פעם היה פה כדורגל

שלושה סיפורים מהתקופה בה הליגה לא היתה סגורה מראש: העונה הצמודה ביותר והאליפויות ההיסטוריות של חיפה ותל אביב

עדי רובינשטיין ושחר פרנהיימר

לרגל הפגרה, החלטנו בוואלה! ספורט לפתוח את דפי ההיסטוריה. המבוגרים בוודאי זוכרים את הימים, הצעירים, שבטוחים שמכבי חיפה היא הקבוצה המעוטרת בהיסטוריה, יוכלו אולי להשכיל. לפניכם שלושה סיפורים מהימים שבהם הליגה לא היתה סגורה מראש: העונה הצמודה ביותר; האליפות הראשונה של מכבי חיפה; התואר המפתיע ביותר של מכבי תל אביב. פרויקט מיוחד

טוב לדעת (מקודם)

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

עונת 1975/6 : תכלית בתחתית

זו היתה העונה הפסיכית ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. באופן חד פעמי גדלה הליגה ל-18 קבוצות, בעקבות פרשה של מכירות משחקים בעונה הקודמת. הכנסת התערבה, היורדות הוקפאו והוחלט כי בעונת 1975/6 ינשרו ארבע קבוצות.

הפחד מפני הירידה יצר ליגה צפופה מאין כמוה. הפועל באר שבע, שזכתה באליפות השניה ברציפות (והאחרונה, בינתיים) סיימה עם 42 נקודות במקום הראשון, ואילו הפועל פ"ת מהמקום ה-15 צברה 33 נקודות. במילים אחרות, רק 9 נקודות הפרידו בין אליפות לירידה לליגה השניה. המתח היה כה רב, עד שאת המשחקים הבולטים ניהלו שופטים מחו"ל.

חצי ליגה נלחמה נגד הירידה, החצי השני על האליפות. רק קבוצה אחת היתה במרכז הטבלה: שמשון תל אביב, שהצליחה להבטיח את הישארותה לפני מחזורי הסיום. מכבי חיפה, לעומתה, נלחמה על חייה. סמוך לסיום המשחק בין הקבוצות בעט גדעון דמתי, הסמל השמשוני, כדור חזק. מנו שוורץ, השוער החיפאי, עצר אותו, לא ברור אם בזמן. יהושע לויה ראה שער, רץ למרכז המגרש, ובקרית אליעזר התחיל השיגעון. המשחק הופסק ל-15 דקות, במהלכן הושלכו שלל ירקות ופירות למגרש (ועל כן זכה המשחק לכינוי "משחק התפוח"). המשחק הגיע לסיומו (1:0 לאורחים), אך בחיפה סירבו לקבל את רוע הגזירה ופנו לבית הדין העליון.

בינתיים הגיע מחזור הסיום. הפועל חיפה אירחה את מכבי חיפה לדרבי בקרית חיים. האדומים הבטיחו את הישארותם בליגה, ושיחקו אך ורק בשביל להוריד את הירוקים. זה נגמר 1:2 להפועל חיפה, ואבל כבד נפל על קרית אליעזר - מכבי חיפה יורדת לליגה השניה. אלא שאז, בהחלטה תקדימית וחד פעמית בתולדות הכדורגל הישראלי, החליט בית הדין העליון להכריז על משחק חוזר בין שמשון למכבי חיפה, שבוע אחרי שהעונה נגמרה. הירוקים ניצחו 0:1 את שמשון חסרת העניין, והמפסידה הגדולה היתה הפועל פ"ת, שירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השניה.

גם האליפות הוכרעה במחזור האחרון. מכבי יפו הסימפטית הגיעה לבירת הנגב, כשהיא יודעת שרק ניצחון במגרשה של האלופה ישאיר אותה בליגה. באר שבע, אגב, טרם הפסידה עד אותו יום. היפואים עלו ל-0:1 מפנדל בדקה ה-17. בדקה ה-51 קיבלה הפועל באר שבע כדור עונשין מ -11 מטרים. אליהו עופר האליל ניגש לבעוט, וזיעזע את המשקוף. מכבי יפו ניצחה ונשארה בליגה. 16 אלף אוהדים באר שבעים לא נתנו ליפואים לצאת מהאיצטדיון. כולם חיכו לידיעה מבלומפילד, שם אירחה מכבי תל אביב את בית"ר ירושלים. ניצחון של בית"ר, והיא זוכה באליפות ראשונה. הפסד של מכבי תל אביב, והיא יורדת ליגה, גם כן בפעם הראשונה.

אלא שבני טבק ורחמים טלבי מנעו את ההיסטוריה הכפולה, ומכבי ניצחה 0:2. הפועל באר שבע זכתה באליפות השניה ברציפות. שלום אביטן, ששיחק עונה קודם לכן בבית"ר ירושלים, בכה כמו ילד, ובעיר נפוצו שמועות מרושעות כאילו התאבל על הפסד האליפות של הצהובים. ואילו שחקני מכבי יפו, שרגע קודם לכן עמדו בפני לינץ', הוזמנו לחגיגות האליפות בעיר הקטנה.

וכמעט כל העיר חגגה. "לפני 30 שנה, מתוך 60 אלף תושבים בבאר שבע היו מגיעים למשחקי בית 16 אלף איש", מספר מאמן הקבוצה דאז, אמציה לבקוביץ'. "ובמשחקי חוץ היו אומרים שלא נשאר אף גבר בבאר שבע. היום, כשיש בעיר 200 אלף תושבים, מגיעים למשחק כאלף איש.

"לפני 30 שנה המחזור האחרון היה המחזור החשוב ביותר בליגה. היום הקרב הצמוד הוא בתחתית הליגה ובצמרת אין שום תחרות. במחזור ה-13 הכל כבר סגור".

עונת 1983/4: זרעי המהפכה

עונת 1983/4 הצמיחה כוח חדש בכדורגל הישראלי, שעשוי לשנות את פניו של הענף לעד: מכבי חיפה. זרעי המהפכה, או אולי הפורענות, נטמנו בעונה הזאת.

כמו היום, מובילת הליגה פתחה בצורה משכנעת, ובסיום הסיבוב הראשון הובילה את הליגה ב-13 נקודות - אפילו יותר מאשר בעונה הנוכחית. למובילה קראו בית"ר ירושלים, עדיין בלי אליפות באמתחתה. היא דהרה בזכות הצגות של אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, סמי מלכה וחנן אזולאי (בימים ההם דוגמן הטוטו הראשי).

אוחנה היה בלתי ניתן לעצירה. הילד, שעלה עם הקבוצה ליגה בעונתו הראשונה בקבוצה (1980/81), לקח מנהיגות והחל לפלס את את הדרך למעמד האליל הבלתי מגולח. הוא כבש בעונת 1983/4 14 שערים, והוא רק בן 20.

שתי קבוצות סומנו בתחילת העונה כיריבות של בית"ר: מכבי נתניה, שקרעה את הליגה בעונה הקודמת (אז טבע מוט'לה שפיגלר, מאמנה, את המשפט "נתניה ועוד 15") והפועל תל אביב החזקה. אף אחד לא ספר את מכבי חיפה, שהיתה באופן מסורתי קבוצת תחתית. בקיץ הובא לעיר הכרמל מאמן צעיר ומוכשר בשם שלמה שרף, שהוביל שלוש עונות קודם לכן את בני יהודה לגביע המדינה. אליו הצטרף זאהי ארמלי, חלוץ מצוין משפרעם, והמגן ציון מרילי מהפועל ירושלים. למרות הרכש הנוצץ והאיש עם הקיסם על הקווים, חיפה החלה את העונה בצורה מגומגמת, עד שהתחברה והחלה לדהור קדימה.

בסיבוב השני החלה בית"ר ירושלים לרשום הפסדים מוזרים, בעוד חיפה הסתפקה בכל מיני 0:1 קטנים. ההפרש התחיל להתקזז, וארבעה מחזורים לסוף, כשהפער בין חיפה לבית"ר עמד על 5 נקודות, הגיע משחק העונה. "ידענו שאם אנחנו מנצחים את המשחק הזה, אז יש סיכוי שניקח אליפות", סיפר לימים השוטר משה סלקטר, שותפם של ארמלי ורוני רוזנטל לחוד הקטלני של חיפה. "זה היה אחד המשחקים המותחים ביותר שלחקתי בהם חלק בחיי, וזאת למרות שבכלל לא היה קהל במשחק".

ואמנם, המשחק נערך בנתניה, בשל רדיוס שהוטל על בית"ר ירושלים, לאחר שאוהדיה דאגו שוב לחרב את האורווה בפ"ת. מאתיים פרוטקציונרים ראו את ארמלי וסלקטר מצמצמים את הפער מבית"ר ל-2 נקודות בלבד, לאחר ניצחון 1:2.

ואז הגיע המחזור הלפני אחרון. בית"ר אירחה את הפועל ת"א השלישית וחסרת העניין. ימק"א לבש חג והתמלא בבקבוקי שמפניה. בית"ר הגיעה למשחק הזה עם יחס השערים הטוב ביותר בליגה, ועם ההגנה החזקה ביותר. בהתקפה הקדימה אותה רק נתניה, שסיימה עונה עם יחס השערים המטורף 49:52. מכבי חיפה, בינתיים, שיחקה ביהוד.

משה סיני, שהוביל את הקבוצה המצליחה ביותר בישראל בשנות ה-80, לא התרגש מהטירוף בירושלים. בעוד הצגת כדורגל של איש אחד, הוא הוביל את קבוצתו לניצחון 1:3 בירושלים, עם צמד. שבתאי לוי כבש את השלישי. יושבי ימק"א ההמומים איימו לעשות בסיני ובחבריו שפטים. במקביל, ביהוד, התרומם סלקטר לנגיחה אופיינית, והבטיח 0:1 נוסף לחיפה. שבוע לאחר מכן כבש סלקטר שער ניצחון נוסף בנגיחה, הפעם ב-0:1 על רמת עמידר, והבטיח לקבוצתו אליפות ראשונה.

עשרים שנה חלפו, מכבי חיפה כבר הספיקה להוסיף עוד שבע אליפויות למאזנה ואולי לחסל כליל את העניין בליגת העל בשנים הקרובות. שלמה שרף הפך ממאמן צעיר ואופטימי לפרשן ותיק ופסימי. "אז היו שחקנים, היה מתח, היו קבוצות ברמה", הוא אומר. "היום אין את הדברים האלה ואין מי שיאיים על מכבי חיפה".

עונת 1994/5: הברומרים מנצחים את ברקוביץ' ורביבו

זה קרה לפני עשר שנים בלבד, אבל נראה כל כך רחוק. ג'ו קוקר היה בדרכו ארצה לסיבוב הופעות, משינה הודיעו על פירוק, וסוהיל דאוד נבחר לשופט העונה. אה, כן: באחד הסיומים הצמודים שידעה הליגה, תזכה מכבי ת"א באמצע יוני באליפות ה-16 שלה, אחרי מירוץ יד ביד עם מכבי חיפה.

לכאורה, אין בכך כל דבר מפתיע, כשמדובר במועדון פאר כמו מכבי. אלא שחיפה נהנתה באותה תקופה מעומק עצום ומאינסוף כישרון. בקבוצה של גיורא שפיגל נצצו על הדשא שמות כמו חיים רביבו, אייל ברקוביץ', אלון חזן, רוני לוי, משה גלאם וזר מוזר בשם ווילפרד מוגאי. אבל עונת 1994/5 סימלה את נצחון הרוח על החומר, היעילות על הוירטואוזיות. "זכינו באליפות בלי כוכבים, עם שחקנים 'שחורים' שאוהבים ללמוד, בעל אופי ורצון לנצח גם כשהכל אבוד", אמר שורה אובארוב, שוער מכבי דאז. "שחקנים שראו רק את הדרך לאליפות, ולא הסתכלו לצדדים".

וכך באמת היה. אברהם גרנט, אז בסוף שנות ה-30 לחייו, לקח את כל הקופה, עם סגל שהובל בידי ותיקים כמו קלינגר, אובארוב, דריקס ויעקב הילל, אך התבסס ברובו על שחקני בית צעירים ומוכשרים: גדי ואלון ברומר, נועם שוהם, אבי נמני, אמיר שלח, ניר סביליה ועמית לוי. בן לוז, אז ילד בן 16, עלה מהספסל מספר פעמים והבקיע שערים קריטיים, שסייעו להוציא את העגלה של גרנט ועמנואל אופיר מהבוץ.

יש הטוענים שהכימיה שהיתה באותה עונה במכבי תל אביב, בין השחקנים לבין עצמם ובינם לבין המאמן, היתה הטובה ביותר שידע הכדורגל הישראלי. "זו קבוצה עם בסיס וזהות", יגיד גרנט עם סיום העונה. "אייאקס, שזכתה באליפות אירופה (0:1 בוינה על מילאן, שער של קלייברט), הוכיחה שאפשר לזכות בתארים על בסיס צעירים ולחימה גם בעידן החומרני". מיד לאחר מכן סתר גרנט את דבריו, ונטש את המועדון בו זכה בשתי אליפויות לטובת הכסף הגדול של רובי שפירא ז"ל, בהפועל חיפה.

הכל הלך חלק לצהובים עד המחזור ה-27, בו אירח האיצטדיון העירוני בהרצליה הצגה כפולה. 8,500 צופים נדחסו כדי לראות את מכבי מחלצת 0:0 בשיניים ממכבי הרצליה, שבשורותיה כיכב דניאל בריאלובסקי. מכבי גם הותירה במגרש הזה שני חללים ספורטיביים: אובארוב ואמיר שלח הורחקו בכרטיס אדום. הצהובים ביציע התחילו להרגיש את האליפות מתקרבת לבת גלים. אבל מכבי חיפה עלתה למשחק השני וסיימה בתיקו 1:1 בלבד עם עירוני ראשון לציון, משער של רביבו. הפער בצמרת עמד על 4 נקודות.

במהלך השבוע תנחת בארץ אלופת העולם ברזיל, עם חלוץ צעיר בן 18 בשם רונאלדו, ותנצח את הנבחרת של שלמה שרף 1:2 ברמת גן. גדי ברומר, שיבקיע שער בדקה ה-83, יגרום לשרף לצאת בהצהרה: "מצאתי בלם לנבחרת".

שני מחזורים לסיום מארחת מכבי, בלי אובארוב ושלח המורחקים, את מכבי פ"ת באצטדיון רמת גן, ומסיימת בתיקו 2:2, משערים של דריקס וקלינגר. חיפה נותנת הצגה בקרית אליעזר, ושולחת את בית"ר של אוחנה עם 3 חתיכות, מרגלי עופר שטרית, רביבו וגלאם. הפער בין ת"א וחיפה עומד על שתי נקודות בלבד. במחזור הלפני אחרון מכבי מצליחה להתאושש, ומביסה 0:4 את בית"ר ת"א בסופר קלאסיקו של גשר שבע תחנות, משערים של קלינגר ושלושער של ניר סביליה (כן, גם זה קרה פעם). חיפה מנצחת בדרבי את הפועל חיפה של בנין ועטר 2:3, מצמד של שטרית ועוד אחד של הקוסם ברקוביץ', שיצהיר במהלך השבוע: "אני נחוש לעזוב. סגרתי בסנט אטיין הצרפתית". המחזור האחרון בפתח, ופער שתי הנקודות נשמר.

כותרות העתונים במהלך השבוע דיברו על הפינאלה הגדול של שבת. מכבי צריכה לעבור עוד משוכה אחת בוסרמיל. שם חיכתה לה הפועל ב"ש, שלא הפסידה משחק במגרשה הביתי. חיפה, מנגד, המתינה לבית שאן הפיצפונת, שהיתה חייבת נצחון כדי להישאר בליגה. דורון צברי ורינו צרור, שליוו את בית שאן במהלך העונה, עמדו לזכות לסוף שאי אפשר לביים לסרטם המתגבש, "בית שאן - סרט מלחמה".

"הפסדתי כבר אליפות אחת במחזור האחרון, את זאת אני הולך לנצח. אני לא חושב בתא הכי אפור במוח שלי על המקום השני", אמר לפני המשחק הקפטן של מכבי, ניר קלינגר, ונתן את האות לטירוף. שיירה של צהובים עשתה את דרכה לבירת הנגב וגדשה את האיצטדיון. האוהד מספר אחת באותם ימים, אלפרד ברכה, הגדיל לעשות, כשעבר ברהט ורכש גמל. את הגמל הוא הלביש בצבעי המועדון, ויש עדי ראיה שטוענים שהוא אפילו ניסה ללמד אותו לצעוק "אבי נמני נשמה".

אלון ברומר העלה את הצהובים ליתרון לקראת סיום המחצית, והשער שלו החזיק מעמד עד לשריקת הסיום. חיפה לא הצליחה לנצח את בית שאן, שעשתה 2:3 היסטורי ורשמה עוד שנה בליגת העל. "אולי הכי סמלי שאלון הבקיע את השער. אלון מסמל את הבסיס של המועדון הזה", החמיא גרנט לברומר, שנבחר בסיום אותה שנה לתגלית העונה. למרבה האירוניה, כעבור מספר חודשים ישבור ברומר את רגלו בעקבות תיקול חריף עם אלון חלפון, שחקנו של גרנט בהפועל חיפה. ברומר ניסה אמנם לחזור בהמשך, אבל הוא מעולם לא השתקם באמת.

"זו האליפות הכי מתוקה שלנו", אמר קלינגר. "לא רצו לראות אותנו אלופים אבל עשינו את זה. השחקנים האלה יביאו עוד אליפות למועדון". וכך היה. שנה לאחר מכן תזכה מכבי בדאבל עם קשטן, שיבוא במקום גרנט. בחדר ההלבשה הרטוב של מכבי שרו השחקנים למאמנם: "אברהם, אל תלך לשם, כי הדייג יאכל אותך, האם..". גרנט לא הקשיב. כשחזר למכבי, הוא כבר לא הצליח לשחזר את הקסם של אותה עונה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully