בעיית הראש של קלינגר

ניר קלינגר אמר אחרי התצוגה מול מכבי חיפה, שהתקופה הרעה של מכבי תל אביב נבעה מ"בעיית ראש" של שחקניו. אחרי הדרבי אפשר לומר בפה מלא שלקלינגר יש חלק מרכזי בבעיית הראש שיש לקבוצה. בתור הסמכות המקצועית הבלעדית במועדון, קלינגר איבד את הראש לגמרי בדרבי הזה, כמו במרבית העונה הנוכחית.

למרות האליפות, הביצים שהפגין בפינוי נמני, ליגת האלופות ושאר ירקות, קלינגר מנהל את משחקיו בסגנון זהיר, שלא לומר פחדני. יותר מדי דברים בדרבי הזה הזכירו משחקים אחרים של מכבי העונה, בהם היא לא הצליחה לחזור מפיגור. נראה כי דווקא ההצלחות הן היוצא מן הכלל במכבי של קלינגר.

סדרה של החלטות שגויות, שהתחילו עוד בויתור על ליאור ז'אן לטובת משחק העונה בליגת הנוער, גרמו לתבוסה בלתי הגיונית של מכבי בדרבי. עוד במחצית הראשונה סטרול נפצע בראש והשאיר את ההגנה של מכבי פגיעה מאוד, עם שני קשרים אחוריים במקור בלמים. במצב הזה, קלינגר היה צריך אולי להוריד את מוסא לאחור ולעבור לשחק עם שלושה בלמים, בצורה שתאפשר לו לעשות שינויים נוספים בהמשך. במצב של פיגור הוא יכול היה להכניס חלוץ נוסף ואולי גם את דגו - במיוחד ביום רע כל כך של לירן כהן (מתי הוא ילמד לשחרר את הכדור בזמן?) ושל מארקש (מישהו חשב באמת שהוא יצליח לתת שני משחקים טובים ברציפות?).

אבל לא. קלינגר בחר לתגבר את ההגנה, להחליף חלוץ בחלוץ ולמעשה גרם לשחקנים שלו לתחושה של ויתור על המשחק. תחושת תבוסתנות שתורגמה לספיגת שערים נוספים, בדיוק כפי שקרה במשחק החוץ מול מכבי חיפה. כמו אז, גם הפעם לא ידע המאמן להגיב להרחקה של אחד משחקניו ולמעשה שידר להם פאניקה שבמרכזה "העיקר לא לספוג עוד אחד". כמאמן, קלינגר יודע להכין את קבוצתו למשחק, אך חסר אינסטינקטים בניהולו. מילאן, אולי המקבילה האיטלקית למה שהיתה פעם מכבי בישראל, לחצה כעבור שעה עד לשער ניצחון בתוספת הזמן מול קליארי, כשהיא בעשרה שחקנים.

הפועל, בלשון המעטה, אינה קבוצה מבריקה והיתה צריכה את העזרה הזאת בכדי להיחלץ מהתחתית. רן בן שמעון, שהתעקש על ז'אן, אולי יהיה שם בעונה הבאה. גם סיני מועמד ואפילו תקוה עוד עשוי להיקרא לדגל בתור מאמן ראשי. אבל אם יש בהפועל אנשים חושבים, כדאי להם להשאיר את שייע. אחרי שנות תאומים, עגיב ו"הניהול המתקדם", פייגנבוים החזיר את הפועל הרבה שנים אחורה, אבל במובן החיובי של המילה. הוא החזיר לה את הנשמה. כאדום בכל רמ"ח איבריו שכבר ניצח בהרבה דרבים בקריירה (למרות שזה היה הראשון שלו על הקווים), שייע מכיר בחשיבות הכבוד שיש במפגשים מול הצהובים. ולשייע, כנראה, יש יותר כבוד.