סכנין נגד העולם

פרשת ההתפרעות בתום המשחק של בני סכנין מול הפועל תל אביב, שהסעירה את הכדורגל הישראלי בשבוע האחרון, הבהירה מחדש עד כמה דק החוט המקשר בין העולם הספורטיבי למציאות החברתית מסביב. המשיכה הגדולה שלנו למגרש נובעת מכך שעל הדשא אנחנו יכולים לקבל את כל מה שנפלא ונורא בעולם הזה, בתרכיז של שעתיים. וכך, מקצינה ומבליטה הנוכחות של סכנין בליגה הבכירה את יחסי יהודים-ערביים בישראל.

בניגוד לאחות הבכורה מטייבה שהפציעה אל הליגה לשנה אחת בלבד ונעלמה, חושפת סכנין בהדרגה את יחסה הבעייתי של החברה הישראלית למיעוטים ואת כך שאין היא מקבלת את המגזר הערבי כחלק ממנה. סכנין מציבה מראה מול פניו של הענף, והמראה שמשתקף אינו מלבב. נדמה שהעובדה שטייבה לא גררה כל כך הרבה הדים ורעש נובעת מכך שלא איימה על איש. טייבה נעלמה אחרי שנה, אבל סכנין לקחה גביע ונלחמת בגאווה למען הסמל שלה ומחוצה לו.

"מדובר בעצם במלחמה בין שתי תרבויות, כשסכנין היא המשל לתרבות האחרת", אומר זוהיר בהלול, ערבי ישראלי, אחד היחידים שהצליח להשתלב בתקשורת הזרם המרכזי. "נגדה כולם נלחמים ונגדה התגייסה התקשורת. יש כאן ניסיון ברור לשלילת קיום התרבות וניסיון להתכחש אליה. נערכו השבוע מעל גבי העיתון והמדיום התקשורתי משפטי שדה כנגד סכנין. כל כתב מצא לעצמו קרקע פוריה להשתלח בקבוצה בדרך ארסית. התקשורת עורכת דה לגיטימציה לסכנין ודרך כך למגזר. למעשה מבליטים את הנקודות השליליות, אבל מתעלמים מהבעיות הלגיטימיות של המועדון, הבעיות הקיומיות. הקהל של סכנין משקף מצב שלא ידוע ללב הציבור הישראלי. הוא מגיע ממצוקות של שיכון, אבטלה, ואז הוא מגיע למגרש בשבת כשהוא טעון. כשהוא רואה שגם במגרשים מתייחסים אליו בבוז ובגזענות, הוא מרגיש שאין לו מפלט ואז הוא מתפוצץ. אני מגנה כל מעשה של אלימות בכל דרך שהיא, אבל הדברים האלה באים מאיפה שהוא".

"התקשורת מעצימה את תחושת הקיפוח. תופעות הגזענות כלפי סכנין בטדי ובמגרשים אחרים היא גרועה פי כמה מהמשחק החזק והגברי אותו משחקת סכנין. אנחנו חוזרים לימים שלא היתה פה הידברות בין שני הצדדים. עוד לפני שפורסמה הקלטת השניה כבר נערכו לסכנין ושאהר חאליילה משפטי שדה בטלוויזיה. בשביל זה יש בית משפט, תנו לו להכריע".

ואמנם, ביום שאחרי המשחק יצאה התקשורת הכתובה והמצולמת בהתקפה חריפה וחסרת תקדים כנגד סכנין. "האלימות זקפה את ראשה המכוער", נכתב באחד העיתונים, אבל השוואה בין הרקורד המשמעתי של סכנין לבין זה של קבוצות אחרות מגלה שמאחורי המתקפה התקשורתית הסתתרה גם לא מעט צביעות.

"אני ידוע כמישהו שדוגל בכדורגל חיובי והתקפי", אומר העיתונאי חיים ברעם, "ולחמן, כתלמיד של גרנט, אינו נמנה על סגנון הכדורגל שאני אוהב. אבל לגבי אישיותו אין עוררין. הוא נוקט עמדה ומגן בגופו על המגזר הערבי, ויש לי הערכה רבה אליו כאדם. היינו צריכים לאמץ את סכנין אל ליבנו. היא מסמלת את כל מה שאני שואף אליו במדינה. ככל שאתה מבלה איתם יותר אתה מבין שהם בסך הכל רוצים להיות אזרחים במדינה הזאת. מאחורי התגובות בתקשורת מסתתרת לדעתי גזענות איומה.

"אין שום בעיה וזה אף רצוי ולגיטימי שאחרי התפרעות אוהדים ופגיעה בשופט תבוא תגובה משפטית וגינוי בתקשורת. אבל הפעם הלכו רחוק מדי. זה מזכיר לי את ה'נומרוס קלאוזוס' שהנהיג בזמנו הצאר הרוסי. הוא הגביל את מספר היהודים שיכולים ללמוד באוניברסיטאות וגם הטיל עליהם הגבלות. זה גם מה שעושים לסכנין. אומרים להם: 'בואו, אתם חלק מהליגה, אבל אתם צריכים להיות טטל'ה'. ברגע שהם לא מושלמים, הגזענות פשוט יוצאת החוצה. קח לדוגמא את אבי רצון, שהוא חבר טוב שלי כבר 11 שנים. אחרי האירוע הוא כינה את מאזן גנאים 'חוואג'ה גנאים' – ביטוי בו הוא לא השתמש קודם. הוא מדגיש פתאום את היותו ערבי. בא אמיר אפרת, ומכנה את בסאם סואן פרחח. מה קרה? מדוע להשתמש בכינויים מזלזלים כאלה? אני לא זוכר אותו או כל איש תקשורת אחר מכנה את יוסי אבוקסיס, גדעון טיש או שלא לומר אבן צור, בכינויים שכאלה".

בשנתה הראשונה בליגת העל, סכנין עשתה סנסציה כשהניפה במפתיע את גביע המדינה ברמת גן. סיסמאות על דו קיום ותמונות של עסקנים וחברי כנסת דופקים כנאפה עיטרו את כל כותרות העיתונים. אז הגיעה ההופעה בסיינט ג'יימס'ס פארק בגביע אופ"א, שפתחה את מסע התעמולה הלא שקט נגד סגנון המשחק של סכנין. רעידת האדמה הראשונה היתה במשחק מול אשדוד, ואז הגיעה התפרצות הר הגעש, במשחק מול הפועל תל אביב.

מומי זעפרן יכול היה להוביל את סכנין לליגת העל אחרי שהעלה אותה מהליגה הלאומית, אבל בחר לוותר. זה לא מונע ממנו לפרגן ליורשו. "זכותו של אייל לחמן לשחק בכל סגנון משחק בו הוא בוחר, ואני מאמין בלשחק חזק והוגן", אומר זעפרן. "אנשים מסביב לכדורגל התחילו לטפטף על זה שסכנין משחקת ברוטאלי וכסחני, אז הגיע המשחק נגד הפועל, שני אדומים, קהל שמתחמם ומקורב שמכה שופט – והטפטוף הפך למבול. כשאתה אומר למישהו כל החיים שהוא מטומטם, בסוף הוא יאמין שהוא כזה. כמעט בכל קבוצה ראינו קהל שמתנהג בצורה כזאת ואפילו חמורה יותר. בשכונה זרקו אבנים ומישהו נפצע, אוהד בית"ר היכה רק לפני חודש את בנאדו, בסיבוב הקודם ראינו את ג'קי בן זקן ורביבו מתנפלים באלימות. הברבריות לא נמצאת רק בסכנין, היא טבועה עמוק בתרבות שלנו. אתה יכול לשאול כל מי שבא לשחק אצלנו כשאני אימנתי, על האירוח וקבלת הפנים של סכנין. כמו מלכים. בית"ר שלחו לנו מכתב הוקרה כשאירחנו אותם בגביע הטוטו, כשעוד היינו בליגה הלאומית. כשבאנו לטדי הם הרגישו צורך להחזיר לנו על האירוח. כמו בנצחונות, גם בהפסדים – הקהל של סכנין לא אלים יותר מכל קהל אחר".