סכנין: להישאר או להימחק

מכבי אחי נצרת, אשתקד בליגת העל, תנשור כנראה לליגה הארצית בסיום העונה. הפועל אשקלון עומדת לעלות מהארצית ללאומית אחרי דשדוש של שנים בליגות הנמוכות. הפועל בית שאן נלחמת על חייה במחוז הצפון של ליגה א' ומכבי קרית-גת משוטטת במרכז המחוז הדרומי. את הפועל טייבה חיפשתי ולא מצאתי. אמרו לי שהם בליגה ב'.

בעשור האחרון, כל הקבוצות הללו היו בליגת העל, טרנד שהחל עם הסיפור ההירואי של בית שאן, דרך ההיסטוריה של טייבה כקבוצה הערבית הראשונה בליגה העליונה ועד ההעפלה של קבוצות מהדרום ששמן הוא לא הפועל באר שבע. כל הקבוצות הללו קרסו כמו הסטארט-אפים של בועת ההייטק של סוף המאה הקודמת. ההשוואה הזו לא מופרכת לגמרי: הן באו משום מקום, בלי בסיס ויסודות, וחזרו במהירות הבזק לחור השחור ממנו צצו.

זו הסיבה שבני סכנין צריכה לעשות מאמצים עילאיים כדי להישאר בליגת העל. כי ברגע שמחזיקת הגביע תרד ליגה, היא לא תחזור לאור הזרקורים יותר. עד כה, כל האינדיקציות מעידות על כך שבעוד שלוש או ארבע שנים נמצא אותה במאבקי ירידה בליגה נמוכה, אולי על סף פירוק. זה נשמע אפוקליפטי, אבל לא מטורף, כי בני סכנין, כמו קודמותיה, לא הצליחה להתרגל לסטנדרטים של מאבקים תמידיים בליגות הגבוהות.

וזה נשמע מצחיק, מגוחך ואפילו מקומם קצת. הרי לא רק שאהר חאליילה דוחף שופטים, גם אלי זינו לא חוסך שבטו, ואלי טביב מהפועל כפר סבא בוודאי אינו יותר טוב בכל הקשור לניהול קבוצת כדורגל ותרבות ספורט. ועם זאת, כפר סבא תעלה העונה בפעם הרביעית בעשר השנים האחרונות לליגת העל. באר שבע, גם אם תרד, סביר להניח שתחזור, כמו מכבי נתניה שעומדת לעשות זאת שוב ובני יהודה שעלתה בקלות יחסית לאחר שירדה. אלא שבסכנין לא מצאו את הקו הדק הזה שבין הנהלה הגובלת בלגיטימיות, לבין שכונה. מעבר לסיבה הזו קשה למצוא הסבר להימחקות הקבוצות הקטנות, חוץ מאשר אולי העובדה שאצל ה"גדולות" יותר זה גם עניין של מסורת וקהל גדול.

אפקט השבטיות בעולות הטריות קורם עור וגידים. אין לכך כל קשר לכך שסכנין מייצגת את המגזר הערבי: זה קרה גם בבית שאן, בקרית גת וביריות על מכוניות באשקלון. ההנהלות הללו, מעבר לנטל הכספי המופעל עליהן, לא עומדות גם בלחצים התקשורתיים. פתאום כל הרפש צף מעל פני השטח. דברים כמו פרשת השרוכים של איתן טייב יכולים להיות מטואטאים מתחת לשטיח בלאומית, אבל מקבלים חשיפה כלל ארצית בליגת העל. כשהקבוצות מגיעות לסוף העונה, הן מותשות מנטאלית ופיזית ומדוללות כספית. כרגע נראה שסכנין בדרך הזו.

ולא שלא היו הזדמנויות. לזכותה של סכנין ייאמר, שאנשיה לא הלכו בדרכיו הקיצוניות של ראפיק חאג' יחיא מטייבה. הם נקטו בקו אחר, כזה של "אתם תקללו, אנחנו נשחק". השופטים, לעתים קרובות, נקטו ועודם נוקטים יד רכה בתגובה למשחק הברוטאלי שלהם. זה עבד מצוין בעונה שעברה, וגם בחלק הראשון של העונה הזו. אלא שתקרית קינן בקרית אליעזר הייתה כמו סיכה בבלון, והבלון הזה התפוצץ. מאז אותו אירוע, סכנין לא מסוגלת לעמוד בראש מורם. דומה שכתב הכניעה כבר נחתם, כעת מחכים להגיש אותו.

למרות זאת סכנין קיבלה עוד הזדמנות כשהתקשורת נרתמה לצידה של הקבוצה במשחק מול בית"ר ירושלים. ההתנהגות האלימה של אוהדי סכנין כמעט לא הוזכרה. האצבע המאשימה הייתה חד סטרית, בכיוון המחנה הצהוב-שחור. הגול של סואן בנבחרת עבד מצוין עבור החבר'ה של לחמן, וגם המומנטום הזה נשמט להם מהידיים בפיאסקו בוינטר.

מי צודק, סכנין או לחמן? זו לא השאלה, כי האמת, כמו תמיד, נמצאת בוודאי באמצע, בייחוד כשהכל בלגאן ואין סדר. אבל אלן מסודי אמר, וצדק, שלא מפטרים מאמן בשלב כזה של העונה. סכנין חיה על זמן שאול. חמשת השבועות הקרובים הם הקריטיים ביותר בהיסטוריה של המועדון. אם יישארו בליגה יוכלו, עד כמה שקשה להאמין, לשפץ את התדמית, להרים את הראש, לפתוח דף חדש, לנסות לצבור ניסיון ולתקוע יתד קבע בליגת העל. אם ימשיכו לירות לעצמם ברגל והיריבות לתחתית ינצלו את זה, בתוך שנים בודדות עשויה סכנין מול מכבי טורעאן או הפועל הרצליה נגד הירידה לליגה ב'.