לאחר המפגש האולטרא-מתוקשר בחג המולד בין הלוס אנג'לס לייקרס וקובי בריאנט למיאמי היט ושאקיל אוניל, בחר עמיתי בנימין אברהמי לספר לנו על כמה התאכזב משאק ושהוא מעדיף את בריאנט, ילד הפוסטר של "ככה בטח אל מתנהגים כשמתעשרים והופכים לכוכבים". אולם, בעימות בין שני השחקנים הגדולים הללו, יש איש אחד שנעלב ואחד שהעליב. אחד משדר אותנטיות, בעוד השני משדר זיוף.
1. תזכורת: אחד הדברים הראשונים שעשה קובי במהלך החקירה המשטרתית שלו היה להאשים את שאק בבגידה באשתו ותשלום לנשים שאיתן הוא מקיים יחסי מין. האם מישהו באמת מצפה מאוניל לנהוג בצביעות כה גדולה ופשוט לשקר? לומר שהוא מחבב את האיש שגם קרא לו בעבר שמן ועצלן? מישהו מאיתנו היה עושה זאת? בכל מקרה, למי שמצמץ, אוניל דווקא כן נתן לבריאנט איזה חצי חיבוק בתחילת המשחק, כך שממש לא ברור על מה כל המהומה.
2. נכון, שאקיל אוניל הוא איש שיווק לפני שהוא שחקן כדורסל. אבל, שוב, קשה להבין על מה המהומה. המוצר שמשווק ה-BIG FELLA הוא אמיתי, לטוב ולרע. אחרי הגירוש מלוס אנג'לס זכינו לראות אדם פגוע, מעט ילדותי ("לא דיברתי עם קובי ולא איכפת לי. לא איכפת לי") ומאוד אמיתי. כמו צ'ארלס בארקלי עשור אחד לפניו, הסיבה שאנשים אוהבים את הביג דיזל היא כי קיימת התחושה שכולם מכירים אותו. אחרי פרשיית האונס בקיץ, כנראה שגם אשתו של קובי מרגישה שהיא כבר לא יודעת מיהו באמת. בין לבין הוא גם הספיק לייאש את פיל ג'קסון הסבלן, לנכר את קארל מלון התומך, לריב עם ריי אלן הנחמד, לעצבן את גארי פייטון ה(לא) רגוע, להיתבע באשמת אונס ולהמאיס על עצמו את כל אמריקה. סדרת הראיונות ההיסטריים של בריאנט ל-ESPN לפני חג המולד רק ציירו תמונה של אדם שכבר שכח איפה התדמית נגמרת והאישיות האמיתית מתחילה. אף אחד כבר לא קונה את המוצר הזה.
3. בנוגע למשחק עצמו, נטען כי "מיאמי ניצחו כמעט בלי שאקיל", אבל כמו בכל המשחקים של מיאמי העונה, הענק הלוחש פשוט לא לוקח על עצמו יותר מדי, ולמרות שכל התקפה התחילה בידיים שלו הוא זרק רק 19 פעם (מתוכן קלע 11). בצד הלייקרי ראינו את קובי משליך 30 פעם לסל וקולע רק 12 (אחרי פתיחה מהממת של 5 מ-7 מהשדה ו-3 מ-3 מהשלוש האחוזים היו 7 מ-23 ו-2 מ-10 מאחורי הקשת, כולל ההחטאה המכריעה). אם תוסיפו לתמהיל את תשעת האיבודים שלו, קשה לקרוא למשחק כזה מבריק. אוניל אכן ביצע שלוש עבירות נמהרות ברבע הרביעי (הוא אף הודה שזה היה חסר אחריות), אבל גם קובי דפק נפקדות בדקות ההכרעה: ברבע הרביעי ובהארכה ההספק שלו היה 9 נק' (אפס בהארכה) ב-1 מ-8 מהשדה ושלושה איבודים. אאוץ'.
4. אחר כך מגיעה הקביעה החד משמעית ש"הלייקרס יצאו עם ידם על העליונה מחילופי השחקנים". יש הגיון בבחירה בשחקן הצעיר, אבל כיום מיאמי שוכנת בפסגת המזרח והלייקרס, לעומת זאת, מדשדשת בבינוניות. אמנם המשכורת של השאק תוקעת את תקרת השכר של הקבוצה ויכולה הייתה להספיק כדי להקים מערכת התרעה נגד צונאמי בדרום מזרח אסיה, אבל הלייקרס לקחו על עצמם בטרייד את אודום (62 מיליון בחמש השנים הקרובות) ובריאן גראנט (43 מיליון לשלוש השנים הקרובות). לפני 2007 לא יגיע אליהם פרי אייג'נט רציני. ולהבדיל מההיט, המיליונים שג'רי באס ישלם לא יגיעו ל-MVP או אלוף. הם אפילו לא יגיעו לשחקן אולסטאר. שאלה חשובה נוספת היא מי ירצה לבוא לשחק ליד קובי אחרי כל הבלגאן הזה? אוניל, להבדיל, ידוע כמגייס השחקנים הטוב בליגה. למרות שזה לא כל כך פופולרי ב-NBA של השנים האחרונות, בהחלט עדיף ללכת על הווה שכולל מפלצת בבקבוק, מאשר לחכות לציפור על העץ.
5. רק על הנייר זה נראה שהנוכחות החדשה בצבע אינה מיטיבה עם דווין וויד. מספיק להרים את הראש ולצפות במספר משחקים של ההיט, כדי לראות שלא סתם הילד קפץ ממעמד של שחקן סבבה לסופרסטאר. הפוקוס אף פעם לא עליו. לו קובי היה ליד וויד, קשה להאמין שהיינו זוכים לראות את השיפור החד ביכולת. ותשכחו ממאבקי אגו, כי אוניל ו-וויד מעבירים את זמנם בהתעקשות שהשני הוא-הוא הכוכב של הקבוצה. בתמונה הרחבה יותר, מלבד וויד, גם יודוניס האסלם, כריסטיאן לייטנר, דיימון ג'ונס, קיאון דולינג ורסואל באטלר נהנים מהאיש הגדול ומציגים את היכולת הטובה ביותר בקריירה שלהם (או בעשור הנוכחי, במקרה של לייטנר). הדבר הראשון שהם שמעו מהרכש החדש בקיץ היה שהוא יסדר לכולם זריקות פנויות ויהפוך אותם לכוכבים עם החוזים של החיים שלהם. דף הסטטיסטיקה אולי יספר לנו שבריאנט הוא שחקן קבוצתי (7.1 אס' למשחק), אבל בדיקה מדוקדקת יותר תגלה שישנם גם 4.7 איבודים (מקום ראשון בליגה) ושאודום, אטקינס ובאטלר ירדו מ-11.3 אס' למשחק סה''כ בשנה שעברה ל-7.7 העונה, כי הכדור פשוט לא נמצא אצלם ביד. אחרת, העובדה שלידם משחק מלך הסלים היתה מקפיצה להם את כמות המסירות לסל. קובי קולע העונה ב-40 אחוז מהשדה, ועדיין מתעקש לזרוק 21 פעם למשחק (שני בליגה). שאק, אגב, זורק פחות מ-14 פעמים למשחק וקולע באחוזים הטובים בליגה 60 אחוז.
לסיכום: שניהם שחקנים גדולים. אבל רק קובי הוא גם איש קטן.