פוזה ב-19.90

בינינו, בני יהודה סתם קבוצה נחמדה. גם הפועל פ"ת הייתה ונשארה סתם קבוצה. מכבי פ"ת היא באמת קבוצה נחמדה, אבל לא כזאת שבאמת יכולה לאיים על מכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים והפועל ת"א בעונה טובה.

עונת הכדורגל הנוכחית הייתה המשך של הקודמת. החזקות הפכו לסתם קבוצות, מה שגרם לנו לאשליה שיש כאן צמצום פערים. מזל שאשקלון ומכבי הרצליה החזירו אותנו למציאות: אף אחד פה לא משתפר, הגדולות פשוט נחלשו. במכבי הרצליה משחק רמי אבו לאבן, באשקלון שרון עמר, שני שחקנים שאפילו בליגת העל החלשה שלנו לא הצליחו למצוא מקום ונשלחו למעמקי החשיכה. אתמול הם פגשו חברים לשעבר מליגת העל ולא הבינו למה מנור חסן ואסי בלדוט שווים 19.90 והם לא.

לכן, אי אפשר לראות בתוצאות בגביע הפתעה. אין הבדל בין מכבי הרצליה לבין הפועל פ"ת. הטקטיקה של פרדי דוד לקראת המשחק היתה לנסות לבעוט מרחוק לרפי כהן. להזכירכם, דוד השתמש בשירותיו של השוער החולמני בקדנציה שלו בקבוצה המשועממת שמנהל ליאור שחר. במקומו הגיע דרור קשטן, לכאורה שדרוג עצום. אם להסתמך על תדמיות, קשטן הוא מאמן עדיף בהרבה, אבל התואר היחידי שהמאמן המזדקן זכה בו בשנים האחרונות הוא גביע הטוטו. זכרונות גביע אופ"א התפוגגו, ממש כמו הקריירה של מילאן אוסטרץ'.

הפועל תל אביב, אותה קבוצה שהגיעה עם קשטן לרבע הגמר באירופה, היא המייצגת המובהקת של הפער העצום בין הפוזה לבין היכולת בקרב קבוצות ליגת העל. ספקית השנה בבדיחות בליגת העל (מאמן ליצן, שוער לוליין ,שני קונגולזים ברפסודה וחיים רמון ) מדברת עכשיו בחדרי חדרים על רומן אברמוביץ'. הפועל ת"א היא הכדורגל הישראלי במיטבו: תישאר בליגה או תרד, זה כבר לא משנה. המועדון, שהתיימר להיות האירופי ביותר בארץ, המועדון עם קהל האוהדים הנאמן ביותר בארץ, הוא חזות עונת 2004-2005 בכדורגל הישראלי, המפגר שנות דור אחרי אירופה. הרבה רצון טוב, הרבה קומבינות, אבל עמוק בלבנט.

נשאלת השאלה האם הפועל ת"א תספק לנו עוד בדיחה אחת טובה השנה: אם באמת ירצה רומן אברמוביץ' לשים כמה גרושים, כנראה שתאומים ואורנשטיין יצליחו להפיל גם את העסקה הזאת (תכין עודף מחמישים שקל, מושיק).