מוריניו גאון, אבל הגיע הזמן שייפול

המשחק בקאמפ נואו נראה כמעט כמו סיפור מהמיתולוגיה, מלחמת בני אור בבני חושך וכל דימוי אחר של טוב מול רע, שחור ולבן. ז'וזה מוריניו אולי גאון כדורגל, אבל היו לא מעט מאמנים גדולים וחכמים, מהלניו הררה ועד אוטו ריהאגל, שניסו להרוג לנו את המשחק. כאשר אחד כמו מוריניו חובר למולטי מיליארדר מסתורי, זה מתחיל להיות מפחיד.

לכן מי שלא אוהד את צ'לסי, היה אמש בעד ברצלונה. כולל אפילו רוב אוהדי ריאל מדריד הלא ספרדים. כי כמעט כל אוהב כדורגל מבין את הסכנה ששמה צ'לסי. אלה ששיחקו בלבן אתמול הם בצד השחור, שלא יהיה ספק. ובינינו, כמה אוהדים יש לצ'לסי, מאיפה פתאום צצו בשנתיים האחרונות האוהדים הללו? אולי יש כאלה שאברמוביץ' עושה להם את זה. או כסף.

בעולם מושלם, יצירתיות צריכה לגבור על טכנוקרטיה, הכישרון אמור לנצח את הטקטיקה, הרוח חשובה מהחומר. ברור שזה לא תמיד קורה, אולי בדרך כלל לא. אבל אם לא נראה זאת לפחות בכדורגל, שהוא לא רק משחק אלא גם אמנות ופנטזיה, זה פשוט יהיה עצוב.

כמה טוב שהתשוקה ממשיכה לייצר שחקנים גדולים. אפילו אם רונאלדיניו בינוני מאוד לפי קנה המדה שלו, יש את מקסי לופז.

וז'וזה מוריניו, הוא אמר שלשום במסיבת העיתונאים לקראת המשחק שדמייאן דאף לא ישחק. הוא עלה בהרכב. לכאורה פרט שולי, הוא לא המאמן הראשון ששיקר. אבל גאון הכדורגל שאוהב את היינות היקרים והחיים הטובים, עשה את זה בצורה כל כך ארוגנטית, כל כך לא אלגנטית, שאפשר רק לתמוה עליה. יכול להיות שצ'לסי שלו תעבור שלב, אבל הנפילה של מוריניו חייבת להגיע.

הלוואי שזה יקרה מהר.