10 צעדים לריקוד הגדול

האמת היא שזה נורא פשוט. מעכשיו, עד סוף השבוע הראשון של פברואר, הזמן שלכם בסופ"ש משוריין. אין אלוהים, אין עבודה, אין בני זוג ואין נעליים. יש עשרה משחקים, שבסופם תיבחרנה שתי קבוצות לאירוע הספורט של השנה –הסופרבול הזה, שאולי יצא לכם לשמוע עליו. אבל הדרך ממסעירה בזכות עצמה ושווה כל דקה וכל עגנון מרשרש שתוציאו על מאנצ'יס. למעשה, רוב הסיכויים שהמשחק הטוב ביותר של הפלייאוף יתקיים לפני הסופרבול, אבל לכו תדעו איזה. השבוע ובשבוע הבא יש משחקים בשבת בלילה, ראשון לפנות בוקר, ראשון בערב וראשון בלילה. בשבוע שלאחר מכן רק בראשון בערב ובלילה. שבוע אחר כך יש לכם חופש, ואז, כאמור, משחק המשחקים.

הטירוף יתחיל כבר מחר בערב, במה שנקרא "סיבוב הוויילד קארד". בסיבוב הזה, הקבוצות הכי טובות בעונה הרגילה – שתיים בכל חטיבה – נחות ומחכות בנחת לסיבוב השני. שמונה הקבוצות האחרות נאבקות מחר ומחרתיים על הזכות לפגוש אותן בעוד שבוע.

אנחנו מתחילים עם דרבי של בית ה-NFC מערב. אם אתם מאלה שמצטרפים ל-NFL ככה בסביבות הפלייאוף, קודם כל אהלן וסהלן. דבר שני, כדאי להסביר לכם שהראמס זה לא מה שהיה בשנים האחרונות. בקבוצה נפערו יותר מדי חורים בעקבות עזיבה והזדקנות. מרשל פולק זה כבר לא משהו שמנצח חצי משחק רק בלהיות על המגרש, הקווטרבק קורט וורנר כמובן איננו (לא שבולג'ר מחליפו כל-כך רע) וההגנה...מבחינת יארדים שהיא מרשה ליריב, היא מדורגת באמצע הליגה, אבל בנקודות חובה היא מדורגת לקראת הסוף (כלומר קרוב לצד הרע). לסט לואיס יש את יחס איבודי הכדור (בין איבודים שלה לאיבודים שהיא כופה על היריב) הגרוע בליגה (24-), והיא היחידה מבין קבוצות הפלייאוף שהגנתה לא החזירה אפילו חטיפה אחת לטאצ'דאון. קו ההתקפה של הקבוצה (שתפקידו להגן אל הקווטרבק וןלפתוח מסלולי ריצה לנושא הכדור) לא דומיננטי כמו שהיה בעונות המוצלחות. כל אלה הופכים את סט. לואיס לקבוצה פגיעה, למרות שיש לה קווטרבק שמסוגל לתקתק יארדים ותופסים שמסוגלים לתפוס כדורים.

גם היריבה, סיאטל, מתבררת כקבוצה פחות מושלמת ממה שרצו שנאמין שם בתחילת העונה. אפילו הרבה פחות. ההתקפה סביערה על הנייר – מקום שישי בליגה בייצור יארדים, אבל רק מקום 12 בייצור נקודות, שזה בסופו של יום מה שמנצח משחקים. זה נותן לכם מושג על בעיות מיצוי הפוטנציאל של הקבוצה הזו. בהגנה המצב רע. מקום 23 בליגה ביארדים חובה, ומקום 22 בנקודות חובה. מבחינת יחס איבודים ולקיחות סיאטל דווקא במצב טוב, שמינית בליגה עם יחס של 7+. אבל כמו שאמרנו, בסיאטל הבעיה היא אי מיצוי פוטנציאל, וזה מתבטא בדברים כמו מסירות שהתופסים בהחלט צריכים לקלוט אבל שומטים לקרקע – מין חוליים כאלה של חוסר בגרות מקצועית שמסבירים, לדוגמא, למה הם טוחנים יארדים אבל לא תמיד מתרגמים את זה לטאצ'דאונים.

מבחינת עימותים שווה לעקוב אחריהם, התופסים המעולים של הראמס? – טורי הולט המעולה, אייזק ברוס הוותיק, והצעירים ובראשם קווין קרטיס, יצטרכו להתמודד עם קו אחורי צעיר אך מוכשר ביותר של סיאטל, כולל מגן הפינה מרקוס טרופאנט, והסייפטים קן המלין ומייקל בולוור. כוכבי קו ההתקפה של סיאטל, הגארד סטיב האצ'ינסון והתאקל וולטר ג'ונס, יצטרכו לעצור את כוכבי ההגנה של הראמס – לאונרד ליטל המצוין, אדם ארצ'ולטה המעולה וטומי פולארד המסוכן, שינסו להגיע לקוורבק סיאטל מאט האסלבק ולגרום לו לחשוב על שרידה אישית במקום מציאת חורים בעורך היריב. אבל לחבר'ה האלה תהיה עבודה קשה יותר – לעצור את שון אלכסנדר, הרץ של סיאטל, שני בליגה ביארדים ואחד השחקנים המסוכנים והיציבים במשחק. מהעבר השני יצטרך אורלנדו פייס המעולה, אך המעט פחות דומיננטי מבעבר, להתמודד עם האיום מצידם של צ'יקה אוקאפור ואורלנדו האף מהגנת סיאטל, בזמן שחברו לקו ההתקפה אדם טימרמן יגן על הצד העיוור (הימני) של קווטרבק האיילים מארק בולג'ר. ה-X פקטור במשחק הזה יכול להיות סטיב ג'קסון, הרץ הצעיר והמעולה של סט. לואיס. אם מארץ חכם, הוא יעייף את הגנת סיאטל במחצית הראשונה עם מרשל פולק המנוסה והרבגוני, ואז יכניס את הרגליים הרעננות של ג'קסון.
שתי הקבוצות נפגשו כמובן פעמיים בעונה הרגילה, בהיותן יריבות לאותו בית. הראמס ניצחו בשני המפגשים. פעם בקאמבק אדיר ופעם בקלות. לשתי הקבוצות התקפות בעלות יכולת רבה והגנות חדירות. לא נתפלא לראות כאן 50 נקודות ומעלה משני הצדדים יחד. זהות היריבה של כל מנצחת אפשרית בסיבוב הבא תלוי בזהות המנצחת במשחק האחר ב-NFC, בין הגריןם ביי פאקרס למינסוטה וייקינגס (מיד נגיע גם אליו).

כחצי שעה לאחר תום משחק זה (בהנחה שלא תהיה בו הארכה), יחל בקצה השני של החוף המערבי, בסן דייגו שטופת השמש, עימות בין ההפתעה הגדולה של השנה, לקבוצה שלמרות המאזן הנאה שלה מרגישה טעם גדול של החמצה. הסן דייגו צ'ארג'רס, אלופי ה-AFC מערב עם מאזן של 4:12, מארחים את הניו יורק ג'טס, שעלו עם מאזן 6:10 ולמרות שני הפסדים רצופים עם תום העונה.

הגנתית, הג'טס נמנים על עילית הליגה, עם מקום שביעי מבחינת יארדים חובה, מקום רביעי מבחינת נקודות חובה, מקום שני מבחינת יחס איבודים. סן דייגו לעומת זאת מדורגת במקום ה-18 בליגה ביארדים, ה-11 בנקודות חובה, והשלישי ביחס איבודים. יש יתרון הגנתי קל לג'טס, אבל לא מדובר ביתרון שלבדו אמור להכריע את המשחק. מה שעלול להכריע את המשחק הוא היתרון ההתקפי של סן דייגו. לחזיזי הברק יש את ההתקפה השלישית בליגה מבחינת נקודות, והחמישית מבחינת יארדים. הג'טס במקום השביעי המכובד ביארדים, אבל רק במקום ה-17 מבחינת נקודות. רבים (כולל האוהד המתוסכל החתום מעלה) מאשימים בכך את השמרנות וחוסר המעוף של המתאם ההתקפי פול האקט, שגורם להתקפות מבטיחות להם בשער שדה במקרה הטוב, במקום בטאצ'דאונים.

לסן דייגו יש את הקווטרבק המדורג שלישי בליגה, דרו בריס, ואת הטייט אנד שתפס הכי הרבה טאצ'דאונים לעונה בתולדות הליגה (אנטוניו גייטס, #85, עם 13). ההתקפה של הג'טס תצטרך להפיק מעצמה הרבה יותר מאשר מול ניו אינגלנד לפני שבועיים, ואפילו מול הראמס לפני שבוע (למרות 29 נקודות מכובדות בחוץ). עוד נקודת מפתח עבור הג'טס תהיה התפוקה של הקווטרבק, צ'אד פנינגטון. אומרים שהכתף עדיין מפריעה לו, אבל כדי לנצח הוא יצטרך להתעלם מזה לחלוטין ולהיות מדויק, ממוקד וקר רוח – תכונות שהוא מיעט להפגין בחודש האחרון.

מבחינת עימותים, הליינבקרים של סן דייגו, דוני אדוארדס הנפלא וראנדל גודפרי הוותיק, יצטרכו לעצור את משחק הריצה של ניו יורק, בראשות קרטיס מרטין (אלוף הליגה ביארדים), עם עזרה של למונט ג'ורדן המוכשר. הקו האחורי המצוין, בראשות קוונטין ג'אמר, ינסה להצר את צעדיהם של סנטנה מוס הספידי וג'סטין מקאריינס הקשוח. מהעבר השני, ידי קו ההגנה והליינבקרים של הג'טס יהיו מלאות עם הרץ האחורי הטוב בליגה, לאדייניאן טומלינסון. בנוסף יחולל מהומות אנטוניו גייטס, והאיום של שני אלה עשוי לפנות מקום לתופסים האלמונים של דייגו, אריק פארקר ובובי שאו. לא ברור אם קינן מקארדל המצוין יוכל לפתוח.

שתי הקבוצות נפגשו פעם אחת העונה, במחזור השני. הג'טס ניצחו בצורה נאה, 20:34. כאן בהחלט ייתכן משחק צמוד, מעוט נקודות יחסית, שלא יעבור את ה-35 נקודות סך הכל.

ביום ראשון ייפגשו במשחק המוקדם שתי קבוצות שנפגשו במחזור האחרון של העונה – בשנה שעברה זה קרה כמעט באותה צורה. השתיים נפגשו למשחק במחזור ה-16 שבו דנבר ניצחה, ואז במחזור ה-17 דנבר הושיבה את כל כוכביה ונתנה לגרין ביי לנצח אותה. בשבוע שלאחר מכן, בפלייאוף, היא קיבלה 41 נקודות בראש מאינדיאנפוליס. השנה המצב הפוך – אינדי שמרה כוחות ונתנה לדנבר לנצח את המחליפים. האם אלי הפוטבול יענישו אותה?

מבחינת הנתונים יש כאן עדיפות ברורה לאינדיאנפוליס. בהתקפה, כמובן, הקולטס מכתיבים את הטון לכל הליגה, עם 32.6 נקודות למשחק – כמעט תשע יותר מאשר דנבר במקום התשיעי. מבחינה הגנתית הפערים גדולים יותר, והולכים לצד השני. דנבר רביעית בליגה במיעוט יארדים חובה, ואילו אינדי מדורגת במקום ה-29. אבל בנקודות חובה (שזה, כזכור, מה שקובע בסוף כל הסטטיסטיקות), הפער מצטמצם – דנבר במקום התשיעי הסביר עם 19 נקודות חובה למשחק, ואילו אינדי במקום ה-19, הבינוני ומטה אך לא נורא, עם 21.8 נקודות חובה. ההגנה של אינדי משחקת הרבה יותר טוב בשבועות האחרונים מאשר לפני כן, כך שייתכן שהפער בפועל יהיה קטן אף יותר.

בלב ההתקפה הנפלאה של אינדיאנפוליס ניצב כמובן פייטון מאנינג, האיש וה-MVP של וואלה! פוטבול. למאנינג יש ערכת כלים מפחידה, עם שלושה תופסים שרשמו אלף יארד ו-10 טאצ'דאונים כל אחד (תקדים היסטורי) ורץ אחורי (אדג'רין ג'יימס, שחזר לעצמו כמעט לגמרי מהפציעה) שטחן 1,550 יארד על הקרקע וכמעט 2,000 סך הכל. את התופסים ינסו לעצור שחקני הקו האחורי, בראשות הרכש המדובר והמאכזב למדי, צ'אמפ ביילי. את ג'יימס יצטרכו לעצור קו הגנה וחוליית ליינבקרים יעילה, אך נטולת שמות גדולים.

לדנבר יש קו התקפה שאין בליגה כמוהו לאפשר לרץ לטחון יארדים. הקלישאה בליגה אומרת שכל רץ שתשתלו בדנבר ירשום 1,000 יארד אוטומטית, וזה די נכון. השנה קוראים למושתל רובן דרונס (1,275 יארד, 4.5 יארד לריצה), והוא בהחלט עלול לעשות נזק. ינסו למנוע ממנו זאת התאקל ההגנתי הטוב מונטה ריגור והליינבקרים רוב מוריס (מעט פצוע) ודייויד ת'ורנטון. משחק המסירה של הסוסונים מתבסס על יכולת הריצה של אשלי ללי ועל הוותק של רוד סמית'. מולם יעמלו מגיני הפינה ניק הארפר וג'ייסון דיויד, והסייפטים המוכשרים מייק דוס ואידריס באשיר. מארבעתם, רק דוס בריא לגמרי. קווטרבק הברונקוס הוא ג'ייק פלאמר, ומי שינסה לצוד אותו יהיה דווייט פריני המצוין, הקיצוני ההגנתי של אינדיאנפוליס.

אם יהיה פה מטווח, קשה לראות את דנבר שורדת. אם היא תצליח להגביל את אינדי ל-21 נקודות או פחות, ובמקביל למצוא קצב התקפי משלה, יש מצב שהיא נוקמת על ההשפלה של אשתקד.

המשחק שיחתום את הסיבוב הראשון גם הוא מעמת שתי קבוצות מאותו בית – ה-NFC צפון. מדובר ביריבות ארוכה ומושרשת, בין שני מועדונים שפשוט לא סובלים זה את זה. גרין ביי ניצחה את שני המשחקים השנה בתוצאה זהה של 31:34, פעם שמטה מינסוטה משחק שכבר היה לה ביד, ובפעם השנייה חזרה מפיגור 14 ברבע האחרון רק כדי להפסיד בשנייה האחרונה.

מבחינת כישרון, מינסוטה היתה צריכה לסיים את העונה עם שני ניצחונות לפחות יותר מיריבתה, אבל שילוב של חוסר בגרות ו\או שכל מצד שחקני המפתח, ומאמן מהגרועים שנראו בליגה בשנים האחרונות, הופכים את הוויקינגים למלכי הפוטנציאל המבוזבז. דאנטה קולפפר ורנדי מוס הוא אחד השילובים הקטלניים בליגה, אם לא הקטלני שבהם, אבל איכשהו תמיד כשממש צריך אותו, משהו משתבש.

מהעבר השני עומד ברט פארב – קווטרבק אגדי ומלא אופי, שאפילו ההייפ המטורף שעושים סביבו (עיינו בלינק המצ"ב, לסיכום העונה האלטרנטיבי של ינון ריאטי, כדי לקבל מושג) לא מאפשר לשנוא אותו. פארב מכונה אצלנו האקדוחן, והוא מסוג הקווטרבקים שהפתרון שלהם, בכל מצב משבר, הוא לטווח ולשגר פצצות במורד המגרש. מעט מאד דברים בפוטבול יותר מהסגנון הזה.

שתי הקבוצות צמודות מבחינת יארדים זכות בהתקפה (גרין ביי מקום 3, מינסוטה 4), וגם בנקודות למשחק מדובר בקבוצות עילית (גרין ביי מקום 5, מינסוטה 6). במיעוט יארדים חובה גרין ביי מדורגת במקום ה-25 המצער, ומינסוטה שלושה מקומות תחתיה. בנקודות חובה נשמר ההפרש – גרין ביי במקום ה-23, עם 23.8 נקודות למשחק ליריבה, ומינסוטה במקום ה-26 עם 24.7. הרץ של גרין ביי, אהמן גרין, איכזב מאד השנה עם 1,163 יארד אנמיים ושבעה טאצ'דאונים בלבד. למינסוטה יש מספר רצים שמסוגלים כל אחד לטחון את הגנת היריב על הקרקע. מייקל בנט הוא הפותח, אבל אין ספםק שנראה גם את אונטריו סמית' במשחק. התופס המועדף על ברט פארב הוא ג'בון ווקר, שחקן שמאד השתפר העונה והפך לקולט מסירות דומיננטי. רנדי מוס, התופס הכי מסוכן נטו בליגה, ינסה שוב להשיל מעליו את תדמית כישרון-העל שלא מתאמץ מספיק. בהגנה ינסה אל האריס מגרין ביי לתסכל את מוס, ואילו אנטוניו ווינפילד ממינסוטה יצר את צעדיו של ווקר. קווין וויליאמס, התאקל ההגנתי המצוין והצעיר של מינסוטה, ינסה לפרוץ דרך קו ההתקפה של גרין ביי, שאיפשר רק 14 הפלות קווטרבק כל העונה.

מכיוון שזה פלייאוף אולןי לא נראה כאן 65 נקודות כמו בשני המפגשים הקודמים בין השתיים, אבל אין ספק שלא יהיו כאן 50. בהחלט חגיגה התקפית נאה צפויה כדי לחתום את הסופ"ש הראשון של נשף אחרית העונה. המידע כבר אצלכם, המשחקים משודרים, אז ודאו שיש לכם את כלה ערוצים הרלוונטיים בחבילת הכבלים\לוויין, תרכשו לכם חטיפים ותנו לסערה לשטוף לכם את הראש.