האמת של ברונו

השבוע האחרון של ברונו הייס היה אחד הקשים שעבר בשלוש השנים שלו בישראל. לאחר המשחק מול בני סכנין ביום ראשון הוא התקלח במהירות ונסע לאיכילוב כדי להיות ליד בתו בת החודשיים, ברנדה, שאושפזה בתחילת השבוע בגלל ברונכיט קשה. בשלוש לפנות בוקר הוא חזר הביתה מותש, ישן הרבה פחות שעות משהוא רגיל וקם לעוד בוקר של דאגות וריצות.

האשפוז של ברנדה הוא הדבר שהכי מדאיג את הייס כרגע, אבל גם בתחום המקצועי לא חסרות בעיות. אחרי שהפך לכוכב במכבי תל אביב ובליגת העל, נראה שהמחלה שבה נדבקה הקבוצה החלישה גם אותו והצליחה לפגוע באופטימיות הברזילאית שלו. עכשיו הוא מנסה לשקם את היחסים עם המועדון ומקווה ששום דבר לא מאוחר מדי בשבילו, בייחוד לא החלום לשחק באירופה. אבל בינתיים יש לו עוד עונה לסיים וילדה בבית חולים.

ביום שישי הבא, אם הכל יהיה בסדר עם ברנדה, יחזרו לברזיל האשה ליליאן, החותנת דולסימה והילד בריאן בן השנתיים. ברונו יצטרף אליהם בסיום העונה. "יכול להיות שלא אחזור, אני לא יודע עדיין", הוא אומר כשאני שואל אותו אם אפשר להגדיר את הראיון כראיון פרידה. "לפעמים בן אדם צריך לעשות שינוי כלשהו אחרי שעוברת עליו תקופה קשה או כשהמציאות כפי שהוא מכיר אותה משתנה מולו. יש לי חוזה לעוד עונה, אבל עכשיו אני לא יכול להגיד במאת האחוזים אם אני נשאר או עוזב. זה תלוי בדרכון הפורטוגזי שאני אמור לקבל, כי זה יעשה לי את החיים הרבה יותר קלים להגיע לאירופה. בוא נגיד שאם תהיה לי אפשרות, אני אעדיף לעזוב".

היום של הייס מתחיל בהחלפת הרכב השכור שנתנה לו מכבי ועושה לו בעיות בזמן האחרון. מכונית אופל אסטרה לא חדשה, לא משהו נוצץ מדי, בדיוק כמו מכבי של העונה. "כתוב בחוזה שמגיע לי רכב חדש, אבל לוני החליט לתת לי את האופל, מה לעשות. אבל זה דווקא רכב לא רע", הוא אומר ומכניס למערכת את הדיסק עם השירים הברזילאיים שהוא אוהב ונוסע לכיוון קניון רמת אביב להחליף דולרים.

בכניסה לקניון מחכה לו גבריאל לימה, החבר הברזילאי מבני יהודה. ההיכרות בין השניים התחילה עוד בריו, בפלומיננזה שממנה הם הגיעו לארץ. כשלימה הגיע לסכנין לפני שנתיים הם הפכו לחברים עוד יותר טובים, כמעט כמו משפחה, בטח אם לוקחים בחשבון את העובדה שלימה התחיל לצאת עם אליני, אחותה של ליליאן. "הוא החבר הכי טוב שלי", אומר הייס, "אנחנו מבינים אחד את השני הכי טוב ובתקופה האחרונה אני מרגיש הכי קרוב אליו". "כל זה לא עזר לי עם אליני", מתערב לימה, "המניאק לא אמר עליי אפילו מילה אחת טובה, הוא נתן לי לעשות לבד את כל העבודה".

יעד הנסיעה הבא הוא חנות המפעל של דיאדורה, החברה המאמצת של מכבי תל אביב ושל הייס, שרוצה לקחת נעלי ספורט חדשות ולהזמין כמה חולצות של מכבי עם השם שלו באנגלית, כמו בצ'מפיונס, כמתנות למשפחה ולחברים בריו.

בחנות מצפה להייס הפתעה. הוא מתחיל לחפש חולצות ונעליים, לימה משמש כיועץ ועל הדרך מוצא לעצמו איזו חולצה או שתיים, אבל בהתאם לתקופה גם בקופה יש בעיות. בדרך כלל הוא יכול לקחת מה שהוא רוצה, אבל עכשיו הבוס לא נמצא, הטלפון שלו כבוי ואין אישור לקחת חולצות. ברונו מוותר ומתעצבן אבל לא שוכח להזמין את החולצות של הצ'מפיונס, הדבר הכי חשוב מבחינתו.

לפני שלוש שנים כמעט נחת ברונו הייס בישראל. הוא היה אלמוני לחלוטין עבור חובבי הספורט בישראל, אך בהתאם למסורת ולמנטליות הברזילאית החמה הפך לבן בית במהירות רבה. גם על הכביש קשה להבחין שמדובר בעובד זר. "בן זונה, מניאק", הוא מסנן בעברית לעבר הנהג שחותך אותו באיילון. כשניידת משטרה חולפת על פנינו במהירות הוא משגר את קללת ה"מניאק" המסורתית. אחד משלנו, כבר אמרנו?

הקליטה של הייס בישראל היתה פנטסטית מכל הבחינות. שמחת החיים, האופי הנוח וגינוני הכוכבות שהפגין על ומחוץ למגרש התאימו למכבי תל אביב שלפני שלוש עונות, זו של אבי נימני. גם הכדורגל שהפגין היה בהתאם. יחד עם נימני (ואחר כך דגו), טל בנין ורודריגו גולדברג, הוא היה אחד השחקנים שתרמו הכי הרבה לאליפות בעונת הבכורה של קלינגר. אבל אז באה הנפילה.

"הכל השתנה אחרי שנימני ישב על הספסל", מנסה הברזילאי להסביר היכן התחילו הבעיות. "הקהל לא אהב את זה והוא התחיל במחאה נגד הקבוצה. הדבר הזה הזיק מאוד לקבוצה ולשחקנים. מה אנחנו אשמים שנימני לא משחק? שחקנים איבדו את הביטחון בגלל הבלגן שנוצר והכל התחיל להתפרק. אחרי שהתחילו כל הבעיות עם אבי, התדמית של המועדון נפגעה מזה בצורה קשה. השחקנים הצעירים איבדו כיוון וריכוז, ואחר כך גם התחילו כל מיני בעיות פנימיות שעד היום משפיעות על הקבוצה. אפשר לומר שמהרגע שאבי ישב על הספסל התחילו הבעיות, והן רק הלכו והחמירו אחרי שהוא הלך".

היעד הבא הוא המכבסה בדיזנגוף. כמובן שברוח התקופה מכונת הכביסה בבית התקלקלה, ולברונו יש באוטו שני שקים ענקיים שצריך למסור. בפקקים של דיזנגוף, בין הצפירות ועשן האוטובוסים, אני מנסה להבין מה קרה להייס עצמו מעבר לפרשת נימני והקהל. מדוע הוא לא אותו שחקן שהרשים את כולם בעונת הביכורים?

הייס מצדו מחלק את התשובה לשני חלקים. "קודם כל", הוא אומר, "כשהגעתי למכבי לפני שלוש עונות היא היתה הרבה יותר איכותית מאשר היום. אין ספק שאיכות השחקנים ירדה אחרי ששחקנים כמו גולדברג, ברומר, בן-חיים, תורג'מן, פנטסיל, בנין ונימני עזבו. אי אפשר לשקר ולהגיד שכלום לא השתנה, אבל זה מה שיש למכבי להציע כיום ועם זה כולם צריכים להשלים. גם אני מרגיש את הירידה הזאת וברור שזה מקשה עלינו לשחק את הכדורגל שאנחנו רוצים לשחק, זה שאוהדי מכבי רגילים אליו. פשוט אין לנו את זה".

הסיבה השנייה קשורה במה שאירע בסיום משחק התיקו הביתי מול יובנטוס בצ'מפיונס ליג. הייס, כזכור, נכנס כמחליף, ולאחר המשחק סיפרו לו עיתונאים שבמכבי טוענים שהיכולת הירודה שלו נעוצה ברצונו לעזוב. בתגובה אמר ברונו שקלינגר שקרן, התבטאות שעלתה לו ביוקר: גם מהבחינה מקצועית (ספסול ממושך) וגם מהבחינה הכלכלית (קנס של 3,000 דולר).

"נפגעתי ממכבי בגלל הקנסות שהטילו עליי", הוא אומר. "למדתי שלפעמים עדיף לשקר או לא לומר את האמת כדי לא לחטוף. אני אדם שתמיד אומר את האמת כמו שהוא חושב ומרגיש. בוועדת המשמעת ניסיתי להסביר שלא אמרתי שהמאמן שקרן אלא שאם מישהו במכבי אמר שאני רוצה לעזוב, אז הוא שקרן. הרגשתי שרוצים לתת לי עונש בכל מחיר ושהעניין הזה אחרי המשחק עם יובנטוס היה ההזדמנות הכי טובה לעשות את זה. הם לא ניסו בכלל להבין אותי אלא חיכו למעידה הראשונה".

על מה שקרה לאחר ועדת המשמעת מספר הייס בכנות: "בגלל האגו שלי ושל ניר לא פתרנו את הבעיה. אני אמרתי את מה שאמרתי והוא הגיב כמו שהגיב בלי שבכלל נדבר אחד עם השני וננסה להבין מה קרה באמת. זה היה מוזר כי אני יודע שניר מעריך ואוהב אותי, אבל האגו נכנס בינינו והפריע. אני הייתי כל כך בטוח שאני צודק, ולכן לא באתי לדבר עם ניר על הבעיה. ניר לא בא לדבר איתי על זה מיוזמתו ולכן המשכנו להתעלם אחד מהשני במשך הרבה מאוד זמן".

אבל לא רק עם קלינגר, גם עם סגן הנשיא, אלי דריקס, היה הייס בנתק. "מאז המקרה הזה הרגשתי שיש חומה ביני ובין דריקס", הוא אומר, "היחסים בינינו נפגעו ובקושי דיברנו במשך חודשיים אחרי הקנס וועדת המשמעת. כשראינו אחד את השני היינו אומרים שלום שלום ולא יותר. הרגשתי רע מאוד עם הסיפור, אבל בגלל שהייתי בטוח בדרכי לא עשיתי שום דבר וגם הוא לא. היחסים נעשו מאוד קרים".

התאקל עם הקודקודים הביא כאמור לספסולו של הברזילאי. שבוע אחרי שבוע ראה הייס כיצד מקומו נתפס על ידי אחרים - פעם זיתוני, פעם מישאלוב. בין לבין היתה גם פציעה בברך שהשביתה אותו לחודש, אבל כשאני מנסה לברר אם הוא באמת חושב שאורן זיתוני עדיף על פניו בהרכב, הייס צוחק ואחר כך שותק.

הצרות ובעיות המשמעת פגעו ביכולתו, והעונה הפך הייס לאחד השחקנים הסובלים יותר מכל ממחאת הקהל. כאחד שחי על האהדה שהוא מקבל ואחרי שהתרגל לליטוף ההמונים, הקללות וחוסר הפרגון יצרו מצב עגום מבחינתו. "אני לא יכול לומר שהמחאה של הקהל ושריקות הבוז לא מפריעות לי", הוא מספר, ומסביר כיצד למד להתמודד עם המצב: "בהתחלה זה הפריע לי יותר אבל עצוב לומר שהתרגלתי לזה. זה קשה לשחק ללא עידוד ועוד יותר קשה כשהקהל שלך מקלל אותך. יש כמה שחקנים - שטראובר, דגו ואני - שהקהל בחר לרכז נגדם את הקללות. בתקופה האחרונה גם סאלם ואמבמבה סובלים מהבעיה הזו.

"אני יכול להגיד שהיום הקללות הללו ממריצות אותי יותר, בדיוק כמו שאני שומע את הקהל של הקבוצה שנגדה אנחנו משחקים. זה מצב אבסורדי, אבל זו המציאות. אני מרגיש שיש איזשהו שינוי בקטע הזה, למרות שכרגע יש רק ארבעה שחקנים שהקהל מעודד אותם. אלי ביטון, למשל, שבכלל לא משחק, מקבל עידוד בכל משחק. זה מוזר".

על הבעיה הכי קשה כיום במכבי מספר ברונו בדיוק כשאנחנו מגיעים למכבסה. חניה רגילה קשה למצוא, אבל כמו ישראלי טוב הוא נצמד לרכב חונה, מושך את ההנד ברקס ומוציא את שני השקים. "בכל קבוצה תמצא שחקנים שמדברים על שחקנים אחרים בתקשורת, אבל במכבי זה הרבה יותר חמור", הוא מתייחס למגיפת ההדלפות בקבוצה, "שחקנים מפחדים להגיד משהו שחורג מהנורמלי בחדר הלבשה כי הם מפחדים שזה יהיה כתוב בעיתון למחרת. אפילו להגיד משהו בצחוק נהיה מסוכן כי שחקנים מדברים עם עיתונאים ומספרים הכל. יש שחקנים צעירים במכבי שחושבים שאם הם ידברו עם התקשורת, זה יעזור להם להפוך לכוכבים או יקדם את הקריירה שלהם, והם טועים. עוד לא נולד העיתונאי שיעשה ממישהו כוכב בלי שהוא ישחק טוב על המגרש. זו בעיה גדולה במכבי שחייבת להיפתר, כי זה גורם לחוסר אמון בין השחקנים שלנו, זה הורג אותנו, פשוט נורא. זו לא בעיה חדשה, גם כשאבי נימני היה בקבוצה זה היה קורה".

התחנה האחרונה היא מסעדת בויה בנמל תל אביב. אחר כך מתכוון הייס לנסוע חזרה לבית החולים כדי להחליף את החותנת. מראה השקיעה והים גורם לו להישמע הרבה יותר מפויס, ואחרי שהוא נפרד מלימה הוא מנסה לצייר תמונה ורודה ואופטימית יותר.

"השינוי התחיל לפני ההפסד לבני סכנין בגביע הטוטו", משחזר הייס. "ניגשתי לניר ואמרתי לו שאני רוצה שנהפוך את הדף, נשים הכל מאחורה וננסה להמשיך מכאן הלאה. הסברתי לו שלא אמרתי עליו שהוא שקרן ושאני מצטער אם הוא נפגע מזה. מאז התחלתי לקבל יותר דקות, עד שנפצעתי נגד הפועל חיפה. ניר אמר לי שכשאני אחזור הוא ייתן לי לשחק. אני שמח שהצלחנו לגשר על הפערים כי הבנו שכדי להציל משהו מהעונה הזו חייבים לשים הכל בצד.

"עכשיו אני מרגיש שהעניין נפתר, החומה שהיתה ביני ובין המאמן נעלמה. במשך הרבה זמן הרגשתי שהוא מתעלם ממני, כאילו אני שקוף או משהו כזה, אבל עכשיו היחסים טובים וניר אפילו לקח ממני את הטלפון של עוזרת הבית שלי כדי שהיא תבוא גם לבית שלו. זה נתן לי הרגשה שאנחנו חוזרים ליחסים הטובים שלנו".

איך בדיוק ניתן להציל את העונה, הייס לא יודע, מה שבטוח זה שהוא מבין טוב את הבעיות. "גם בשנה שעברה היתה לנו בעיית הבקעה", הוא מודה. "אדו פתח טוב את העונה ונחלש ופרוחננקובס היה פצוע הרבה מאוד, ובגלל זה נכנסנו לבעיה שלא נפתרה העונה למרות שניר ניסה לשפר את המצב והביא גם את אמבמבה. אני חושב שאם אמיל היה בתקופה טובה, הוא היה עוזר לנו מאוד. הוא חלוץ מעולה ואם הוא באמת היה בכושר, הוא היה גם מבקיע הרבה שערים שאנדראס לא יכול להבקיע כי הוא סוג אחר של חלוץ מאשר פרוחננקובס, שמשחק רחוק מהשער".

גם על בעיה מקצועית נוספת אין להייס בעיה לדבר, אפילו שמדובר באחד החברים היחידים שנשארו לו במכבי. "שטראובר עשה העונה טעויות קשות, הוא יודע את זה כמו כולם", אומר הברזילאי. "היו לו הרבה בעיות אישיות העונה שכבר דיברו עליהם הרבה. הוא חבר שלי ואני אוהב אותו, אבל קיבלנו כמה גולים שטותיים העונה. אחר כך גל ניר עלה לשחק והוא התחיל טוב אבל היכולת שלו ירדה גם כן. אין מה לעשות, הוא עוד צעיר ויש לו מה ללמוד. עכשיו לירן חזר ואני מקווה שהוא יחזור לעצמו".

מי לדעתך צריך להיות השוער של מכבי בעונה הבאה?
"אני חושב שמכבי צריכה לדאוג טוב טוב לגיא חיימוב. הוא שוער עם פוטנציאל אדיר ויש לו סיכוי להיות השוער של מכבי. הוא צומח לאט לאט והופך שוער מעולה. אם לא בעונה הבאה, אז בעוד שנתיים, לשטראובר יש עוד הרבה לתת. לפני שנתיים הוא היה מעולה, אני לא חושב שהוא איבד את זה".

ביציאה מהמסעדה רואה ברונו את הארליך הצמוד ומספר על חיבתו למקום. אחר כך הוא מספר שלמרות התדמית שנוצרה לו, הוא בסך הכל איש פשוט ובעל טוב. באוטו הוא שם את השיר של טרייסי צ'פמן, זה שמדבר על מהפכה. בימים הקרובים הוא אמור לקבל את הדרכון הפורטוגזי שהוא כל כך מייחל לו. לדעתו, הדרכון יעזור לו להגיע לאירופה, כשהיעד המועדף הוא הבונדסליגה. "לא אמרתי מעולם שאני רוצה לעזוב את מכבי תל אביב. אני יודע שמכבי רצו למכור אותי למינכן לפני כמה חודשים, כולם יודעים את זה, אבל זה לא הסתדר בסוף מבחינה כספית. אולי בעזרת הדרכון אני אוכל לעשות את המהפך הזה מישראל לאירופה".

הדרך מהנמל לבית ברחוב לוי אשכול קצרה מאוד. את חמש הדקות הבאות מנצל הייס למונולוג סיום: "אני מקווה שננצח בדרבי הזה ונרגיש שוב גדולים. הרגשנו מאוד קטנים אחרי ההפסד והגיע הזמן שננצח. אני לא אשחק בגלל צהובים, אבל תהיה בטוח שאני תומך בקבוצה במאה אחוז. אני מרגיש הרבה יותר טוב, בייחוד בגלל שניר שוב סומך עליי. אני לא נוטר טינה, יש לי מחילה בלב לכל מי שאני אוהב".