דומה למתכון של שמעון מזרחי

היתרון הגדול ביותר של מכבי חיפה על כל קבוצה אחרת בליגת העל, הוא בכך שהיא אינה נדרשת לאלתר דבר. כל שחקן בחיפה משחק בעמדה הטבעית שלו, והיחיד שנדרש לגוון הוא אלון חרזי. וגם כאן, לא מדובר במשהו טראומתי עבורו או עבור הקבוצה, מקסימום בלם אחורי או מגן ימני. זה מה שמסביר את ההרמוניות במשחק החיפאי, את העובדה שאין שערים מקריים, אלא זרימה מושלמת בהתקפה. גם כאשר חיפה מסיימת משחק ראשון העונה בלי להבקיע, זה רק בגלל שיכולת הסיום אתמול היתה לקויה. המצבים נוצרו, ורובם המכריע מתוך מחשבה ותרגול.

בית"ר ירושלים, לעומת זאת, מציבה אתגר לא פשוט לאלי אוחנה. ברוכיאן משחק בצד ימין למרות שהוא אפקטיווי יותר במרכז, יצחקי משנה תפקידים, מליקסון בעיקר סותם חורים וטלקר הפך לבלם קדמי ובמשחק הבא, בעקבות ההרחקה של פריירה, כבר יהיה בלם אחורי. מעט מדי שחקנים בבית"ר יכולים לבנות על התמחות בתפקיד מוגדר. הבנייה המחודשת הזאת, ממשחק למשחק, מסבירה את חוסר היציבות בבית"ר, את הנפילות הגדולות אל מול ההצגות המשכנעות. המצב הזה, גזירת גורל או תקציב בחלקו, הופך את אבי נמני לשחקן הכי חשוב במערך. ונמני, מבלי להגזים, הוא גדול המאלתרים בכדורגל הישראלי בעשור וחצי האחרונים. אבל כאשר נמני לא מגיע למשחק, כמו אתמול, הסיכוי של בית"ר להכניע קבוצה כל כך שיטתית דוגמת חיפה, אפסי.

מכבי חיפה, שכבר שבוע שני ברציפות שומטת נקודות אבל מגדילה את ההפרש מהמקום השני, מבססת לעצמה הגמוניה מפחידה בכדורגל המקומי. כי כמו על המגרש, כך גם מבחינת ניהול הקבוצה, מכבי חיפה היא המועדון הכי מסודר כאן. לשלד הבסיסי והכל כך נחוץ, מתווספים בכל עונה החלקים המשלימים. יש יציבות, יש רצף, יש מחשבה לטווח ארוך. זה בעיקר מה שמזכיר כל כך את מכבי ת"א של שמעון מזרחי. רק אחר כך באים התארים הרצופים והתקציב המבטיח. כל מי שחושב שהסדר אחר, עושה לעצמו הנחה.