עמוס פרישמן ישב השבוע בחצי גמר הגביע לנוער ולא הצליח להבין למה הוא אחוז התרגשות. החבר שהיה איתו הסתכל על הרכז לשעבר, שהספיק להלבין ולפתח כרס קטנה, ולא הבין מה הקטע. "התרגשתי. פשוט התרגשתי. אתה רואה את המגרש הזה, עם הפארקט הזה, ואתה אומר לעצמך כמה כיף היה לשחק על המגרש הזה. לצפות במשחק באוסישקין זה לא הכי נוח, אבל להיות שחקן זה באמת חוויה שזר לא יבין אותה", מסביר פרישמן בחיוך של ילד.
למען האמת, זר כן יבין זאת. פרישמן דיבר לפני כמה ימים עם דיוויד הנדרסון, אחד הזרים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, והיום מאמן במכללת דלאוור: "שתבין מה היתה הפועל ת"א של אז, מה היה אוסישקין של אז: בכל שיחה בינינו דייויד שואל אותי מה עם הפועל, מה עם אוסישקין. עצוב לי שהדור החדש לא מבין ולא יזכה לראות את זה".
"אנחנו עובדים לפי המודל של מכבי"
ואם יש משהו שעמוס פרישמן (41) קם בשבילו בבוקר, זה הדור החדש של כדורסלני ישראל. מאמן הפועל גבעתיים ("טפו, טפו, טפו, אנחנו בדרך לליגה הלאומית") והאחראי על מחלקת הנוער באגודה הפסיק להסתכל אחורה בזעם, והוא חושב על העתיד: "אם אני אסתכל על כל הגורמים שהרסו את הכדורסל והביאו אותו למצב שהוא נמצא בו היום, אני לא אצא מזה. אני מעדיף לחשוב איך אפשר לתקן את העתיד ולהפוך את ההווה למקום טוב יותר".
- היית רוצה שהילד שלך יהיה כדורסלן בליגת העל?
"אני אומר לילד שלי להיות כדורסלן טוב כדי שכשיגיע הגיל הנכון הוא יילך לקולג' ויזכה לחוויית כדורסל במכללה ובנוסף ירכוש תואר, שיסדר אותו בחיים. זה המסלול חיים שאני ממליץ לו בתור כדורסלן בארץ ישראל".
למען עתיד טוב יותר לכדורסל הישראלי, פרישמן חושב שאין טעם להגביל את מכבי ת"א, אבל אולי כדאי לתת לה חופש: "מכבי היא העסק שמנוהל הכי טוב בכדורסל הישראלי. הפועל גבעתיים עובדת בארצית על אותו מודל של מכבי תל אביב באירופה. לא צריכים להגביל את מכבי, אבל לא יפריע לי אם מכבי לא תשחק בליגה שלנו. מכבי בעצמה לא צריכה את הכאב ראש הזה. אני חושב שליגה בלי מכבי, עם פחות קבוצות, יכולה להיות צעד ראשון בדרך להבראת הענף".
"אתם שודדים"
עוד לפני שהענף היה חולה, לפני 30 שנה, ההורים של פרישמן לא התלהבו כל כך ממראה הכדור הכתום שקפץ בבית. המשפחה של הרופאים (" ההורים שלי יילדו את הילדים של מרסר") חשבה שהשיגעון לכדורסל ייפסק לילד עד גיל 21. "הבטחתי להם שאם עד גיל 21 לא ייצא כלום מהכדורסל, אני אלך ללמוד רפואה או מקצוע אחר".
אבל עד גיל 21 פרישמן כבר היה סוג של כוכב. הוא לקח את נבחרת הקדטים למקום שני באליפות אירופה, כשרק יוגוסלביה של דראזן פטרוביץ' מקדימה את ישראל. באליפות אירופה לנוער הוא כבר היה מלך הסלים, וסגנו היה אותו דראזן פטרוביץ'. פרישמן היה אחד הסמלים הגדולים של הפועל ת"א במשך כמעט עשור שלם (להוציא עונת 89-90 בחולון) עד שעבר ב-93 להפועל גבעתיים ולאחר מכן למכבי רמת גן.
"מה שמעציב אותי זה ששופטים אפילו לא יודעים מי אני. עזוב את השחקנים הצעירים. שופטים. היי, הייתי רכז בנבחרת ישראל במשך 12 שנה ורכז בהפועל ת"א 10 שנים. כמה שחקנים כאלה יש בארץ הזאת?"
אז פרישמן מסתכל על אוסישקין ומתגעגע. גם למקום וגם לרוח. "תשמע, הייתי בדרבי בשנה שעברה והיתה אווירה מרגשת. בתור צופה זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה אוסישקין בדרבי בתור צופה. מצד שני, אני מבין את האוהדים, שחלקם הרגישו שאין יותר עם מי להזדהות".
- ועדיין, בכל דרבי הולכים מכות.
"אנשים דיברו על מה שקרה בין שאראס לליובין, אבל בזמנו דברים כאלה קרו כמה פעמים בכל דרבי. היריבות היתה יריבות. היום אני לא בטוח שיש מישהו שאפשר לשנוא במכבי מצד האוהדים. במקביל, הזרים שמגיעים לא תמיד מזדהים עם הפועל. לארגי, מרסר, לינטון טאונס ודייויד תרדקיל הם שחקנים גדולים, שהתחברו להפועל תל אביב ולאוסישקין".
מה קורה באמת עם האנשים האלה? איפה תרדקיל, למשל?
"השמועה האחרונה היתה שהוא בכלא".
סליחה?
"תשמע, זה לא מפתיע, אתה יודע. הזרים שהגיעו הנה היו שחקנים אדירים, אבל גם טיפוסים".
- אנחנו מדברים על אוסישקין, הזרים שעזבו והדרבי. הכל מסביב השתנה, ורק שאול אייזנברג עדיין שם.
"אפשר להגיד הרבה דברים על שאול ואני לא רוצה שתחשוב שאני הסנגור שלו, אבל בסופו של יום, תמיד שאול הוא זה שלוקח את הפועל ת"א. משום מה, אף אחד לא לוקח את הפועל חוץ ממנו. העובדה שאדם כמו גוסינסקי לא נשאר במערכת עוד תהיה בכיה לדורות".
אולם, גם פרישמן מודע לכך שעודף כסף איננו ערובה להצלחה. בתקופה שלו שילמה הפועל סכומים עצומים לשחקנים בינוניים, כגון ג'יימס טרי ועופר פליישר, וזו היתה אחת הסיבות לקריסתה. "אני יודע שאני יותר מדי כן איתך", הוא אומר, "אבל כשמשה ויינקרנץ אימן אותנו, הוא היה בא לחיים זלוטיקמן ואליי, סימל לאקדח בידו, ואמר: 'אתם שודדים', בגלל המשכורות שלנו. יכול להיות שהמשכורות אז היו מוגזמות".