דרוקר מאבד זמן

הכדורסל של גליל עליון מצליח בניגוד למגמה, ומזכיר את עודד קטש על הפארקט. מאבק על ריבאונד? לא חובה, הנה היריבה הורידה 11 כדורים יותר, ועדיין הפסידה; הגנה? מומלץ, אבל באמת שאפשר בלי; העיקר זה לעקוץ: לרווח את המשחק, תנועה מהאמצע מסירה (24 אס') לפינות ובום. 62 כדורים זרקה אמש גליל עליון מהשדה, 32 מהם מחוץ לקשת ב-50% הצלחה. נכון שטבעות הסל בכפר בלום הן ג'ורות קליטות, אבל התבססות על מטווח חופשי כשיטת משחק עובדת כן יום לא. אתמול כן.

במקביל, מטפח קטש כשרונות ישראלים בדרכו הייחודית. אבל כאשר ליאור אליהו ילבש צהוב הוא יתגעגע לקטש, כי בבריגדה ההיא, חופש זה לזרים בלבד. אבל בגליל יש חדווה ודיצה בכחול-לבן שהתבטאה אמש ב-53 נק' לעומת 35 של הילידים האורחים, הנחמדים והמנומסים.

אז בקבוצה של קטש יש רגליים צעירות ואהבה שמנצחת (אם כי מול קבוצת כדורסל אמיתית ולא אוסף כמו ירושלים, היא היתה נופלת על הגבות), אבל האדומים עוררו רחמים. ספיגת 96 נק', 32 ברבע הרביעי איך זה קורה? על מה הם חשבו שזה משחק 'חיובים' או 'עמודו' בשכונה? לא יוצאים לקלעים על אף שהתרגיל חוזר על עצמו כמו דיסק שנתקע, מפקירים את המשטח לשעטה של היריב, נאור, קנטור, לימונד, משדרים מיאוס כמו כוכבים מפונקים, שהשקט שמאפיין את שרון דרוקר לא עושה להם טוב.

שום נתון בתוכנית המשחק של ירושלים לא עבד. התפוקה של ריקי פולדינג, היא יוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל. דורון שפר מחפש סיבה (והלוואי וימצא אותה) למשבר, קימאני פרינד ועידו קוז'יקרו היו צריכים לסיים אמש את המשחק עם 50 נק', עם כל ההערכה (שהוא ראוי לה) לאנטון קזרנובסקי.

דרוקר לא צועק, לא נוזף, לא מעניש ולא מעיר. זו אחת מהסיבות שקבוצתו היתה קורבן למהלך 24-7 ב-5.50 ד' ברבע הרביעי, שהכריע את המשחק. "יש לנו הרבה זמן", הוא אמר לחניכיו בפסק הזמן, וזה הזמן לחשוב שקיימת אפשרות לפיה דווקא הזמן שלו אוזל. כמו בבלדה לנאיווי.