לאן נעלמה מכבי

"אלו השחקנים שהביאו אותנו לליגת האלופות, אז בואו ניתן להם קרדיט", השיב ניר קלינגר, כשנשאל לגבי חיזוק אפשרי לאחר הניצחון הכפול על פאוק סלוניקי. שהעלה את קבוצתו למפעל היוקרתי ביותר ביבשת. מאז, נראה כי חצי מפוטנציאל ההרכב של קלינגר, פשוט נעלם. מה קרה לשחקנים שעשו היסטוריה רק לפני כחצי שנה?

לירן שטראובר, ג'ון פנטסיל, מרסיו ג'ובאניני, אבי סטרול, מושיקו מישאלוף, סאלם אבו סיאם, ראובן עובד, ברונו הייס, לירן כהן, ישמעאל אדו וארז מסיקה פתחו במחזור הראשון בחוץ מול מכבי פ"ת (משחק שהסתיים בהפסד 2:1). קובי מוסא, ברוך דגו ואלי ביטון שולבו בהמשך כמחליפים. מאז כבר עזבו את הקבוצה שלושה שחקנים (אדו, עובד ופנטסיל) וכמה הוגדרו כ"מתנדנדים" (ביטון, שטראובר והייס). בינתיים, על המגרש בבלומפילד מסתובבים שמות מוזרים כמו ייני וורד. הנה תמונת מצב נוכחית של שחקני ההווה והעבר בסגל הכי לא יציב בכדורגל הישראלי.

השוער הקבוע של מכבי בשנים האחרונות לא קיבל מקום בהרכב במשך ארבעה מחזורים. למען האמת, ההחלטה היתה מתבקשת. שטראובר התחיל את העונה כקפטן גאה, אך לאחר מכן סבל מחוסר יציבות שפגע קשות במכבי ת"א. מלבד שערים מיותרים שספג בליגת האלופות, שמט השוער כדורים שעלו למכבי בלפחות 6 נקודות נוספות. נצרת עילית והפועל באר שבע קיבלו ממנו מתנות בסיבוב הראשון, בשני משחקים בהם מכבי כבר הוליכה. אחר כך הגיעה ההרחקה במשחק מול חיפה, הפרודיה הטלוויזונית, הנישול מסרט הקפטן והפציעה המוזרה. ממועמד לתפקיד השוער הראשון בנבחרת, הפך שטראובר לדמות ספורטיבית נלעגת. מאז הוא חזר להרכב, אבל מעמדו נפגע ללא הכר.

המגן הגנאי נחשב עד לא מזמן לחביבו של קלינגר. הוא הציל שערים מכריעים, נתן את הנשמה, היה מחויב למשימה ודיקלם את משפטי המחץ של יהודה שנער מ"הנזיר שמכר את הפרארי שלו". פתאום, אחרי ההכשלה שהביאה לפנדל מול באיירן מינכן, צלל פנטסיל למצולות במהירות של טורפדו תת ימי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנטלית. מהאימונים יצאה שמועה שהשחקן פשוט לא פוגע ויש אומרים כי הגעתה של אישתו לארץ רק דירדרה יותר את מערכת היחסים שלו עם חבריו. ההתפרצות הטלוויזיונית לאחר הגומלין מול באיירן גמרה את הסיפור שלו אצל קלינגר. ג'וני לא ידע איך לקבל את הביקורת מהמאמן ומחבריו השחקנים, ושכח שכביסה מלוכלכת מכבסים בבית. כך נסללה הדרך לוולפסון, וכך נפרדה מכבי משחקן שרק לפני חצי שנה נחשב לשחקן הכי בטוח בקבוצה.

בכדורגל הישראלי כבר כמעט ואין כוכבים אמיתיים, אלא כוכבים של נייר - נייר עיתון. מספר הכישרונות כה דל, שכל הבלחה על הדשא הופכת את הכשרון הצעיר לתקווה הבאה של הענף. ארבייטמן, מליקסון, ורמוט ואחרים עדיין לא עשו כלום בקריירה שלהם, אבל כבר פיתחו מניירות של כוכבים. כשנמני, זוהר וברקוביץ' היו בגילם, הם כבר זכו בתארים.

ראובן עובד הוא דוגמא נוספת לכוכב של נייר. בכל קיץ בישרו בקריית שלום שעובד חזר למוטב, ושזו הולכת להיות השנה שלו. בסוף, כרגיל, הכל גם מתפוצץ. בקיץ האחרון הוקלטה הודעה למנויים עם קולו של עובד. אלא שהטאלנט התחיל את העונה עם משקל עודף, ואז איכזב שוב על המגרש. לקלינגר נמאס מהגנון והוא שלח את הילד בחזרה לניר לוין, אבל גם האיש שהעלה אותו לבוגרים של מכבי לא מצליח להוציא ממנו משהו מיוחד. בעונה הבאה הוא אמור לחזור לקבוצה, אבל כל עוד קלינגר בסביבה, הדרך שלו להרכב נראית חסומה.

העונה הראשונה של הייס במכבי היתה מצוינת, אבל כבר בעונה שעברה חלק מאוהדי מכבי כבר החל לקלל אותו, בעקבות ירידה חדה ביכולתו. להייס יש פוזה של תיכוניסט טיפוסי: עצלן, עייף, ליצן ומחפש תמיד לבלות. המחנכת בכיתה היתה בוודאי אומרת עליו, "שהוא לא מממש את הפוטנציאל שלו". מבחינת כדורגל, הייס הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר שנחתו בישראל. במשחק מול יובה בדלה-אלפי הוא לא נפל מעמיתו הברזילאי, אמרסון. אבל אם היתה לו את המחוייבות שיש לאמרסון, הוא לא היה מגיע למכבי. לקלינגר קצת נמאס ממנו, במיוחד לאחר שהברזילאי פתח עליו פה. הייס היה מושעה ופצוע לאחרונה, ובהמשך העונה הוא צפוי לראות הרבה ספסל. בשנה הבאה גם הוא לא יהיה בקריית שלום.

הבאתו של החלוץ הגנאי מנתניה היתה מלכתחילה בגדר הימור אדיר של קלינגר. אף אחד לא ממש ידע איזה ישמעאל ינחת במכבי: זה שעזר לנתניה להגיע למקום הרביעי, או זה שתרם רבות לעובדה שהיהלומנים מבלים במקומות כמו רעננה, עכו וקריית שמונה, במפגן של החמצות חסרות תקדים. אדו התלונן ואמר שליד חלוץ נוסף הוא יבקיע יותר (להזכירכם, בנתניה הוא שיחק ליד לוברסקי ולא הבריק). מצד שני, לפי השמועות באימונים הוא התקשה להבקיע גם מול שער ריק. בכל מקרה, עם שער בודד עד עכשיו בליגה, מובן למה קלינגר נפטר גם ממנו. מצד שני, לא מובן למה הוא בכלל הגיע למכבי.

עוד מקרה עצוב של ילד שפרח במחלקת והנוער של מכבי תל אביב, עלה לבוגרים בתור הדבר הבא ועשה דברים גדולים תחת הדרכתו של ניר לוין. תחת קלינגר הוא די נעלם ובמחזור האחרון אפילו לא היה בסגל. ביטון מעולם לא ממש פרץ (פרט לשערים הקבועים במשחקי הדרבי), אבל מצד שני יתכן שהסבלנות של קלינגר כלפיו פקעה מוקדם מדי. בעונה הבאה כנראה שלביטון ימאס והוא יחליט לעזוב. אם להסתמך על ניסיון העבר, במכבי לא יעמדו בדרכו.

מאז עונת האליפות ועד תחילת העונה הנוכחית, עזבו את מכבי שחקנים רבים. נמני, בנין, בן חיים, ברומר, תורג'מן וגולדברג הלכו, אבל שום אלטרנטיבה משמעותית לא צצה במקומם.

מי כן הגיע לקרית שלום? אמבמבה, שעדיין מחפש את עצמו; בונפלד ושוקי נגר, שהגיעו מבאר שבע וגילו כי הם מיותרים משום ששחקני בית יושבים להם על המשבצות; ערן לוי, שנפלט מחיפה וכפר סבא וסובל מבעיות משמעת באופן מסורתי, כמו ראובן עובד, למשל; אופיר חיים, שנפלט ממכבי לא פעם ומעולם לא הצליח שם בקבוצה הבוגרת. אגב, גם פרוחננקובס, שנחת בקריית שלום כמושיע, מעולם לא היה הצלחה מסחררת במכבי, למרות ההופעה שלו ביורו 2004. אדוארדו מארקש נכשל ביריבה העירונית שתקועה במקום האחרון בליגה, אבל קלינגר לא היסס לרכוש אותו. קלינגר גם ניסה תחליפים מוזרים ששלף מהנוער, כמו ליאור ז'אן, שירן ייני וברק ורד. אף אחד מהם לא הותיר רושם מיוחד.

לא רק אנשי ארגוני האוהדים פינו את הכיסאות בבלומפילד. גם אלו שמכונים על ידי לוני "הרוב הדומם" כבר לא מגיעים. אותם רבבות שמילאו את איצטדיון רמת גן לפני שנה וחצי, ובאופן יחסי גם פקדו בהמוניהם את משחקי ליגת האלופות של הקבוצה השנה, כבר לא טורחים. אוהד הקבוצה אמר השבוע: "יש לי בן שאוהד את מכבי בגללי ואני רוצה לקנות לו חולצה. אבל איזו חולצה אני אקנה לו, של ג'ובאניני?"

הדעה הרווחת בקרב הקהל הצהוב היא שקלינגר נכשל עם הרכש ולא ידע לטפל בכוכבים, שאמנם לא מזיעים, אבל יודעים להכריע משחקים. טל בנין קרא לו "שתלטן" והאוהדים מכנים אותו "דיקטטור". מקורבים למועדון דווקא מספרים כי אין ממש בטענות הללו ויוצאים להגנת המאמן. "לכל שחקן ששוחרר יש את הסיפור שלו", הם אומרים. "אם תשים לב, כל אחד שוחרר מסיבה מוצדקת".

לקלינגר יש גם הצלחות. הוא יישר את סטרול, בנה את תמיר כהן, ייצב את אבו סיאם, עשה את מסיקה, נתן לגיטימציה למישאלוף והביא את ג'ובאניני. אבל כולם אפורים, ממושמעים, לא עושים בעיות ובעיקר לא מושכים קהל. זו חוכמה קטנה מאוד להצליח עם שחקנים כאלה. מכבי לא מסוגלת לחורר רשתות, ושחקנים כמו עובד וביטון נדחקים החוצה, כשמסיקה הופך למלך השערים של הקבוצה.

בינתיים, בדרך שלו, רשם לעצמו קלינגר אליפות, סגנות והופעה מכובדת בליגת האלופות, אבל במקביל גם הבריח אלפי אוהדים בכדורגל משעמם וחסר מעוף. לקלינגר יש גיבוי מלא מהרציקוביץ', אבל אם האפור ימשיך לשלוט בבלומפילד, ביציע יהיה מעט מאוד צהוב ובעתיד יהיה מאוד קל לקבוע באיזה סוג של קצין מדובר.