"בדיוק ביום חגו של סנטה קלאוס מגיע ניק סייבן לממלכה הקסומה. זה הזמן להתחיל שוב להאמין". בפסקה זו פתח בשבת ה"מיאמי הראלד" את דיווחיו על חתימתו של המאמן שלואיזיאנה סטייט כל כך התעקשה להשאיר בשורותיה. ניק סייבן מגיע למיאמי דולפינס לתקופה שלאחריה לא יצטרך לעבוד יום נוסף בחייו חמישה מיליון דולר בעונה לחמש שנים.
סייבן הוא מקצוען. הוא רוצה לנצח. הוא הכי טוב שיש. למעשה, אין מאמנים אחרים בעולם הזה חוץ מניק סייבן. איזה מזל שמיאמי לקחה את ניק סייבן, כדי שבשנה הבאה היא תהפוך מקבוצה של ארבעה נצחונות לקבוצת סופרבול. אם לא בשנה הבאה, תוך שנתיים, אבל אחים שלי ניק סייבן הוא הדבר הבא. ומכיון שהוא הדבר הבא נותן לו בעלים מגוחך של אירגון כושל לסובב אותו על האצבע הקטנה, לחרבן לו על הראש, למשוך אותו בקצה הציפורן ובתור פרס גם לקבל בלעדיות על כל ההחלטות המקצועיות בקבוצה כדי להפוך את המנכ"ל ריק ספילמן ללא רלוונטי. יופי של החלטה, ויין האייזנגה, ככה בונים קבוצה.
ייתכן שסייבן הוא באמת מביא הבשורה. יכול להיות שבעוד שנתיים הרשימה הזו תיראה כל כך מופלצת מהיסוד אחרי שמיאמי תעלה לסופרבול ותשחזר את ימיו הגדולים של דון שולה וכותב שורות אלה שוב ייצא אידיוט (לא שזה לא קרה בעבר). אבל כל ההיסטריה, התבנית והמגדלים הנבנים סביב סייבן נותנים את התחושה, ואולי אפילו את הציפייה, שייכשל כי בסרט הזה היינו כבר יותר מדי פעמים.
וושינגטון די. סי. היתה בהיסטריה כללית כשסטיב ספורייר הגיע אליה מפלורידה. למעשה עם חתימתו הפעילו רשתות התקשורת את "שבוע ספורייר" שסיפר לעולם דרך סיפורים כמה נפלא הולך להיות מעכשיו עולם הפוטבול בבירה ואיזו שיטה גאונית הביא המאמן לאליגטורים, שיטה שבוודאי תעבוד נפלא גם בין אריות ה-NFL. ספורייר ברח כל עוד נפשו בו לאחר שנתיים מרירות ומעיקות ולא מוכן לשמוע היום על NFL, ואפילו לא על קולג'. בוץ' דייויס הגיע באותו נוסח לקליבלנד מאוניברסיטת מיאמי, על תקן משיח. לדייויס היתה קרקע נוחה להצליח, הוא בא לקבוצת אקספנשן שהצטרפה לליגה שנתיים בלבד לפני כן, וכבר בשנתו הראשונה הורגשה טביעת האצבע שלו. בעונה השנייה הבראונס הגיעו לפלייאוף ומכאן זה נראה ורוד. אבל חוסר היכולת להתמודד עם האגואים ב-NFL עלה לדייויס באובדן האמון של השחקנים ולאחר מכן של ההנהלה. ואה, יש גם דניס אריקסון. למעשה כשמסתכלים על המאמנים הטובים והמצליחים היום בליגה אפשר להזכיר את בליצ'יק, אנדי ריד, ג'ף פישר, ג'ק דל ריו, דום קייפרס, מרווין לואיס, בראיין ביליק, ביל קווהר וג'ון פוקס (יש עוד, הרשימה חלקית) שכולם צמחו מתוך סולם ההיררכיה של ה-NFL והביאו את התוצאות, בדרך כלל בשקט ובלי הייפ תקשורתי מסביבם.
המשותף לספורייר ולדייויס הוא תכונות האופי הבעייתיות והשרלטניות. שניהם לא רצו להקשיב מכיון שהיו מסוחררים מניחוחות הכח שנתן להם האימון בקולג' ולמרבה הצער אצל סייבן נתיב החשיבה לא נראה שונה. הוא קיבל האצלת סמכויות מלאה בהחלטות מקצועיות תוך שהוא הופך את תפקידו של ספילמן ללא רלוונטי. למעשה כל תהליך המינוי שלו נראה גרוטסקי במקרה הטוב ופחדני במקרה הגרוע. מהצד זה נראה ככה: סייבן דרש ודרש, האייזנגה נתן ונתן עד שלמאמן, שהאמין שבסופו של דבר דרישותיו ייראו מוגזמות ויירדו ממנו סוף סוף לא נותרה ברירה אלא להסכים. וכפי שאיש מכירות חייב להאמין במוצר אותו הוא מוכר, גם סייבן צריך להביע אמון בסחורה שהוא מקבל כדי להפוך אותה לטובה ביותר וכרגע לפחות לא נראה שזה המקרה. סייבן ביקש מהאייזנגה זמן עד ערב חג המולד. הבעלים טס אליו במיוחד בערב חג המולד והמאמן שלח אותו הביתה כי הוא "עדיין צריך לחשוב על זה" וחזר למיאמי עם תשובה רק יממה לאחר מכן בשיחת גוביינא. נראה כמו המקרה הקלאסי של מי שמעדיף להישאר ראש לשועלים מאשר להפוך זנב לאריות.
ובכך אין שום רע, מכיון שהיה הרבה היגיון בהחלטה של סייבן להשאר ראש לשועלים, לו היה מגיע אליה. כוחו של מאמן מכללות עצום. בעולם בו אתה משמש כמחנך ומורה במעלה ראשונה ורק אחר כך כמאמן האפשרויות שלך כבעל מקצוע בלתי מוגבלות כמעט, הקריירה של ילדים צעירים ורעבים להצלחה תלויה בך. פיט קרול שלא יכול היה להתמודד עם השטיקים של טרי גלן בניו אינגלנד הפך את אוניברסיטת דרום קליפורניה למעצמה. אל גרו חזר למכללות לאחר שנה בלבד, עם מאזן חיובי, בניו יורק ג'טס. ב-NFL השיטה שונה בהרבה, החיכוך גדול יותר, ההשפעה כאינדיבידואל קטנה יותר והאגואים המסתובבים בחדרי ההלבשה עצומים. עושה רושם שסייבן, שבעברו דווקא יש רקע NFL כמתאם ההגנה של ביל בליצ'יק בקליבלנד, לא ממש מצליח להבין את זה כרגע. הדרישה לריכוז סמכויות יחד עם התביעות האסטרונומיות שנענו נראות תלושות מהמציאות והעובדה שנענה בחיוב תמוהה עוד יותר.
כן, היו מאמנים שיצאו מקולג' היישר למשרת האימון ב-NFL והטביעו חותם. ביל וולש, ג'ימי ג'ונסון או דניס גרין שהגיע מסטנפורד כדי להטביע חותם במינסוטה וייקינגס הם רק חלק מהשמות. אלא שבעוד האחרונים צייתו לכללי המשחק דומה שסייבן לא כל כך מזהה את החוקים והאווירה ב-NFL אף על פי שבעברו ניסיון קודם. אומת הדולפינס נאחזת בציפורניה בתקווה שסייבן יהיה המושיע אך מבחוץ נראה שפראיירים כמו האייזנגה, שעשה את אותן טעויות עם דייב וונסטד, לא מתים. הם אפילו לא מתחלפים.
מיאמי חיפשה משיח. סייבן מצא פראיירים
31.12.2004 / 22:50