתי החלטה לא לעלות על הטיסה לצרפת בגלל הפציעה. אם היה נוצר קשר ביני לבין המועדון, הייתי מצטרף לחבר'ה למחרת ותומך בהם מהספסל. באופן עקרוני אני לא חושב שהייתי לא בסדר. אולי נקודתית הייתי צריך להתנהג קצת אחרת, אבל סך~הכל הייתי הוגן איתם. דרוקר הוא זה שקיבל את ההחלטה לשחרר אותי, והוא בלבד. יכול להיות שהייתי צריך לשבת עם קליין ודודי באופן אישי, להסביר להם את המצב ולתת להם להחליט מה עושים. אם הייתי מדבר איתם אני בטוח שעדיין הייתי שחקן הפועל. גם השחקנים היו בצד שלי.

הפרידה לא היתה קשה במיוחד.
תראה, אולי באיזשהו מקום קצת צובט לי שאני לא בהפועל. אהבתי את המועדון, האווירה והאנשים מסביב. זה באמת מקום נהדר לשחק בו. במיוחד אני מתגעגע לאוהדים, שהם הטובים ביותר שנתקלתי בהם מאז שאני משחק כדורסל.

היום, חודשיים אחרי שסולק מהפועל, לפרינד אין על מה להצטער. הוא משחק במועדון עם עבר מפואר, באחת הליגות האיכותיות באירופה. מבחינתו, הפועל היא אפיזודה חולפת בעיקר בכל מה שקשור לתוכניות לעתיד.

"אחרי כל מה שקרה איתי ועם הקבוצה השנה, לא נראה לי שבטווח הקרוב אשוב לירושלים, בטח שלא בשנה הבאה", הוא מבהיר. "כמובן שאני לא יכול להתחייב לטווח הרחוק. הרי בסופו של דבר הכל יכול להיות. טוב לי באיטליה, ובכל מקרה הפועל לא פנו אלי. שיהיה ברור לכולם: בקיץ, כשיסתיים לי החוזה, אני מתכוון ללכת בכל הכוח על ה~NBA. מילווקי באקס עוקבים אחרי כבר תקופה לא קצרה, ואני יודע שיש עוד כמה קבוצות ששמו עלי עין. החלום שלי הוא להגיע למקצוענים, ואני באמת חושב שאני מסוגל. אפילו ב~NBA יש אנשים שלא יכולים לעשות מה שאני מסוגל, ככה שהסיכוי שלי הוא בכלל לא רע. אני מרגיש שהפעם זו ההזדמנות שלי. אם לא אצליח השנה, אפסיק לנסות ואשאר באירופה.

החבר שלך ויל סולומון דווקא לא פוסל את האפשרות לחזור להפועל.
זו שאלה מורכבת, שצריך לבחון מכמה היבטים. נראה לי שאם היה מדובר רק בקטע כלכלי, והפועל יארגנו מימון כספי ויעמדו בדרישות המשכורת שלו, יש סיכוי גדול שהוא יחזור _ אלא שצריך להסתכל על הדברים גם מפרספקטיבה אחרת. ויל רוצה לשחק ברמות הגבוהות של אירופה, מול הקבוצות הכי טובות. לפי מה שהבנתי, ירושלים, נכון להיום, לא ישחקו אפילו בגביע היול"ב, ככה שהקטע התחרותי באמת יכול לפגוע בנסיונות להחתים אותו.

הקדנציה הקצרה בישראל חיזקה את תדמית הטראבל~מייקר שדבקה בך.
אני לא מסכים עם הקביעה שאני עושה צרות. אני אמוציונלי, אבל רק על המגרש. מחוצה לו אני אחד האנשים הכי נחמדים שיש. כשהייתי צעיר אולי הייתי כזה, אבל התבגרתי, למדתי מהטעויות והשתניתי. עובדה שהרבה מאוד קבוצות גדולות עדיין רוצות שאשחק עבורן.

למי שלא עוקב, ספר קצת מה קורה איתך היום.
אני משחק בווארזה, מתייחסים אלי טוב ואני בהחלט מרוצה. תדע שהם פנו אלי כבר בקיץ שעבר, אבל העדפתי להגיע לישראל. כמו בהפועל, גם פה חשבו בתחילת העונה על צמרת, אבל לא הצליחו להתרומם. כרגע אנחנו בתחתית, אבל אנחנו בתקופה טובה ולא נראה לי שנרד. אפילו יש לנו עדיין סיכוי להגיע לפלייאוף. מה שכן, הליגה האיטלקית היא אחת משתי הליגות הטובות באירופה. משחקים פה שחקנים ומאמנים מהבכירים ביבשת. הרמה פה היא הרבה יותר גבוהה מבישראל. התקציב של קבוצות התחתית פה הרבה יותר גבוה משל קבוצות הצמרת אצלכם. הליגה הרבה יותר תחרותית ושוויונית, ואין פערים גדולים כל~כך בין קבוצות התחתית והצמרת.

איך המועדון החדש בהשוואה להפועל?
מבחינת הרמה המקצועית, הפועל שווה בין תחתית לאמצע טבלה באיטליה. ירושלים הוא מועדון הרבה יותר חם, חברותי ואינטימי. פה הגישה עסקית לחלוטין. אין למשל מצב לצאת לאכול או לבלות עם ראשי הקבוצה. בווארזה כדורסל הוא הכל. חוץ ממנו אין פה שום ספורט אחר, ולכן כולם עוקבים אחרי הקבוצה ואחריך. בירושלים יש הרבה יותר מה לעשות, שלא לדבר על ההתעניינות בכדורגל. בכלל, האיטלקים הם אנשים יותר מכונסים בתוך עצמם ולוקח זמן להכיר אותם. בישראל האנשים יותר לבביים. מה שכן, הקהל פה פחות טוב מבירושלים. הוא כל הזמן מחפש נצחונות והרבה יותר לוחץ, ולפעמים קשה להתרכז. יום אחד אוהבים אותך ולמחרת לא מתייחסים אליך.