סופו של האופסייד?

קשה לאמוד את כמות השערים שנפסלו בטענת נבדל ברבות השנים, למרות שהיו חוקיים לחלוטין ואת אלו שאושרו למרות שהובקעו מעמדת נבדל. אלה היו טעויות שהותירו את אוהדי הכדורגל לחשוד שהקוונים אינם ראויים, מונעים מאינטרסים, חשודים או סתם חסרי מושג. מאמנים פוטרו, נשיאים הוחלפו, מהמרים הרוויחו והפסידו מיליוני דולרים. הכל בגלל פסיקות לנבדל, שלפי רופא משפחה ספרדי שמתמחה באופטיקה, חסרות כל בסיס הגיוני.

"לעין האנושית אין יכולת לראות נבדל. לכן כל כך הרבה החלטות נבדל מסתיימות בשערוריות", כתב פרנצ'סקו בלדה מארונדה, רופא ממורסיה שבספרד, במגזין בריאות בריטי. בלדה טען שמאחר שלעין האנושית אין את היכולת לקבוע מצב נבדל, הוא לא יכול להיות מיושם מדעית. לכן, לטענתו, חוק הנבדל לא תקף.

לפי בלדה, קוון אמור לראות בו זמנית חמישה אובייקטים בתנועה על מנת לזהות שחקן בנבדל - שחקן התקפה שמקבל את הכדור, שחקן שמוסר, שני שחקני הגנה והכדור עצמו. למוח לוקח 160 מאיות שנייה לראות את כל התנועות, זמן מספיק לשחקן ההתקפה לנוע מקו ההגנה אל מאחוריו. כלומר, הפסיקה של השופטים בחלק גדול מהמקרים היא על פי הימור בלבד.

בלדה המליץ להשתמש בצילומי טלוויזיה אך בפני כתבים של ה"גרדיאן" ציין: "ברור שבטלוויזיה אפשר להשתמש רק במשחקים בינלאומים ומשחקי כדורגל משודרים, אבל לא במשחקים אזוריים וזניחים. לכן יש לבטל את חוק הנבדל לחלוטין. החוק לא יכול להיות מיושם מבחינה מדעית, הוא בלתי אפשרי לשיפוט". בלדה, שלמד את הפיזיולוגיה של העין משנת 1991, תרגם לאחרונה את מסקנותיו לחוק הנבדל.

לארס כריסטר אולסון, מנכ"ל אופ"א, התייחס למחקר ורמז שהגופים ששולטים בכדורגל יחלו לבדוק אם ניתן להשתמש בצילומי טלוויזיה על מנת לסייע לשופטים אך ציין ש"אפשר לראות אם הכדור עבר את קו השער או לא, אבל גם לטכנולוגיה יהיה קשה ליישם את חוק הנבדל, כי נצטרך מאות מצלמות במשחק וזה בלתי אפשרי".

הנבדל חוקק ב-1886, שלוש שנים לאחר שהומצאו חוקים לכדורגל, ועבר שינויים רבים מאז. למרות הדרישה לשינוי, על ביטול הנבדל לא מדברים. שינויים אפשרים הם שינוי "מרחק הגוף", כלומר שחקן התקפה ייחשב בנבדל רק אם הוא במרחק גוף או יותר מהמגן האחרון. שינוי פוטנציאלי נוסף הוא "היתרון ההתקפי האוטומטי", כלומר אם החלוץ לא יהיה בנבדל ברור לחלוטין, הספק יעבוד לטובתו. קיימת הצעה להוסיף קו במגרש שיתחום את השטח בו חוק הנבדל ייושם, יש כאלו שמציעים שחוק הנבדל ייושם בתוך רחבת ה-16 או רחבת החמש.

ומה עושים בישראל עם פרסום המחקר? ביום חמישי הקרוב, בכנס שופטי אזור השרון, אמור השופט הבינלאומי חיים יעקב להציג בין השאר את המחקר של הרופא הספרדי.

"אני חושב שדי ברור שמדובר בנושא בעייתי ובקושי לא קטן שמוטל על הקוונים", אמר אתמול יעקב. יעקב וצמד הקוונים ארז זטלמן ושמואל שטייף, בהם הוא נעזר בדרך כלל, היו חלוקים בדעותיהם בעניין. זטלמן אמר כי "לפעמים יש קושי להבחין באירוע זה או אחר. צריך להיות מרוכזים וצריך לעמוד נכון, אבל ברור שאי אפשר לראות הכל תמיד".

שטייף היה נחרץ הרבה יותר ולא אהב בלשון המעטה את תוצאות המחקר. "אני לא מאמין בתוצאות המחקר ולא מאמין שמבחינה פיזית יש דברים שאי אפשר לראות", אומר שטייף, "אני קוון 18 שנה בליגה הראשונה ולדעתי הכי חשוב הוא המיקום של הקוון. אם הקוון עומד נכון, הוא לא יכול לפספס כמעט כלום. חשוב כמובן גם הריכוז. וחשוב כמובן גם הניסיון. אני, בטווחים הארוכים לא נוהג להסתכל בכלל על השחקן שמוסר. אם אני אסיט את העיניים שמאלה, אני אפסיד את זווית הראייה של השחקנים שתוקפים".

שטייף מגלה את השיטה שלו לפסוק נבדל: "אני יודע מתי יצאה המסירה על פי הרעש של הבעיטה. זו הדרך שלי וברור שיש מקרים קיצוניים שבהם אי אפשר לראות. יש שגיאות שלדעתי יותר קשורות למיקום ולריכוז, לא לזווית הראייה". לפי בלדה, קוון אמור לראות בו זמנית 5 אובייקטים בתנועה על מנת לזהות נבדל - השחקן שמקבל את הכדור, שחקן שמוסר, שחקני הגנה והכדור.