מה? מי? מו?

בספר "הלילה האחרון בשושלת היאנקיז", מתאר באסטר אולני, סופר ועיתונאי, את ליל ה-3 בנובמבר 2001, בו הפסידו היאנקיז לאריזונה דיאמונדבאקס במשחק השביעי והמכריע בוורלד סירייס. היאנקיז נכנסו לאינינג התשיעי ביתרון 1:2, ועל הגבעה ניצבה המניה הכי בטוחה שלהם - המגיש הפנמי מריאנו ריברה. סדרת טעויות שהמגיש היה מעורב בהן העניקה לאריזונה שתי ריצות, ניצחון 2:3 ואליפות שעצרה את רצף האליפויות של היאנקיז על שלוש. ניו יורק לא הצליחה לשחזר את האליפויות הללו עד היום, ולשיא הגיעה בעונה שעברה, כשעם יתרון 0:3 בסדרה על בוסטון שבר ריברה פעמיים שמירה, הרד סוקס צימקו ל-2:3 ונסעו לברונקס לחתום את הסדרה באחת הסנסציות הגדולות ביותר שידע הספורט האמריקאי מימיו.

"מריאנו ריברה תמיד היה מקצוען שנתן כבוד למשחק ולשחקנים. הוא ליגלג על כל בעלי הזקנים למיניהם ועונדי התכשיטים", מתאר אולני. "היציאה שלו מהבולפן היתה שקטה, מסודרת ומאיימת". ואכן, ריברה נוהג לפתוח את השער, לצאת כשכפפתו מסודרת בדיגום משעי ופניו חתומות. עד לפני ארבע שנים היה רק פירוש אחד למשחק כשריברה נכנס אליו - GAME OVER!

מריאנו ריברה נולד בפנמה והיה חבר בפארם סיסטם - חוות הגידול של היאנקיז. החווה הזו הצמיחה שחקנים כמו אנדי פטיט, דרק ג'יטר, בארני וויליאמס ורמירו מנדוזה. יחד עם רכישות של שחקנים מתכתיים (סקוט ברושוס, צ'אק נובלאוק) ו-ווינרים בנשמתם (פול אוניל, הבכיין הגדול בהיסטוריה של הליגה), הדרך היתה ברורה - אליפות. ג'ורג' סטיינברנר הביא בדיוק את הבן אדם שידע להרגיע את ההתפרצויות שאפיינו אותו בשנות ה-80, ג'ו טורה, והיאנקיז התחילו לצבור קבלות. את עונת 1996 הם סיימו עם אליפות ראשונה אחרי 18 שנה.

ריברה החל את דרכו בקבוצה המקצוענית של היאנקיז ב-1995, תחת באק שוולטר. הוא החל כפותח וצבר חמישה ניצחונות בעשר פתיחות. בשלב מסויים רצה סטיינברנר לעשות עליו טרייד, אבל ג'ין מייקלס, המנכ"ל לו חייבים היאנקיז יותר מכל את הזוהר של סוף שנות ה-90 כיון שהכיר את המערכת כל כך טוב, מנע ממנו. ההימור על ריברה השתלם, כשב-1996 היה אחד הסט-אפים (מגיש שנכנס לפני הקלוזר) של ג'ון ווטלנד. ב-1997 הפך לקלוזר ומאז היה כיבוי אורות בכל הקשור לסגירת משחק. אף אחד לא יכול היה על ריברה, וסימני השאלה באשר ליכולתו לסגור נפתרו כאחת. ההימור של מייקלס היה נכון, והיאנקיז הפכו לקבלני אליפויות. עם אנשים שעובדים קשה, ממושמעים, נותנים ריספקט למשחק, נדמה היה שאיש לא יעצור את ניו יורק, בעיקר אחרי האליפות של 2000, בה נראה נחותים בכל פרמטר מסיאטל (שסיימה את העונה הרגילה עם 116 נצחונות) אבל טחנו אותה בגמר ה-AL בדרך לניצחון קל על המטס בגמר.

היה קשה לעמוד מול ריברה, שהקרין סמכותיות לכל אורך הדרך. הגישה השקטה והמקצוענית שלו היו אמנם נדבך חשוב, אבל מה שעשה את ההבדל היתה זריקת ה"קאטר" המפחידה שלו, הגשה חזקה שנראית כמו כדור מהיר (פאסטבול) רגיל ועולה למעלה לפני שהיא מגיעה לחובט. חובטים היו משתגעים מריברה, כולם ידעו מה הולך להגיע, ולאף אחד לא היה מה לעשות. סקוט ברושוס התבדח ואמר שהחברה המייצרת מחבטים ל-MLB צריכה לשלם תמלוגים לריברה על כך שבכל משחק הוא שובר שני מחבטים לפחות עם עוצמת ההגשות שלו.

ריברה הוא נוצרי אדוק המאמין בחינוך נוקשה. בלילה ההוא ב-2001, מספר אולני, נכנס לחדר ההלבשה של היאנקיז ואמר: "מה שלא יקרה הלילה, הכל בידי אלוהים". השחקנים נדהמו מההצהרה, מכיון שלא ציפו שריברה השקט ייתן נאום לפני משחק, ובוודאי לא נאום פסימי שכזה. מאז אותו משחק הוא כבר לא היה אותו ריברה. בשנה שעברה הוא סגר 53 משחקים בהצלחה אבל כשל בחמישה, ארבעה מהם קריטיים שאיבדו את האליפות ליאנקיז.

ביולי של העונה שעברה בוסטון נראתה רע מאוד. השחקנים היו מסוכסכים, נומאר גארסיהפארה התסיס והיאנקיז פתחו פער. זה היה משחק המכות המפורסם בפנוויי פארק, כשג'ייסון וריטק ואלכס רודריגז הורחקו. ניו יורק הובילה בהפרש של שתי ריצות כשריברה נכנס למשחק. הוא הירשה ריצה שצימקה את התוצאה ולאחר מכן הומראן לביל מולר שהפסיד ליאנקיז את המשחק. בספטמבר איפשר לרד סוקס מהפך נוסף בברונקס, אבל בפלייאוף כולם ציפו לריברה אחר.

טרגדיה משפחתית שלחה את ריברה לפנמה, והוא חזר רק במהלך המשחק הראשון בסדרת גמר ה-AL. היאנקיז, שכבר הובילו 1:8, הסתבכו, בוסטון צימקה ל-7:8, וריברה נכנס והציל את המשחק. נראה היה שחזר לעצמו. אלא שבמשחק הרביעי, כשהיאנקיז ביתרון 0:3 בסדרה ו-3:4 במשחק, נכנס ריברה והירשה לבוסטון להשוות ובהמשך לנצח. במשחק החמישי הובילו היאנקיז 2:4, כששוב הסתבכו. חבטת הקרבה של ג'ייסון וריטק מידיו של ריברה שוב הישוותה ל-4:4, הרד סוקס ניצחו ונסעו לניו יורק כדי להשלים את המהפך הגדול.

בשני המשחקים האחרונים כבר די ברורה המגמה עם ריברה - מו לא מפחיד את הרד סוקס, ואם יש קבוצה שסטיינברנר לא אוהב, בלשון המעטה, זו בוסטון. במשחק הראשון שובר שבר ריברה שמירה, אבל דרק ג'יטר דאג שהניצחון יישאר בניו יורק. בשני גם ג'יטר כבר לא יכול היה לעזור, כשטעות של אלכס רודריגז השאירה את בוסטון במשחק והרד סוקס חגגו על ריברה.

מה יהיה כעת עם מו? סביר להניח שימשיך לקבל את הקרדיט גם העונה. בכל זאת, מדובר בקלוזר הטוב בהיסטוריה, וגם בגיל 36, כאשר הוא בריא, עוצמת ההגשה שלו עדיין גבוהה מספיק. כשמסתכלים על האפשרויות של היאנקיז לקלוזרים אלטרנטיביים, הן לא מזהירות. מייק סטנטון ורמירו מנדוזה, שהיוו חלק מהשושלת, כבר הרבה אחרי שיאם, גם טום גורדון זקן מדי וטניון סטורטץ פשוט לא עשוי מחומר של קלוזרים. הבעייה של היאנקיז היא שהבאר שלהם, הפארם, ריקה לגמרי, ובעונה הזו נקבל תשובה האם מו יכול לתת עוד כמה שנים ולחזור להיות הקלוזר הכי מפחיד עלי אדמות. היאנקיז השלימו רוטציה מפחידה שכוללת את רנדי ג'ונסון, מייק מוסינה וקרל פבאנו יחד עם תמיכה של קווין בראון, אבל החור בסכר נמצא כרגע בצד השני.