אנטגוניזם ושמו גרנט

יש לי חבר בשם מיקי. בן אדם מבוגר חולה על מכבי ת"א כבר יותר מארבעים שנה. האיש לא סובל את אברהם גרנט. מטיף לי על ימין ועל שמאל כמה גרנט היה הדבר הגרוע ביותר שקרה למכבי, למרות הדברים היפים שעשה להם בשנות ה-90. כשנמני שם את הגול, הוא סגר את הטלוויזיה ויצא מהבית. "לא מסוגל לראות אותם". פעם ראשונה שהבנתי על מה הוא מדבר. מצד אחד הלב הולך עם הנבחרת. בחורים נחמדים בסך הכל ויוסי בניון אחד שמצליח לרגש אותנו בכל פעם מחדש. מצד שני לא עובר קמפיין אחד שלא מעורר בנו אנטגוניזם. פעם זה השחקנים ובמקרה של הקמפיין הזה, מדובר במאמן. איפה הימים התמימים בהם קמנו בשש בבוקר בכדי לראות את פרסלני מחסל את טייוואן?

גרנט הוא תמיד "אובר חוכם" כמו שאומרים ביידיש. פתאם עמרי אפק מגן ימין. הציפור הפגועה הזו שאלוהים יודע באיזו ליגה היא משחקת, לא מסוגלת לשחק חלוץ אז מגן ימני? אבל עזבו. יש משהו מקומם בדרך ההתנהלות הזאת של אברם, שלא חפה מאינטרסים. למען האמת יכול להיות שאנחנו פשוט מקנאים בתחת הענקי שיש לו ולא מסוגלים לפרגן, ממש כמו הישראלי הממוצע. אבי נמני היה השחקן הגרוע ביותר בקפריסין, הוא גרם לפנדל ואחרי זה הפך את המבצע של בניון לשער ניצחון. זה נמני, יגידו חובבי אברם גרנט ואוהדי מכבי שמתגעגעים להיות איתך בכל דקה. זה גרנט, יכתבו פרשני החצר בעיתונים הגדולים. ומי בכלל צריך את ברקוביץ'? צודק המאמן הלאומי שלקח את הנבחרת והפך אותה לפחות סקסית ממכבי ת"א באירופה, ועדיין לא נראה שבאמת צריך את ברקו.

היה משהו מרגיז בלראות את גרנט פורץ למגרש אחרי ה-1:2. ניצחון כל כך פאתטי על נבחרת קטנה ולא משמעותית. עזבו אותנו מ"קללת האי שהוסרה". התחת של גרנט עוד יקח אותנו למונדיאל. בכל מקרה את החורף הקרוב המאמן שלנו יעבור בשלום, ואנחנו כנראה נקבל אותו גם בקמפיין הבא.

"בא לי להקיא", סיכם מיקי את הערב.