לתת לסוסים לרוץ

1. פעמיים בשנה, בקיץ, מתקיים בפיאצה דל קמפו, הכיכר המרכזית של סיינה, ה"פליו", מרוץ סוסים יחיד מסוגו. תקופה ארוכה לפני המרוץ ממונה קפטן לאחת מ-17 השכונות בעיר, שתפקידו לעשות סקאוט על הסוסים באזור. כמה ימים לפני תחילת המרוץ מתחילים המבחנים. במרוץ עצמו, שלוש הקפות של הכיכר שנמשכות בערך 90 שניות, ממשיך הסוס במרוץ גם אם הג'וקי של נפל. כלומר, הדגש הוא על הסוסים והשכונה שהם מייצגים, לא על הרוכב. זה מנוגד להנחה שבמרוצי סוסים לג'וקי משמעות מכריעה.

כריסטינה פציו, תושבת סיינה המעורבת בארגון ה"פליו", אומרת כי במרוץ רגיל הסוס ורוכבו הם בעלי משמעות של 50-50. ב"פליו" של סיינה זה שונה, והמאמץ של הקבוצה הוא בבחירת הסוסים.

2. לאחר הניצחון הנהדר בסיינה אמר פיני גרשון כי הוא היה חולה, ולכן הקרדיט מגיע לעוזרים שלו, יעקב ג'ינו ודן שמיר. הוא שכח את הסוסים. מכבי ת"א, בשלב הזה, זקוקה שהרוכב לא יפריע. הוא עשה עבודה נפלאה עד עכשיו, והחצי השני של המרוץ שייך לסוסים. למכבי יש שיטה: בחצי הראשון של העונה מתבססים על התקפה, מנסים יותר מ-30 תרגילים שונים, וחוטפים הרבה נקודות. בחצי השני, אחרי הפגרה, נשארים עם תרגילי ההתקפה המוצלחים ומתחילים לשמור. זה מה שמכבי עשתה מול סיינה. הבעיה של סוס ללא רוכב היא להמשיך כשהוא בפיגור. אם הוא מוביל, הוא יכול לדהור לניצחון. גרשון, ג'ינו ושמיר הביאו את שחקניהם לנקודת ההובלה. כעת אפשר לתת להם לרוץ.

3. סוס מסיפור אחר, וויל סולומון, הוביל את אפס פילזן לניצחון על בולוניה, שהציב את אפס במקום הראשון בבית. מה עושה את אפס, עם 7 מיליון ד' תקציב בלבד, לקבוצה מס' 2 באירופה כרגע? בפילזן מאמן בשנים האחרונות אותו אדם בשינוי שם: אוקטאי מחמודי. המאמן הנוכחי היה עוזרו של ארגין עתמאן שהיה עוזרו של איידן אורס, ואורס ודאי גם היה עוזר של מישהו לפני 20 שנה. המדיניות לא משתנה: "הגנה הגנה והגנה", אומר העיתונאי ג'יהאן ילמאז. פילזן סופגת העונה 69.7 נק'. אורס היה בית ספר לאזורית, והגישה עברה בתורשה. הצורה ההדוקה בה פילזן שומרת מכונה 'clamp' (מלחציים).

בתחילת העונה סולומון לא התחבר לתפיסה של המועדון שהיא חזקה מכל שחקן, והחלו מגעים עם ירושלים. סולומון קלע 9 נקודות בארבעת המשחקים הראשונים. ולסולומון, גם כשהוא במצב רוח אצילי, חשובה הסטטיסטיקה. בארבעת המשחקים האחרונים הוא כבר עם 24 נקודות למשחק, שומר כמו אריה ואוכל בפה סגור: הוא זורק רק 10 פעמים במשחק לעומת 15 לאורך הקריירה האירופית שלו באריס סלוניקי וירושלים, קולע באחוזים נפלאים מהשתיים (64%, לעומת 56% בסלוניקי וירושלים) ומהעונשין (92 לעומת 80) וקולע 16 נקודות למשחק, לעומת 22 באריס ו-19 במלחה. המלחציים של פילזן תמיד הובילו אותה למרחק יריקה מהבאר; סולומון כבר הוכיח כי ברגע שהוא לומד לשרת את הקבוצה ולא את עצמו, הוא שותה גביעים מהבאר ברמה של שאראס.