האגדה של רמת אפעל

מ.ס. רמת אפעל היא סיפור של מסע מופלא שהתחיל לפני חמש שנים. אתמול (שלישי) אחרי 0:3 חלק בחצי גמר הפלייאוף בליגה הלאומית, השלימה הקבוצה הקטנה עליה של 4 ליגות בחמש עונות, בדרך לליגת העל.

3 אנשים היו שותפים לדרך מראשיתה. מודי אשכנזי, הקפטן שלקח את הקבוצה מליגה ב', ופרש בתחילת העונה הנוכחית כדי להצטרף להנהלה; דני וינריב, יוצא מחלקת הנוער של הפועל ת"א, שחזר לשחק בשביל הכיף אחרי כמה שנים בארה"ב; ואייל פרידמן, שחזר הביתה אחרי טיולים בין מספר קבוצות בליגות נמוכות.

אחרי שעלתה לליגה א' בשנת 2001, פתחה רמת אפעל את העונה עם 3 הפסדים. "התחלנו לא טוב, ויום אחד אני פגשתי את חנן קרן בקופת חולים", מספר אייל פרידמן. "שאלתי אותו אם הוא רוצה לאמן את הקבוצה והוא הסכים". אפעל, מחוזקת בענק ויקי רווח, שפעם נחשב לסנטר העתיד של הנבחרת, עלתה באותה עונה לליגה הארצית.

צירופו של ניר רכליס, עוד שחקן עבר, לא הספיק לעלייה, והקבוצה סיימה את עונת 2002/2003 רק במקום השמיני בליגה ארצית דרום. עונה לאחר מכן צירפה רמת אפעל את אלדד דייגי, פעם פוטנציאל גדול ברמת גן והגליל העליון ואת מוריס היימן, בוגר נוער הפועל ת"א. חנן קרן עזב, ולתפקיד המאמן מונה אמיר עוזי, שפוטר אחרי 11 מחזורים, במאזן 1:10, כיוון לא הסתדר עם השחקנים. חנן קרן חזר, והקבוצה השלימה עליה ללאומית, עם שני הפסדים בלבד.

על רקע בלגאן תחילת העונה הקבוע בכדורסל שלנו, בלט השקט בו התכוננו ברמת אפעל לעונה הנוכחית. דיימון פטרסון, זר ותיק, יעיל ומנוסה (בן 36) הצטרף. ההחתמה המקומית המשמעותית ביותר היתה של ירון להט, רכז רמת גני שהפך לקבלן עליות. את הסגל המצליח השלימו גלעד מאור, גבוה אתלטי וחזק, איתי גרינבוים הצעיר הנהדר, בעונת הפריצה שלו, ועופר גולדברג ואייל אלמקייס, שהעלו בשנתיים האחרונות את מכבי פ"ת לליגת העל.

אם בכדורסל עצמו הכל הלך די בקלות (כולל רצף של 13 משחקים ללא הפסד), נתקלה רמת אפעל בלא מעט בעיות טכניות. באולם הקטן והישן ברמת אפעל לא היה משטח פרקט, ועד שנמצא כזה נאלצה הקבוצה לארח באולם של בית הספר 'אליאנס' בת"א. הסיפור המדאיג יותר היה לקראת המשחק במחזור ה-15 מול הפועל חולון, שאוהדיה הגישו תביעה להזזת המשחק מהאולם באפעל בשל תכולתו (כ-270 מקומות בלבד) ואף ריססו כתובות נאצה על שעריו.

המאפיין הבולט של כל קבוצת כדורסל ישראלית שמכבדת את עצמה הוא יושב ראש זחוח וססגוני. ביד אליהו מולך שמעון מזרחי, על הירקון שולט ביד רמה שאול אייזנברג, במלחה נעים כבר שנים על-פי המאניירות של דני קליין. לרמת אפעל אין יושב ראש, יש לה שלושה.

עוד כשהיתה בליגה א', הצטרף להנהלת אפעל ישראל רביב, איש עסקים בן 50, בעליה של חברה לשיווק דגים. דמות מרכזית נוספת היא מודי אשכנזי, יועץ השקעות מצליח בן 35, ששימש גם כקפטן הקבוצה עד שתלה את נעליו בקיץ. את השלישייה משלים אייל קורן, איש השקעות, שנמצא יותר מאחורי הקלעים.

הקיץ, לפני שהתיישבו על מלאכת בניית הסגל, חיפשו בקבוצה מקורות מימון נוספים, ומצאו אותם אצל עשרה אנשים אמידים מהישוב, שכל אחד מהם כמה עשרות אלפי שקלים למען הקבוצה. ככה מסתדרים בקבוצה שאינה שייכת לאף אחד ממרכזי הספורט הגדולים. השילוב המוזר הזה עובד, מסתבר, שכן רמת אפעל היא אחד המועדונים היחידים בארץ שמשלם את כל הכסף, ובזמן.

וכאן מגיעה השאלה הגדולה: עלייה לליגת העל אינה דבר של מה בכך, מדובר במשחק שונה לגמרי, עם כללים לא מוכרים. "כשהתחלנו כאן, המטרה היתה לבנות משהו שיהיה מודל לחיקוי לנוער", אומר אייל פרידמן. "קבוצה בליגת העל, על המשמעויות הכלכליות והמקצועיות שלה, עלולה להביא להתפרקות".

עד היום היתה רמת אפעל סיפור מקומי, שילבה שחקני בית וצעירים, וסחפה אחריה ישוב שלם. בליגה של 4 זרים, תקציב מינימום של מיליון דולר, ויציאה אל מחוץ לישוב על מנת לשחק באולם שעומד בסטנדרטים של ליגת העל, עלולה רמת אפעל לראות את העניין בצורה שונה לחלוטין. בכל שנה בוחרת לפחות עולה אחת להישאר בליגה השנייה הצנועה. כך ניצלת מ.כ. חיפה מירידה עונה אחרי עונה. אפשר לקוות שרמת אפעל תשבור את המסורת הבלתי ספורטיבית הזאת.