אחרי שבוע הכדורגל המענג, הגיע זמן הסיכומים. בעוד הקבוצות שהעפילו לשמינית הגמר מביטות קדימה בתקוה, בעבור שלוש קבוצות ענק העונה כמעט הסתיימה. קבוצה אחרת, ברצלונה, אמנם דוהרת לאליפות, אבל לא תזכה גם העונה בתואר הגדול באמת. מה משמעות הדבר לגבי הגדולות והמאוכזבות של אירופה?
ארסנל
לתותחנים פשוט לא הולך בליגת האלופות. רבע הגמר הוא הישג השיא של ארסנל בתשע השנים בהן היא מנוהלת על ידי ארסן ונגר. תיירי הנרי שולט ביד רמה בפרמיירשיפ ומוכתר מדי שנה כמלך השערים, הבישולים ומה לא. ובאירופה? כלום.
הישג השיא של הנרי וונגר בליגת האלופות היה חצי גמר. זה קרה דווקא במונאקו. עכשיו, אחרי עוד כישלון באירופה, נראה כי הסיכויים של השניים לתקן במעט את ההיסטוריה הולך ואוזל. ב"גרדיאן" כבר הופיע השבוע מאמרם שכותרתו: "האם ונגר הוא האיש המתאים?" אכן שאלה מרתקת. המאמן הצרפתי המצליח עשה וממשיך לעשות עבודה גדולה בארסנל, עם שלוש אליפויות ושלושה גביעים, אבל בבמה הראשית של אירופה נוצרה לו תדמית של לוזר.
מה יהיה?
ארסנל יכולה להשלים העונה זכיה בגביע. וזהו. אליפות היא כבר לא תיקח ואת גביע הליגה גרפה צ'לסי. הסגל של ונגר כנראה לא חזק מספיק בכדי ללכת חזק בכל החזיתות ומכאן כשלונו של הצרפתי. השלד שבנה לפני מספר שנים, עם ויירה, פירס, הנרי, קול וקמפבל, נראה שחוק ונטול אתגרים, וההגנה רעועה ומלאת חורים.
אחרי שלוש שנות קמצנות בשל הקמת האיצטדיון החדש, נראה כי הקיץ תשחרר ההנהלה סכום גדול לביזבוזים של ונגר. כמה מהכוכבים הגדולים של אלופת העולם לנוער עד גיל 17, צרפת, כבר נקשרו בשמה של ארסנל, בהנחה שונגר לא איבד את טביעת העין שלו כסקאוטר. תוסיפו לכך את העובדה שהעונה הבאה תהיה האחרונה של ארסנל בהייבורי, לפני המעבר לאיצטדיון האמירויות באשבורטון גרוב, כך שהתותחנים יכולים להישאר אופטימיים למרות העונה הקטסטרופלית. מצד שני, ילדים לא יובילו את ארסנל לתארים מיידיים, ו-ונגר עדיין לא הוכיח את עצמו ברכישת שחקני הגנה בולטים. אם הרקורד שלו בתחום לא ישתנה, הוא יתקשה לשבור את מחסום רבע הגמר באירופה. הצלחות בזירה המקומית בלבד לא יצדיקו את בניית המתקן המפואר, שמכיל 60 אלף מקומות.
מנצ'סטר יונייטד
מאז הזכיה הגדולה ב-1999, מנצ'סטר יונייטד לא הרשימה והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות רק פעם אחת. כשמדובר בקבוצה העשירה ביותר בעולם, אי אפשר לטייח זאת - מדובר בכישלון. מבחינה סטטיסטית, היריבה של יונייטד באותו גמר בלתי נשכח, באיירן מינכן, הותירה חותם גדול יותר מאז על הצ'מפיונס ליג, למרות תקציב נמוך בהרבה. אפילו ולנסיה ואינטר היו יציבות יותר במסגרת הזאת מאשר הבחורים של סר אלכס.
כעת נראה כי היריב המר של פרגוסון, באנגליה ובאירופה, כבר אינו ארסן ונגר. כל הדם הרע שנשפך העונה בין ארסנל למנצ'סטר יונייטד נראה מגוחך לאור העובדה שלמשחק הפוקר הזה נוסף פתאום שחקן חדש, שגם לוקח את כל הקופה. עכשיו נראה איך השועל פרגי יצליח להתמודד מול מי שמסתמן כיורשו, ז'וזה מוריניו.
פרגוסון ספג ביקורת קשה על ניהול המשחק שלו בשני המפגשים מול מילאן. טענו שההתעקשות שלו על ואן ניסטלרוי, שרק חזר מפציעה, היתה מיותרת, ושהוא איבד את היכולת להתמודד כשווה מול שווה נגד קבוצות גדולות כמו מילאן. יהיה מעניין לראות אם העונה הזאת דיכאה אצלו את החשק לבלות איתנו גם בשנים הבאות, או שאולי בעלי המניות יחליטו במקומו.
מה יהיה?
מאבקי השליטה באולד טראפורד עדיין בעיצומם וייתכן כי הם מקרינים גם על תוצאות הקבוצה. חוסר הבהירות לגבי עתידו של פרגוסון עדיין מרחף באוויר. פרגי תמיד יקבל את הקרדיט על הפיכת מנצ'סטר יונייטד למעצמה שהיא היום. בשנות ה-80' הוא קיבל קבוצה בינונית, ששיחקה באיצטדיון מיושן. ביונייטד לא היו לו את נתוני הפתיחה של ז'וזה מוריניו, ופרגי נאלץ לבנות הכל מאפס. בדרך הוא הדיח את דור המאמנים הגדולים מפעם, אבל עכשיו נשמעים לחשושים כי הוא עצמו מתחיל להפוך לדינוזאור.
הביקורת על בניית הסגל החלה לפני כשנה וחצי. זה נשמע קצת מצחיק היום, אבל מנצ'סטר יונייטד קיבלה עבור דיוויד בקהאם סכום גדול מזה שהיא עמדה לבזבז על רונאלדיניו. אף על פי שהעסקה היתה כבר כמעט סגורה, העילוי הברזילאי הלך לברצלונה ועימו גם הסיכוי האמיתי להמשכיות מיידית בזירה האירופית. אגב, בעקבות נפילת אותה עיסקה, נפוצו בסביבת אולד טראפורד דיבורים על כך שפרגוסון אינו מסתדר עם שחקנים שאינם ממוצא אנגלו-סאקסי. בניגוד לונגר למשל.
גיגס וסקולס כבר לא צעירים, אבל ביחד עם דור הביניים של פרדיננד ורוד ואן ניסטלרוי הם עשויים להיות האנשים המתאימים ביותר להובלת המהפכה החדשה שמתכנן פרגי. במנצ'סטר יונייטד משחקים כיום שניים מהכשרונות הגדולים ביותר בעולם מתחת לגיל 20, ווין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, ואיתם היא מתכוונת לצאת למלחמה. זכייה בגביע יכולה להיות יריית הפתיחה בדרך לשושלת החדשה.
ברצלונה
לברצלונה עבר די עגום באירופה. לבד מהזכיה בליגת האלופות הראשונה בגמר מול ספדוריה ב-1992 (אז המפעל עדיין נקרא גביע אירופה לאלופות, אבל באותה שנה שיחקו לראשונה שמונה אלופות בשתי בתים), לקטלאנים אין יותר מדי הצלחות בכיכר המרכזית של עולם הכדורגל האירופי. כך היה גם בעשור האחרון, להוציא חצי גמר תחת הנהגתו של לואיס ואן חאל.
ההדחה בידי צ'לסי, קבוצה עם רזומה אירופי מרשים עוד פחות, היתה מאכזבת. לכולם היתה הרגשה שזה היה הגמר האמיתי, כפי שמעיד הרעש שעורר המפגש. בקאמפ-נואו מקווים שאירועי השבועות האחרונים יחשלו את הקבוצה הצעירה יחסית לקראת העונה הבאה. בינתיים יתרכזו שם בזכיה באליפות, שנראית כמעט ודאית. אחרי שנים שבהן שלטו בליגה ולנסיה וריאל מדריד, בארסה לא מקבלת את התואר כמובן מאליו.
מה יהיה?
לרונאלדיניו, פויול, צ'אבי ואטו, יש עוד כמה שנים טובות לתת ואליהם מצטרפים אנדרס אינייסטה והשוער ויקטור ואלדז. השאלה היא מי ינהיג אותם? הפציעה של הנריק לארסון הותיק, שסומן בתחילת העונה כמנהיג של החבורה, אולי השפיעה גם על הקרב הגדול מול צ'לסי. רונאלדיניו נראה כמי שמשחק בשביל הכיף ובספרד כבר סימנו דווקא את אטו כמנהיג הבא. הקמרוני התבגר העונה, הפך לדובר הקבוצה ועל הדרך גם נלחם בגזענות. מכל מקום, ברצלונה מתגעגעת לדמויות דומיננטיות כמו פפ גוארדיולה ורונלד קומאן.
לקבוצה שבנה ז'ואן לאפורטה יש סגל נוצץ, אבל עדיין חסרה אישיות. ההדחה מהגביע המלך היתה התקלה הראשונה ואחד הפרשנים של ה"מארקה" כבר אמר שבצלונה היתה מתקשה לזכות בתואר העונה אלמלא היחלשותה של ריאל מדריד. בכל מקרה, האליפות הראשונה מאז 1999 כבר בכיס ונראה כי צמד המפגשים מול צ'לסי היוו רק את תחילת הדרך בעידן החדש של ברצלונה. זו לא התחלה רעה. השאלה אם לברצלונה יש כלים מתאימים, וגם אופי, כדי להפוך לאימפריה גם באירופה.
ריאל מדריד
ראול היה שותף לשלוש זכיות בליגת האלופות בין השנים 1998 ל-2002. שתי הזכיות הראשונות הגיעו דווקא בשנים בהן הקבוצה לא כל כך הצליחה בזירה המקומית. יופ היינקס לקח ב-98' את הקבוצה שהשאיר לו קאפלו והפתיע את יובנטוס בגמר. ב-2000 היה זה ויסנטה דל בוסקה שלקח קבוצה מפורקת ונטולת דרך, ייצב אותה ופתח את עידן הגלאקטיקוס. אחרי הבאתו של רונאלדו ב-2002, כולם היו בטוחים שריאל תהפוך לזוכה סדרתית גם בתואר האירופי החשוב ביותר.
אבל משהו קרה פתאום. כיום קיימת הסכמה מקיר לקיר כי הויתור על דל בוסקה, בתום עונת 2002/3, היה הטעות הגדולה ביותר של הנשיא פלורנטינו פרס. אחר כך הלכו שם על דייויד בקהאם, שמכר אמנם הרבה חולצות, אבל אחרי שהעשן התפזר התברר כי אפילו גראבסן יותר יעיל ממנו על המגרש. העונה התחילה לא טוב גם בליגת האלופות וריאל מדריד היתה קרובה להדחה כבר בשלב הבתים, לראשונה בהיסטוריה שלה. הקץ פשוט נדחה בשלב אחד, אבל היה צפוי. לריאל, שהחליפה העונה שלושה מאמנים, פשוט לא מגיע להצליח.
מה היה?
בבירנבאו לא אוהבים לסיים עונה ללא תואר. העונה, כך נראה, זה הולך לקרות בפעם השניה ברציפות. זידאן, רוברטו קרלוס, פיגו ואולי גם רונאלדו, שמעולם לא זכה בליגת האלופות, כבר נמצאים על סף פרישה או עזיבה. על ואנדרליי לושמבורגו ואריגו סאקי הוטלה משימת הבניה מחדש. בדיקה מדוקדקת מגלה שלא בכדי הם נבחרו להצלת הפרויקט היקר של פלורנטינו.
סאקי שולט בזירה האירופית, ובפרט האיטלקית. הוא מסוגל להילחם על שחקנים עם יובנטוס, מילאן או אינטר. לושמבורגו אמור לדאוג להבאת היהלומים הגולמיים מאמריקה הלטינית והפיכתם לכוכבים בקנה מידה עולמי. בספרד טוענים שהסיבה העיקרית להבאתו של לושמבורגו היא הטיפול ברוביניו.
עם זאת, בגלל דחיפותו של הצורך בשינוי, נדמה שבמדריד החליטו לשים יותר מדי ביצים בסל של הברזילאי. בגיל 19 הוא אמור ליטול את המפתחות להנהגת החלק ההתקפי ומאוחר יותר של הקבוצה כולה. האם הוא מסוגל להצדיק את ההימור?